ועדת החקירה של הפרלמנט הגרמני. השבוע / צילום: Reuters, Kay Nietfeld
אף אחד לא יודע לאן נעלם יאן מרסלק. איש המחשבים האוסטרי, סמנכ"ל התפעול של "וויירקארד", ירד למחתרת ביום שבו התגלה עומק ההונאה הפיננסית בחברה שנחשבה עד אז לגאווה לאומית בגרמניה, וחומק כבר קרוב לשנה ממשטרות ברחבי העולם. היו דיווחים לפיהם עבר בבלארוס בדרכו למוסקבה. ישנן הערכות שהוא מתחבא בפיליפינים.
שמו נקשר לשירות החשאי האוסטרי והוצא נגדו צו מעצר בינלאומי. אבל מרסלק, בן 41 כיום, ממשיך לתעתע ברשויות. הן מפרסמות תמונות סימולציה המדמות כיצד הוא נראה במקרה שהחליט לגדל זקן עבות, ומקוות לטוב.
שאלת היעדרותו של איש המפתח מרסלק מרחפת מעל החקירה המתנהלת מאז יוני האחרון על ידי התביעה הכללית במינכן בפרשת וויירקארד. כבר כעת ברור כי הוא נערך במשך שנים ליום החשיפה. לפעמים נעדר למשך כמה ימים מהעבודה, ללא הסבר. נסע למקלטי מס כמו אנטיגואה ואיחוד האמירויות, העביר מיליונים במזומן למכרים, והפקיד אותם בחשבונות ברחבי העולם. הוא טיפח קשרים עם ארגוני ביון מערביים וגם עם אלה של הרוסים, שייתכן שסיפקו לו דרכונים בשמות בדויים.
מרסלק, כך נראה, התכונן היטב לרגע שבו מגדל הקלפים שנקרא וויירקארד יתמוטט, לשלב שבו אחת מ־30 החברות הגדולות ביותר בגרמניה, ששווי השוק שלה עמד בשיא על 24 מיליארד אירו, תתברר כמעט בין־לילה כתרמית שהובלה על ידי "כנופיית נוכלים", כפי שהגדירו זאת הרשויות, ותפשוט רגל. "היו להם שתי מטרות", כתב העיתון הכלכלי "הנדלסבלאט" על הנהלת וויירקארד, "לנפח את שווי החברה שניהלו, ולגנוב ממנה כסף רב ככל הניתן".
לצד החקירה המשטרתית, שעדיין רחוקה מלהסתיים, הוקמה בגרמניה גם ועדת חקירה מיוחדת של הפרלמנט. ועדת החקירה המיוחדת נועדה לבדוק את הזוויות הציבוריות של הפרשה - מה היה חלקו של הרגולטור הגרמני בפיאסקו שהוביל לחוסר פיקוח על חברה שנכללה במדד ה-DAX הגרמני, ואם המערכת הפוליטית במדינה הייתה מעורבת בתרמית שגרמה להפסדים של מיליארדים למשקיעים.
כלי התקשורת בגרמניה סיקרו בהרחבה בימים האחרונים כיצד הפרשה מתרחבת גם לתחום הפוליטי, עם עדויות של בכירים בממשל בנוגע ליחסיהם עם וויירקארד. השיא התרחש לפני מספר ימים, כאשר לא פחות מאשר הקאנצלרית אנגלה מרקל נאלצה להופיע בפני הוועדה, ולהסביר את יחסיה עם החברה. "לא הייתה
סיבה להאמין שיש אי־סדרים משמעותיים בחברה", התפתלה.
התמונה שמשרטטים דיוני הוועדה, ששמעה כ-80 עדים על פני 300 שעות, מטילה שוב ספק ביכולת של משקיעים לדעת באמת מה מתרחש מאחורי הקלעים של חברות נסחרות, אפילו בגרמניה הרווייה בחוקים ותקנות.
