מפעלי ים המלח / צילום: בר - אל
מדוע המדינה מתמהמהת בגביית עשרות מיליוני שקלים מחברת מפעלי ים המלח שעשויים להפחית לכולנו את תעריף המים? לגלובס נודע כי לפי תחשיב של רשות המים, החברה צריכה לשלם למדינה דמי מים בגובה 83 מיליון שקל, בשל הפקת מים כחלק מפעילותה בים המלח. מדובר בדרישה עבור הפקת מים בין השנים 2018-2020.
מנגד טוענים בחברה, השייכת לקבוצת כיל שבשליטת איש העסקים עידן עופר, כי ברשות לא מפרשים נכון את הסכם הזיכיון עליו הצדדים חתומים, וכי אין לחייבם כלל עבור השימוש במים אלה.
באופן תמוה הנושא נמרח זה תקופה ארוכה, ועל כן טרם הוחלט האם להורות לחברה הממשלתית מקורות, שמבצעת בפועל את הגבייה, לפעול בעניין מול מפעלי ים המלח, למרות שברשות המים העבירו לידי מקורות את דרישות התשלום לגבי כל שנה ושנה שבתקופת התשלום. יצוין כי משק המים בישראל מתנהל כמשק סגור, דהיינו שכל עלויות עודפות מוטלות על הצרכנים הביתיים. לטענת גורם שמעורה בתחום, המשמעות של גביית דמי מים בהיקף כה גדול עשויה אף להפחית את תעריף המים הכללי בכאחוז.
ממידע שבידי גלובס לפני כחודשיים פנתה עובדת בחברת מקורות לגורם בכיר ברשות המים והתריעה כי חובות המים של מפעלי ים המלח לא משולמים. מדובר בדמי מים עבור כל אחת מהשנים 2018-2020. "בחודש דצמבר 2019, לפני יותר משנה, וכן במהלך החודשים האחרונים מקורות שלחה גם למפעלי ים המלח חיובים בדין דמי מים, על בסיס נתונים שהועברו אליה מרשות המים, בגין התקופה 2018-2020", נכתב.
לפי הנתונים ,שבידינו גובה הדרישה לשנת 2018 עמד על כ-29 מיליון שקל, בשנה שלאחר מכן הסכום עמד על כ-33 מיליון שקל ואילו ב-2020 מדובר על כ-19.5 מיליון שקל. יחד עם ריביות, מגיע החוב לכדי 83.5 מיליון שקל.
למרות שמדובר בדרישה שיוצאת מרשות המים לחברה, מהמכתב עולה שדווקא ברשות המים לא ממהרים לדרוש ממקורות לגבות את עשרות מיליוני השקלים. "עד היום מקורות השהתה את ביצוע אכיפת גביית החובות האמורים לפי בקשת רשות המים", נכתב במכתב, בו גם מוזכר שככל שידוע למקורות ברשות המים מתקיים הליך של "בירור", אם כי עיון במכתב מעלה כי זה מתנהל זמן רב.
"נוכח משך הזמן הרב שחלף מאז הפקת החיובים האמורים, והעובדה שטרם התקבלו תיקונים ועדכונים של החיובים כמובטח, אבקש להודיעך כי בכוונת מקורות לנקוט הליכים לגביית החובות האמורים ביום 17.2.21, וזאת ככל שלא יתקבלו תיקונים לחיובים כאמור וכמובטח עד למועד זה". למרות הכתוב, ככל שידוע במקורות טרם מימשו את כוונתם וטרם פנו להליכים משפטיים בנושא מול מפעלי ים המלח.
לפי גורם עמו שוחח גלובס, ייתכן וכי בשלב הראשון יינקטו צעדים משפטיים בגין חלק מהחוב בלבד. זאת עבור הפקת מים שמקורם מחוץ לאזור הזיכיון של החברה באזור ים המלח. מבדיקתנו מדובר על שימוש שמשמעותו הכספית 13 מיליון שקל (מתוכם ה-83 מיליון שקל. ג"ל), וכי ברשות המים אישרו לגבות מתוך הסכום הזה 10 מיליון שקל, שטרם נגבו מהחברה.
הדרישה לגביית דמי המים ממפעלי ים המלח נעשית בהתאם לתיקון 27 בחוק המים משנת 2017. החוק שינה מצב ששרר עד לשנה זו, לפיו מפיקי מים יפסיקו לשלם כבעבר היטלים לאוצר המדינה בעד הפקת המים. במקום זאת התשלומים שייגבו מהם עבור המים יועברו לטובת משק המים וישמשו את כלל צרכני המים, מה שעשוי להוביל להוזלת כלל תעריפי המים. למרות שמדובר בשינוי שהציבור פחות מכיר, עבור חלק מהחברות, כמו מפעלי ים המלח מדובר בשינוי משמעותי, ולראיה דרישת התשלום הגבוהה.
רשות המים אף נדרשה לנושא לאור החלטה של בית המשפט המחוזי חיפה מלפני כשנתיים. זאת בעקבות עתירה שהגיש ארגון אדם טבע ודין (אט"ד) בה נטען כי החברה שואבת מים מים המלח בצורה "בלתי מרוסנת". באוגוסט 2019 קבע בימ"ש כי הרשות תסדיר את תנאי הרישיון שעל-פיהם יותר למפעלי ים המלח לשאוב מים מהאגן הצפוני של ים המלח לחלקו הדרומי.
מרשות המים נמסר בתגובה כי "לא מדובר בחוב שנמצא בבירור בין הרשות למפעלי ים המלח ולא ניתנה למקורות שום הנחיה לא לגבות אותו. מדובר במחלוקת של מפעלי ים המלח בעניין חוק הזיכון והנושא ממתין להכרעת משרד המשפטים.
מתוך חוב של כ-77 מיליון שקל של מפעלי ים המלח למקורות, רק כ-34 מיליון שקל נובעים מהפקת מים בתוך שטח הזיכיון של מפעלי ים המלח. מכיוון שהנושא נמצא בבירור במשרד המשפטים, רשות מים ציינה בפני חברת מקורות כי במידה והיא לא תגבה את הסכום הנובע מהפקת מים בשטח הזיכיון, אזי סכום זה לא יהיה חלק מההכנסה המוכרת של החברה, ולא תושפע מכך".
ICL (כיל לשעבר) מסרה בתגובה כי "החברה משלמת כדין את חשבונות דמי המים המועברים אליה על פי דרישת רשות המים. קיימים סכומים המתייחסים לשימוש הנעשה בתוך שטח הזיכיון, שנמצאים בבירור מול רשות המים ואשר טרם התקבלה החלטה בנושא".
ממשרד המשפטים נמסר כי "הנושא מצוי בבחינה. עמדת המשרד תימסר בתקופה הקרובה".