בנימין נתניהו / צילום: מרק ישראל סלם-ג'רוזלם פוסט-פול
אימרה ידועה של קרל פון קלאוזביץ' גורסת ש"המלחמה היא המשך הפוליטיקה באמצעים אחרים", אבל בארץ הפך ראש הממשלה בנימין נתניהו את הדיונים בבג"ץ להמשך הפוליטיקה שלו רק באמצעים אחרים. בעצם אלה אותם האמצעים . נתניהו פעל במודע ובמתכוון בניגוד להסכמים עם כחול-לבן ובניגוד לדין כשהביא לבחירתו בממשלה של אופיר אקוניס לשר המשפטים. הוא עשה כן כדי להמשיך ולהתעמת עם היועמ"ש אביחי מנדלבליט שהגיש נגדו כתב אישום וכדי שיוכל להפנות את האש לכיוון שופטי בג"ץ שברור היה שאין להם ברירה אלא להתערב ולמנוע את המהלך.
הסיבה לכך שהמינוי של אקוניס בממשלה נגוע באי חוקיות היא שממשלת נתניהו היא עדיין ממשלה פריטטית. חוק יסוד: הממשלה קובע, לאור התיקון שהובילה ממשלת נתניהו הנוכחית כי: הצבעה בממשלה תיעשה באמצעות מנגנון שוויוני שמעניק לליכוד ולכחול-לבן כוח הכרעה שווה בממשלה. רה"מ מחויב לנהוג בהתאם להסכמים עם שותפתו הקואליציונית ולאור התיקון לחוק היסוד שהוא עצמו הוביל כדי להקים את הממשלה הזו. ובנוסף, כפי שהסבירה נשיאת העליון, אסתר חיות בדיון: "שר המשפטים הוצהר בפני הכנסת כבעל זיקה לראש הממשלה החליפי (בני גנץ). נכתב שכאשר פוקעת הכוונה, מי שיחליף את השר יהיה לפי אותה זיקה. אין ספק שהשר אקוניס אינו בעל זיקה לראש הממשלה החליפי".
את נתניהו דומה שכל זה כבר לא מעניין. ההסכמים, החוקים, הכללים, שאמורים להוות ותמרורי אזהרה לשלטון וסימני דרך כיצד מותר לנהוג, כאילו הפכו בשביל ראש הממשלה לאבנים שניתן להסיר מהדרך בבעיטה. נתניהו זכאי להילחם על שלטונו, הוא זכאי להיאבק על חפותו בבית המשפט, והוא כבר הלך דרך ארוכה מאוד בשביל להגשים את שתי המטרות הללו. אבל בימים האחרונים נראה שהפחד מפני אובדן השלטון הביא את נתניהו לשבור לגמרי את הכלים והכללים.
"אילוצים פוליטיים לא יכולים להוות אמתלה לפירוק סמכויות שלטוניות", אמר השופט עוזי פוגלמן לבא כוחו של נתניהו ולמעשה תמצת את הקושי הגדול בהתנהגות רה"מ. וזה לא עניין של ימין או שמאל. זה עניין של כללי משחק בדמוקרטיה שגם הימין וגם השמאל חייבים לשמור עליהם, אפילו בעתות משבר. בעצם, בעיקר בעתות משבר.