רכישות כמסך עשן
הסיפור של וויירקארד מתחיל בראשית שנות ה-2000. כמו חברות אחרות ברחבי העולם, היא נכנסה לתחום ההולך וצומח של מסחר מקוון. החברה שהוקמה בפאתי מינכן לא המציאה שום דבר חדש. היא רק סייעה למוכרים מקוונים לקבל כסף מלקוחות, לשכלל את המסלול הסמוי מהעין שדרכו מתנהלים התשלומים. בשנותיה הראשונות סיפקה פתרונות סליקה בתחום אתרי הפורנו וההימורים, אך עברה במהרה למיינסטרים, ככל שהמסחר המקוון הלך והפך לנחלת הכלל.
רגע השינוי של החברה היה זה שבו מרקוס בראון, לשעבר יועץ בחברת ראיית החשבון KPMG, הגיע ב-2002 כדי לעמוד בראשה, חמוש במוטיבציה להפוך אותה לחברה השווה מיליארדים. שלוש שנים לאחר מכן בראון הוביל את החברה להיסחר בבורסה של פרנקפורט, כשהוא משתמש בשלד של חברה שפשטה את הרגל.
מרסלק, שהתעסק במחשבים כבר מאז שהיה נער, הפך לבן טיפוחיו, בין השאר משום ששניהם מאוסטריה במקור. מרסלק עזב את בית הספר התיכון לפני סיום הלימודים ונכנס לתחום הטכנולוגיה. אמו סיפרה כי תמיד אהב לתכנת. היא גם סיפרה שנכנס לחובות באופן קבוע, וכי הנושים היו מגיעים אליהם הביתה, משום שרשם את כתובת הוריו.
בראון היה נחוש להפוך את וויירקארד לענקית הפינטק האירופית הגדולה ביותר, ומרסלק היה איש הביצוע של החברה. באותן השנים היא רכשה סניף של בנק גרמני, מה שאיפשר לה להרחיב את שירותי האשראי שהיא הציעה ללקוחות, כמעין בנק ללא סניפים המיועד אך ורק ולמסחר מקוון. בשנים הראשונות העניק לה מודל זה יתרון בשוק הגרמני והאירופי. לאחר מכן הוא שימש אותה כדי להסביר למי שלא הבין לגמרי את המודל העסקי שלה, שהיא חברה "מיוחדת" בנוף הפיננסי של הסחר המקוון.
לוויירקארד, יש להבהיר, היו מוצרים אמיתיים שהיא סיפקה, פתרונות סליקה למסחר אלקטרוני ששימשו אלפי לקוחות - מרשתות אופנה ועד לחברות תעופה. אבל זה לא הספיק לבראון. החברה הייתה תחת לחץ תמידי להגדיל את ההכנסות ולהציג צמיחה. מ-2011 החלה החברה לגייס מאות מיליוני דולרים בבורסה של פרנקפורט, ויצאה למסע רכישות כמעט בלתי פוסק עד הרגע האחרון.
"היא סיפקה תמונה כאילו היא הלוויתן הכי שמן בשוק", סיפר ל"גלובס" גורם ישראלי המעורב בתחום הפינטק באירופה, שהכיר את מרסלק באופן אישי. "כל הזמן הם שידרו שהם מתרחבים, שהם קונים עוד טכנולוגיות ועוד חברות, נכנסים לעוד ועוד שווקים. זה היה כנראה מסך עשן שנועד להסתיר את העובדה שהעסקים שלהם לא היו מוצלחים כמו שהמשקיעים חשבו", אמר. ב-2015, למשל, רכשה וויירקארד חברה הודית ב-320 מיליון דולר. מאוחר יותר באותה שנה רכשה בסכום לא ידוע פעילות פינטק של בנק "סיטיגרופ", ונכנסה גם לשוק הצפון־אמריקאי.
2015 זו גם השנה שבה, לפי העדויות, החברה פנתה באופן ברור יותר לפי החשד לאפיקים לא חוקיים. התביעה הכללית במינכן סבורה, לפי הדיווחים, כי חלק גדול מעסקי החברה באותן שנים התבססו על מרמה. סכומים של מיליארדים במאזנים זויפו על ידי הצהרות בנק כוזבות על חשבונות נאמנות במדינות זרות. חשבוניות בעשרות מיליונים הומצאו כדי לנפח את הפעילות העסקית.
