חיילי צה"ל / צילום: Shutterstock, Max Zalevsky
סיפור של איציק סעידיאן, לוחם הנח"ל שהצית את עצמו אמש, זעזע רבים. איציק, הלום קרב ממבצע "צוק איתן" מצא את עצמו נלחם באגף השיקום של משרד הביטחון על מנת שיכירו בפגיעה שלו ככזו שנבעה משירותו הצבאי. על פי הפרסומים השונים משרד הביטחון אומנם הכיר בפגיעתו אך אחוזי הנכות שקיבל אינם משקפים את מצבו האמיתי ולא אפשרו לו לקבל את הטיפול הראוי לו ומנעו ממנו לנסות ולשקם את חייו.
איציק אינו לבד. בישראל למעלה מ-4,000 פוסט-טראומתיים שמוכרים על ידי הרשויות. אך למרבה הצער רבים אחרים אינם מוכרים על ידי הרשויות או שאינם מאובחנים. רבים מאותם פוסט טראומטיים הינם שברי אדם, ולעיתים אף מתים מהלכים. רשויות המדינה ובתוכם משרד הביטחון שחלק גדול מנפגעי הפוסט טראומה מצוי תחת חסותו, כשלו וכושלות מדי יום בטיפול בציבור זה. ההליך להכרה בפוסט טראומה מקולקל לכל אורכו והוא חייב להשתנות מהיסוד.
כמי שמייצג לוחמים, חיילים ואנשי ביטחון רבים, אני יכול לומר בוודאות שאגף השיקום של משרד הביטחון מנסה בכל דרך להקשות על נפגעי הפוסט טראומה לקבל את העזרה לה הם זקוקים ולה הם זכאים. פעמים רבות ההסתכלות על הנפגעים היא כעל שקרנים כל עוד לא הוכחה אמינותם וההתנהלות הקלוקלת מול אותם אלו שנלחמו בעזה, לבנון, יהודה ושומרון ואף השאירו שם את חייהם הקודמים מלמדת זאת. התנהלות זו של אגף השיקום גורמת לנפגעי פוסט טראומה רבים להיקלע למצוקה נפשית, תפקודית, משפחתית, קשה ביותר.
כאמור, הליך ההכרה בפוסט טראומה מקולקל לכל אורכו. בתחילה יצטרך נפגע הפוסט טראומה להתייצב מול קצין התגמולים של משרד הביטחון שם יידרש להוכיח באותות ובמופתים, שמצבו קשור במלואו לאירועים שעבר בשירות. פעמים רבות יטען קצין התגמולים כי החייל או איש כוחות הביטחון אכן סובל מפוסט טראומה אך היא אינה קשורה לשירות - כלומר באופן אבסורדי טוען קצין התגמולים כי חייל שסובל מפוסט טראומה כשיר להילחם ולעיתים אף להיהרג אך הוא אינו כשיר לקבל פיצויים שישקמו את חייו.
לאחר הגשת התביעה, התור לוועדה הראשונית להכרה בפוסט טראומה יכול להיקבע שנים רבות לאחר הבקשה, תקופה בה מצוי סובל הפוסט טראומה ממצב נפשי קשה ומחוסר יכולת לתפקד. בחצי שעה של דיון בוועדה יצטרך הנפגע לגולל את סיפור חייו ואת הטראומה שמלווה אותו, במעמד כשלעצמו אינו נעים ואינו אינטימי. בפרק זמן קצר זה יצטרך להסביר על מצבו הרפואי, על הטראומות והקשיים שיש לו וכיצד הדבר פוגע בתפקודו היומיומי.
בעיה נוספת היא קביעת אחוזי הנכות. מכיוון שמדובר בנכות נפשית ואין קריטריונים קשיחים כפי שקיימים בנכות פיזית, הועדה קובעת פעמים רבות אחוזי נכות שאינם תואמים את המצב הנפשי של הנפגע. קביעת אחוזי נכות נמוכים שוללים מנפגע הפוסט טראומה לקבל טיפולי שיקום להם הוא זכאי, לקבל קצבה חודשית התואמת את צרכיו ובעיקר מונעת ממנו לעמוד בחזרה על הרגליים. גם לאחר שיוכיח ויקבל נפגע הפוסט טראומה את מה שמגיע לו.
לא פעם אני שומע מלקוחותיי את המשפט המזעזע "הייתי מעדיף לחזור בארון". לא ניתן להתרגל לזה. אני מקווה שהמעשה הקיצוני של איציק יחלחל סוף סוף לתובנתם של אלו ששלחו את איציק וחבריו לקרב, ושכחו לדאוג לבריאותם הנפשית של אלו שחזרו. הגיע הזמן לרפורמה מקיפה בוועדת השיקום של משרד הביטחון.
הכותב הוא עורך דין ונוטריון, שמלווה ומייצג נכי צהל בהליכים מול משרד הביטחון.