יפתח רון-טל
"הוריי, אבי ניצול השואה ואמי ילידת תל אביב, נפגשו בקיבוץ נתיב הל"ה, והיו בין מייסדיו. נולדתי בקיבוץ, והכינוי שלי אף נגזר משמו-נתיבל'ה.
"אין כמו הקיבוצים, שהוקמו עוד בתקופה שלפני קום המדינה, השתתפו במערכה על עצמאותה, והמשיכו והוקמו גם לאחר עצמאות ישראל - כדי לבטא את ערכי הציונות, יישוב הארץ, החלוציות האמיתית, השיתוף, העזרה והערבות ההדדית, וקיבוץ הגלויות.
"הקיבוץ הוא בעיניי הישראליות, במלוא פניה היפים וקומתה הזקופה. הלינה המשותפת, חדר האוכל המשותף, החקלאות ועבודת הכפיים, הידוק הכותנה והגיוסים לקטיף במטע הם זיכרון ישראלי מקורי.
"החגים המשותפים וההווי המיוחד לקיבוץ - ליל הסדר המשותף, חג הביכורים בשדה הפתוח, הסוכה ההופכת לחדר אוכל, וכמובן יום הזיכרון לשואה ולגבורה, טקס הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות - היו אות וסמל לאחדות ישראל, ולניצחון העם היהודי בארצו, על כל אלה המנסים לאורך הדורות לכלותו.
"החברות והשירות בתנועות הנוער השונות (אני הדרכתי במחנות העולים), הגשמת חזון ההתיישבות במסגרת השירות הצבאי, והמוטיבציה הבלתי נגמרת לשירות קרבי הכי הכי - הם המודל של כולנו להגשמה יומיומית של החזון הציוני.
"והיום? כולנו מתגעגעים".