בחזית, החברה הציגה צמיחה יוצאת דופן בשוק האסייתי, וגם במזרח התיכון. מאחורי הקלעים התנהלה פעילות אחרת לגמרי. שורה של חברות קש - PayEasy בפיליפינים, Senjo בסינגפור ו-Al Alam בדובאי, היו חלק מהתרמית שהזרימה מאות מיליוני אירו בהזמנות מזויפות לחברה, ועל ידי כך ניפחו את המחזורים ואת הפעילות שלה.
במקביל, שורת חשבונות נאמנות במקומות שונים שהיו אמורים להכיל קרוב לשני מיליארד דולר, היו בפועל ריקים. ההצהרות על הכסף שהיה בהן, שנועד לשמש ערובה לעסקי הסליקה של החברה באסיה, היו מזויפות. החוקרים עדיין מנסים להבין מה היה אמיתי ומה היה כוזב בעסקים של וויירקארד, שהפכה תוך כמה שנים ליקירת המשקיעים בגרמניה, במיוחד משום ש"כיכבה" בתחום הטכנולוגיה הזר כל כך בנוף העסקי הגרמני.
חשבונות בנק ריקים
שמועות והערכות לגבי אי-סדרים בפעילות וויירקארד היו שם כל הזמן. כבר ב-2015 פרסמו פעילים אנונימיים בשוק ההון, שהציבו "שורט" על המניה, כלומר הימרו כנגדה כי הניחו שהיא עומדת לרדת, מסמכים שהצביעו על אי־סדרים פיננסיים בחברה. זה לא פגע באופן משמעותי בחברה, בעיקר משום שהייתה בכל אותן שנים תחת פיקוח של חברת רואי החשבון "ארנסט את יאנג" (EY). אותה EY שעומדת כעת בפני תביעות בגרמניה, העניקה שנה אחרי שנה אישור לפעילות העסקית של וויירקארד, וסייעה להכחיש בהצלחה טענות נגד החברה.
בכל אותו הזמן, לפי החשד, במקביל לניפוח העסקים ולייצור מראית עין של צמיחה, בראון, מרסלק ומנהלים אחרים, ניצלו את מאות המיליונים הזורמים בחברה, לטובתם האישית. חוזי ייעוץ מופרכים, רשת של חברות שמקבלות העברות כספיות בסכומים לא ידועים, סגנון חיים ראוותני שכולל וילה במינכן ב-50 אלף דולר לחודש, וסעודות יוקרה במסעדות צמרת בעיר. כל אלו תוארו בחודשים האחרונים בחקירת המשטרה ובעבודת הוועדה. לפי אחת העדויות, למרסלק לבדו היו כמה שותפים שסייעו לו להפקיד מזומנים בחשבונות בנק ברחבי העולם.
הבעיות הרציניות התחילו לצוץ אחרי שבספטמבר 2018 וויירקארד הצטרפה למדד היוקרתי של החברות הגרמניות הגדולות בבורסה של פרנקפורט - ה"דאקס". מנכ"ל החברה בראון הציב לחץ בלתי פוסק להציג צמיחה מתמשכת, אבל המניה לא תיפקדה כפי שציפה. ערכה ירד, והיא נעה סביב שווי שוק של כ-20 מיליארד דולר.
מקור אנונימי הדליף חומרים
בינואר 2019 פירסם ה"פייננשייל טיימס" הבריטי פצצה עיתונאית. מקור בתוך וויירקארד העביר לעיתון מסמכים ונתונים המשרטטים אי־סדרים וחשד לשחיתות באגף האסייתי שלה, שנרשם בסינגפור ושהיה אחראי לרוב הצמיחה בחברה. המקור האנונימי הדליף חומרים חשאיים על חשבונות בנק ריקים, עסקים שלא התרחשו, ועוד שלל פעילויות שהיו אמורות להדליק נורה אדומה בקרב הרשויות בגרמניה והמשקיעים.
וויירקארד בתגובה נקטה באותה אסטרטגיה מוצלחת שעבדה לה כמה שנים לפני כן, והאשימה "שורטיסטים" בהתקפה מכוונת ובזיוף מסמכים, כדי לגרום למפולת בערך המניה ולרווחים בעבורם. הרגולטור הגרמני BAFIN - הרשות הפדרלית לפיקוח פיננסי בגרמניה - אימץ ללא פקפוק את ההסבר של החברה. הוא אכן פתח בחקירה, אבל נגד ה-FT ונגד כתב העיתון דן מקקרום, בחשד ששיתף פעולה עם פעילים בשוק ההון כדי להרוויח מהפרסומים.
