צוואה. לשמור על כוונתו של המנוח / צילום: Shutterstock, Photographee.eu
ר' המנוח הלך לעולמו בדמי ימיו ממחלת הסרטן, כשהוא רווק וללא ילדים. כשגילה שחלה, הכין המנוח צוואה בכתב-יד, שבה ציווה את חלקו בבעלות בשני נכסי מקרקעין לקרובי משפחתו היחידים, אחותו ושני אחייניו, שותפיו לנכסים אלה. את הכספים בחשבון הבנק שלו ציווה המנוח לידידתו הקרובה ת'.
לאחר שחשף את מחלתו בפני קרוביו, הם התגייסו מיידית לסייע לו ומכרו את שני נכסי המקרקעין, כדי להחזיק בידם במהירות סכומי כסף גדולים ונזילים עבור תרופות וטיפולים ניסיוניים להצלת המנוח.
למרבה הצער, ההידרדרות במצבו של המנוח הייתה מהירה ובלתי צפויה, מגילוי מחלתו ועד לכתו חלפו עשרה חודשים בלבד, ובכסף לא נעשה כל שימוש. המנוח לא הספיק אפילו לקבל את תמורת הנכס האחרון, שמכירתו הושלמה לבסוף ימים ספורים לאחר מותו.
שלושה ימים לאחר פטירתו, נדהמו האחות והאחיינים ללמוד מפיה של הידידה ת' כי היא מחזיקה בידיה צוואה של המנוח, שהם כלל לא היו מודעים לקיומה. ת' הבהירה להם כי על-פי הצוואה הם אומנם היו אמורים לרשת את נכסי המקרקעין, והיא רק את הכסף בחשבון הבנק, אך מאחר שהנכסים נמכרו והפכו לכסף, הרי שלטעמה היא יורשת גם את הכספים ששולמו תמורת הנכסים, ובכך הופכת למעשה ליורשת היחידה של המנוח.
בית המשפט לא הסכים עם פרשנותה המשפטית של הידידה. תפקידו של בית המשפט הוא להתחקות אחר רצון המנוח בעת כתיבת צוואתו, ואין ספק כי באותו מועד המנוח התכוון שהזכויות בנכסי המקרקעין שלו או שוויין יעברו לידי קרובי משפחתו, ולא לידידה.
בית המשפט מתחקה אחר גלגוליו של הנכס
כאשר נכס מסוים מוזכר בצוואה, אך נמכר בטרם מומשה הצוואה, בית המשפט מנסה להתחקות אחר גלגוליו של הנכס, ובמקרים המתאימים היורש יקבל את חליפיו של הנכס, גם אם הנכס עצמו אינו קיים עוד. זה נכון לגבי דירה שנמכרת ונרכשת במקומה דירה אחרת, וזה נכון גם כאשר הדירה הומרה לכסף שלא נטמע ברכוש הכללי, אלא ניתן לצבוע אותו בקלות כתמורה ישירה של הנכס.
בית המשפט לא קיבל גם את טענותיה של הידידה, שהמנוח שינה את דעתו לאחר כתיבת הצוואה והתכוון למכור את הנכסים ולהמירם בכסף, במטרה להפוך אותה ליורשת. הוא דחה את הטענות גם מהבחינה העובדתית, לאחר שבחן את טיב יחסי המנוח עם הידידה לעומת יחסיו עם קרובי משפחתו, אך גם מההיבט המשפטי.
בית המשפט מצווה לבחון את רצונו של המנוח במועד כתיבת הצוואה ולא בסמוך למותו. אם המנוח משנה את דעתו לאחר כתיבת הצוואה, עליו לערוך צוואה חדשה, והוא אינו רשאי לשנות את הצוואה באופן משתמע.
במקרה אחר שנדון בבית המשפט, אישה כתבה צוואה, במסגרתה חילקה את נכסיה בין יורשיה בחלקים שווים. מאוחר יותר היא שינתה את דעתה ורצתה להוריש סכום כסף גדול יותר בסך של כ-240 אלף שקל לאחותה.
בעצת מנהלת המחלקה שלה בבנק, במקום להכין צוואה חדשה, היא פתחה חשבון משותף עם אחותה, ובו הפקידה את הכספים, במטרה שהאחות תוכל למשוך אותם לאחר מותה, באמצעות חתימה על טופס אריכות ימים.
בית המשפט קבע כי למרות שהפעולה שיקפה את רצון המנוחה טרם מותה, מדובר בפעולה פסולה, שכן היא מהווה ניסיון לעקוף את הצוואה. אם המנוחה הייתה מעבירה את הכספים ישירות לאחות עוד בחייה, לא היה בכך כל פגם, אולם הענקת מתנה לאחר המוות אפשרית רק באמצעות צוואה חדשה, שלא נערכה במקרה זה. לכן הכספים הועברו מהחשבון החדש שפתחה המנוחה לעיזבון, וחולקו בין יורשיה בחלקים שווים בהתאם לצוואה המקורית.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה