איילת צרפתי רוזן / צילום: איל יצהר
אישי: בת 54, נשואה ואם לשניים, גרה ברמת השרון
מקצועי: מנכ"לית איידיגיטל
אני: מזהה הזדמנויות ומעוניינת במקומות לא ידועים.
משפחה: הורי אמא מפולין ולפני מלחמת העולם השנייה ברחו לרוסיה והיא נולדה בדרך. ממחנות עקורים עלו לארץ באקסודוס והתמקמו ברחובות. לסבא וסבתא היה קיוסק, וכשביקרתי אותם, קיבלתי שקית ענקית של ממתקים, שחילקתי לילדים, כי עד היום אני לא אוהבת מתוק. הצד השני מאנגליה. סבא, טייס במלחמת העולם הראשונה, נהרג לפני שאבא נולד. סבתא התחתנה בשנית, ילדה לו חצי אח ובגיל 16 הוא עזב את הבית והתחיל לנדוד. הוא הגיע לאכזיב כמדריך בקלאב מד ופגש את אמא, שהתאהבה בו ונסעה איתו לאנגליה, שם נולדתי. אחרי שנה לחצה לחזור לארץ וכשהייתי בת 5 הם התגרשו והוא חזר לנדוד בעולם. חידשתי איתו קשר בגיל 16.
ילדות: רמת גן, ילדת מפתח שגידלו מטפלות, היחידה בגן ובכיתה שהוריה גרושים ולא הסכמתי שיעליבו אותי. גדלתי עם אמא שגידלה את עצמה כי התחתנה מאוד צעירה. בית של נשים. היא התחילה כמזכירה, בלי השכלה אקדמית אך עם כוח התמדה ורצון, ולימים הייתה מנהלת הייצוא בדלתא טקסטיל ומנהלת קטגוריה בשופרסל. הרבה ממה שאני היום הוא תולדת הילדות שדרשה ממני התמודדות. אמא בנתה לי את הביטחון ואמרה שלא משנה מאיפה את, מה שקובע זה לאן את רוצה להגיע. רציתי להיות קרייריסטית ועצמאית כלכלית. תמיד עבדתי ולא ביקשתי כסף מאמא, החל מכיתה ז’ כשטיפלתי בילדים אחרי הלימודים. לא היה לי הרבה כסף, אבל לא חסר לי כלום.
שמוליק: בעלי, יבואן מוצרים מסין. נפגשנו לפני 20 שנים במסיבת סילבסטר. לאורך כל הדרך הוא תומך ונותן לי גב. יש לנו 2 ילדים ואנחנו גרים ברמת השרון.
לימודים: השתחררתי משירות כקצינת תעופה בחצור והתחלתי ללמוד כלכלה באוניברסיטת ת"א, וכשפתחו את המסלול הראשון למנהל עסקים במכללה למנהל, עברתי לשם ואהבתי את זה. במקביל עבדתי כמלצרית, עד שמצאתי משרה בידיעות אחרונות, בפרסום מודעות של לומדות לבתי ספר.
קריירה: בשנה השלישית הבנתי שתחום הלומדות, שמבוסס על חברות תוכנה כמו קומפדיה, לא יודעות למכור לבתי הספר, ובתי הספר מצידם ממנים מורה שאין לו מושג בקניינות לרכוש אותן. כאשת שיווק דגולה, בלי טיפת ניסיון, היה לי האומץ להקים חברה לשיווק תוכנות ולהציע את שירותיי לבתי התוכנה. הקמתי מערך מתוחכם של איש אחד ותוך שנה כבר היו לי 11 בתי תוכנה ששיווקתי ו-2 עובדים. כשסיימתי את הלימודים, סגרתי את החברה ונכנסתי לסידס - יבואן רשמי של מותגים, כמנהלת יחידה עסקית ואחרי 4 שנים רציתי להגיע לחברה גדולה יותר וקיבלתי פנייה מאוסם לנהל את השיווק בשוק המוסדי של אנשי המקצוע. בניתי אסטרטגיה מאפס, שינינו את השם ל"שוק המקצועי", והערוץ הזה, שהיה הפסדי, הפך לאחד ממנועי הצמיחה של קבוצת אוסם.
שטוחים: אחרי 5 שנים החלפתי את מנכ"ל השוק המקצועי ואז עברתי להיות מנכ"לית חטיבת החטיפים הנחשקת עם ביסלי ובמבה. ציפו שאשמור על הקיים ואני חיפשתי את הלא קיים וזיהיתי שבבייגלה אנו נשרכים מאחור. רציתי לייצר מוצר פאן. בדקתי מוצרים מהעולם וכשראיתי בייגלה שטוח גדול מאוד, חטיף מבוגרים פרימיום עם כל מיני תוספות עליו, ידעתי שעלינו על משהו. טכנולוגי המזון שלנו הפכו אותו לחטיפי, קראנצ’י ומתאים לקהל צעיר. גזי קפלן, שהיה המנכ"ל, האמין בו וקיבל אישור מנסטלה למימון קו ייצור חדש בעשרות מיליונים. ככה נולדו השטוחים. תוך שבוע מההשקה היה פיצוץ. קיבלנו טלפונים זועמים מלקוחות כי לא עמדנו בביקוש.
איידיגיטל: בשיא ההצלחה החלטתי לעזוב. ב-2013 הד-הנטרית הציעה לי לנהל חברה בעולם שונה ממה שהכרתי והוקסמתי. איידיגיטל הייתה במשבר כש-CDATA מונתה כנציג נוסף של אפל בארץ והתחילה תחרות שלא נערכנו לה, אבל מכיוון שהיא הודיעה שתאפשר לנו יבוא ישיר של אייפונים, ולא דרך חברות הסלולר כמו קודם, לא חששתי. זה היה השטוחים שלי. הבנתי שצריך לחזק את הערך המוסף, המומחיות של אפל לתת מעטפת שלמה ללקוח. אנחנו אמנם לא הכי זולים בשוק, כי אנו משלמים שכירות גבוהה בקניונים ואפל מוכרת לנו במחיר המכירה בחנויות שלה.
קורונה: בסגר הראשון הכול נסגר בפתאומיות והאתר היה זניח כי חוויית הקניה אצלנו היא המשמעותית. ואז הפכנו לחנות חיונית, אבל רוב החנויות היו בקניונים כך שחלקן לא נפתחו ובאלה שכן היתה שממה. אז העתקנו את החוויה לטלפון. במקום להוציא את העובדים לחל"ת הם ענו ללקוחות מהבית. את אייפון 12 השקנו בדרייב אין בגני התערוכה בגשם שוטף.
הנפקה: לא יכולה להתייחס לזה. אנו בוחנים את הסוגיה.
תפיסת עתיד: רוצה עוד ממה שיש לי עכשיו.