כלפי חוץ, וויירקארד המשיכה להציג חזות של ענקית טכנולוגיה מצליחה, אבל מדיוני וועדת החקירה עולה כי אלו היו רגעי המפתח שבהם מרסלק ומנהלים אחרים בחברה, כולל בראון, הבינו כי האימפריה המזויפת שבנו עומדת לקרוס.
זה עדיין לקח זמן רב. בעקבות הדיווחים ב-FT פשטו הרשויות בסינגפור על משרדי החברה במדינה, אבל וויירקארד פרסמה הודעה על הזרמת השקעה של מיליארד דולר מהבנק היפני "סופטבנק", וכך הצליחה להרגיע את חששות המשקיעים שלה - שכעת כללו קרנות פנסיה וחברות ביטוח גדולות ש"הותר" להן להשקיע בה משום שהייתה חברה ב-DAX. בכל אותה תקופה, ה-FT המשיך לעמוד מאחורי הטענות שפרסם כלפי וויירקארד, כשהוא לא נרתע מאיומים בתביעות דיבה, מחקירות שניהל משרד חוקרים פרטיים נגד הכתב, ואף לא מפעילות של סוכנות יחסי ציבור שפעלה בבריטניה בשליחות וויירקארד על מנת לערער את הטענות נגדה.
לחץ הולך וגובר שהופעל על וויירקארד להציג את המאזנים הפיננסיים שלה, בעקבות פרסומים נוספים, גרמו לה לבסוף להסכים לביקורת חיצונית בשנת 2019. לא ברור מה מנהלי החברה חשבו שיקרה באותה ביקורת. אולי העריכו כי אם הצליחו "לעבוד" על ארנסט אנד יאנג, יוכלו לעגל פינות גם עם KPMG, שנשכרה בסוף אותה שנה כדי לעבור על המאזן ולראות שהכל כשורה.
זה לא קרה. בתום ביקורת שנמשכה הרבה מעבר למתוכנן, הודיעה KPMG במאי 2020 כי אינה יכולה לערוב ל-1.9 מיליארד דולר שאמורים להיות בחשבונות נאמנות בפיליפינים, ובתגובה הודיעה גם EY כי אינה יכולה לאשר את הדוחות הפיננסיים של החברה לשנה הקודמת. מניית החברה צללה בין-לילה בעשרות אחוזים.
משם הדברים התגלגלו במהירות. ביוני 2020 המשטרה פשטה על משרדי החברה במינכן. מרסלק פוטר. בראון התפטר ושבוע לאחר מכן נעצר בחשד שהיה אחראי למרמה. במקביל נעצרו מנהלים נוספים בחברה. שווי המניה ירד מ-200 אירו בשיאה ל-20 אירו-סנט. התביעה במינכן החלה לבדוק את הנעשה בחברה בשנים האחרונות, וגייסה עד מפתח - ראש הפעילות של החברה באבו-דאבי. אחד ממנהלי החברה בפיליפינים, מוקד הזיופים, מת באופן מסתורי בגיל 44.
יותר מכל, פרשת וויירקארד הציפה את השאלה כיצד הרשויות הגרמניות פיספסו את כל סימני האזהרה, אפילו כשאלו פורסמו בעיתון כלכלי בעל תפוצה עולמית. חלק ניכר מהאשמה הציבורית נפל על EY, אבל הסוכנות הפדרלית לפיקוח פיננסי (BAFIN) קיימת בדיוק כדי לבדוק שהנתונים שהחברות הנסחרות מעבירות אמיתיים, ולא לסמוך באופן עיוור על דיווחיהן. נושא זה היה חלק גדול מדיוני ועדת החקירה שהוקמה בפרלמנט הגרמני.
