"אז איך בדיוק מגדירים אותנו, הישראלים? שונים, אחרים, לא מקבלים מרות, קולניים, עם קשה עורף. מפעילים את הווייז, מתווכחים עם האפליקציה ובוחרים בדרך השונה. אבל זה רק צד אחד של המתרס.
"יש משהו בהתערבות, מעורבות והתערבבות שלנו הישראלים אחד בשני, לטוב ולרע. כשמטוס אל על נוגע באדמה וכולם מוחאים כפיים, כשעינת שרוף מחממת את הלבבות בשירים של פעם ובנוסטלגיה לימי בראשית, כשווירוס בלתי נודע תוקף את העולם וכולנו יוצאים למרפסות, מוחאים כפיים ומכינים אוכל למשפחות הרפואה, כשאנחנו מעלים משפחות על מנופים כדי שיוכלו להפגיש בין הדורות.
וגם, כשהנוער מתנדב למכינות קדם צבאיות, והחיבוק ההדדי של הקיבוץ ובני הנוער מזכיר לכולנו מהי ציונות ומהי ערבות הדדית, וכשהם חוברים למשפחות גולדין ושאול, ומעלים את זעקתם למול השתיקה הרועמת.
"לי, לפחות, אין ארץ אחרת - ויש בי '73 קילוגרמים של אהבה טהורה', כשירו של יהודה עמיחי".