"מה שישראלי בעיניי הוא קבוצת הטיולים שלנו, שמייצגת חיבור ייחודי בין אנשים, ישראל ואוכל. זה עשרות שנים אנחנו יוצאים לטיולי שטח, שמסתיימים בפיקניק עם החבר'ה, תופעה שלשמחתי עשתה קאמבק בתקופת הקורונה.
"אלה חברים שמגיעים מרקעים שונים ומעיסוקים שונים, ובעלי דעות שונות. אחת לכמה זמן אנחנו נפגשים, צועדים בשביל שלא הכרנו, משקיפים על נוף מזווית אחת או אחרת ומקשיבים להסבר גיאולוגי או היסטורי שבוודאי נשכח עוד חמש דקות.
"תמיד צוחקים על אותו אחד שנתקע עם הג'יפ, תמיד אותם אנשים הם במאסף, וישנו אותו אחד, חסר סבלנות, שמחפש את קיצור הדרך. בסוף נעצור באיזשהו חניון, נוציא את השולחן המתנדנד ונעבור לדבר הכי חשוב - האוכל.
"התפריט גם הוא חוזר על עצמו בדיוק קבוע כבר 20 שנה. כל אחד מביא את התבשיל שהוא 'מומחה' בו. למשל, ישנו החבר שהוא מומחה השקשוקה. יורדים על כולם, ובסוף הארוחה לא נשאר כלום. ואז מגיעים לחלק המענג של הקפה השחור.
"על מה מדברים? קצת על החיים, וקצת על פוליטיקה ועסקים. השבילים, הנוף ומזג האוויר מתחלפים, אבל האנשים והחברות הם העוגן, והם שעושים את כל הכיף. נשמע משעמם? אולי, אבל במדינה סוערת ודרמטית כמו שלנו, הקבוע והמוכר הם שמאזנים את הסחרור".