במהלך הדיונים התגלה כי BAFIN למעשה ביצעה מיקור חוץ לבדיקות חשבונאיות, והטילה את המשימה על חברה בודדת בשם APAS, שבה ביקורות נמשכו שנים ארוכות ונעשות באופן לא מקצועי. בנוסף התגלה כי מי שהיה אחראי ב-APAS לביקורת של וויירקארד, היה בשלב מסוים בעל מניות של החברה וסחר בהן באופן קבוע. אותו אחראי נאלץ להתפטר, ו-BAFIN ביטלה את החוזה למיקור חוץ של בדיקות חשבונאיות, וקיבלה אישור לגייס עוד 150 עובדים לטובת "שיפור הביקורת".
בכירים גרמנים שילמו במשרותיהם על הפרשה. שני ראשי BAFIN התפטרו, למרות שטענו במשך חודשים כי לא עשו דבר רע. אחד מהם, לפי הדיווחים והעדויות, האמין עד הרגע האחרון כי המסמכים שהוצגו בפיליפינים, לפיהם לא היה כסף בחשבונות הנאמנות, היו מזויפים, ופורסמו על ידי "שורטיסטים" של המניה.
הפרשה נגררה גם למישור הפוליטי. הקאנצלרית מרקל העידה כאמור בפני הוועדה בשבוע שעבר, ובמוקד העדות ניצבה ההירתמות שלה לטובת החברה במהלך ביקור בסין ב-2019. מרקל, לפי הדיווחים ובאופן שלא הוכחש, ניסתה לסייע לויירקארד לרכוש חברה סינית בתחום הסחר המקוון, ואף העלתה זאת מול הרשויות עמן נפגשה.
"למרות הדיווחים העיתונאיים", אמרה מרקל, "לא הייתה בתחילת 2019 סיבה להאמין שיש אי-סדרים משמעותיים בחברת וויירקארד". היא גם אמרה ש"אינה זוכרת" אם סוגיית החברה עלתה במהלך פגישה אישית שקיימה לפני הנסיעה עם מי שהיה שר ההגנה שלה בעבר, קארל תיאודור צו גוטנברג, שהפך ללוביסט של "ויירקארד". היא טענה כי חלק מעבודת הקאנצלר היא לקדם עסקים גרמניים. "ויירקארד לא נהנתה מיחס מיוחד במהלך הנסיעה", אמרה.
אבל היחס המיוחד לו זכתה החברה מהרשויות הפיננסיות, ברור כעת לכולם. פחמי קואדיר, מנהלת קרן גידור הפועלת באירופה שהופיעה בפני הוועדה, אמרה כי "זה כאילו שהממשלה הגרמנית הגנה על ‘ויירקארד’ בפני כל ההאשמות שהטיחו בה במשך השנים. המנהלים של החברה הרגישו שהם יכולים להתחמק מכל דבר, משום שרגע אחרי שמישהו פירסם האשמות נגדם - הן נעלמו. הרגולטורים עשו עבודה נוראית בבירור ההאשמות".
הברחות לאבו־דאבי
יאן מרסלק עדיין מסתובב אי שם. סבך החברות ומקלטי המס, רשת שמתפרשת בין סינגפור לאבו-דאבי, לשווייץ, אוסטריה, רוסיה וגרמניה מבלבל את החוקרים. לפי הדלפה אחרונה, עובדים לשעבר סיפרו לתביעה במינכן כי "הוציאו שקיות מלאות מזומנים" ממטה החברה ליעדים שונים. לא ברור כמה כסף יצא בצורה כזו מהחברה ולאיזו מטרה, אולם העובדים סיפרו כי שקיות סופרמרקט של "אלדי" ו"לידל" - שתי רשתות סופרמרקטים זולות במיוחד - היו בשימוש כדי להוציא "מאות אלפי שטרות" מהבניין. לפי אחד הדיווחים, הכסף הוברח לאבו-דאבי.
עד המפתח הוא מנהל החברה באבו-דאבי, לשעבר חבר של מרסלק ובראון, שאמור להסביר כעת איך השיטה עבדה. "אף אחד לא יודע אם יאן מרלסק ישוב", אמר אחד מהמקורבים לחברה לעיתון גרמני, "וגם אם כן - זה לא שהוא יכול לתבוע אותנו".
החקירה עדיין נמשכת. ה-FT שכיסה אותה ממשיך לסקר את הפרשה. הוא שב ומזכיר על רקע כישלון הגופים הרגולטוריים והשוק עצמו, את התפקיד החשוב של העיתונות הפיננסית.