"נדמה לי שאין בעולם מקום שאליו מתנקזים מוקדי הפרדה רבים כל כך בחברה הישראלית, כשם שרואים זאת בכותל המערבי: הפרדה דתית, הפרדה מגדרית, הפרדה לאומית ואתנית, הפרדה עדתית והפרדה מגזרית.
"ונדמה לי שאין בעולם מקום שבו קיימים חיבורים בלתי אפשריים כשם שהם קיימים בכותל. דווקא במקום הקדוש כל כך ביהדות, הנביא אזכר מפורשות את העובדה שתפילתם של לא יהודים נשמעת לא פחות, ואולי גם יותר מאשר תפילתם של יהודים: "ועשית ככל אשר יקרא אליך הנוכרי... והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת בה והבית אשר בניתי לשמך" (מלכים א', ח', מ"ד).
"ואני ארצה בכל פעם לבכות כשבעזרת הנשים אעמוד לצד נשים זרות, לבושות אחרת, דוברות שפה אחרת, חושבות אחרת. אבל לא הייתה ולא תהיה לנו לעולם תפילה שלא נלחשה כבר פעם בפיה של אישה עתיקה מאוד, בדיוק כמונו. כמוה נתפלל לאהבה, לפרנסה, לבריאות, לילדים שמחים, למימוש. כמוה נידחק אל אותו הקיר כמו פתק קטן, ובו תהיה כתובה תמיד אותה המילה במיליון וריאציות, המילה שלא תיתכן אישה בלעדיה: שלום".