חפצים שנשארו באזור האסון בהר מירון הבוקר / צילום: Reuters, DPA / Picture Alliance
ברגעים כואבים אלה, בהם הלב נקרע לשמוע על עוד משפחה שמחפשת את יקיריה ועל עוד שם שאומת, צריך להגיד את האמת. כבר שנים שההר הזה מסוכן. עבורי, הפעם האחרונה היתה לפני 15 שנה. על אף שכאדם מאמין אני מכיר בחשיבות הרוחנית העצומה, לא ראיתי חובה לעצמי לעלות בתאריך זה בתנאי הדחק שנה אחר שנה. אולם לאנשים יש את החופש לעשות מה שהם רוצים. חלקם מצטופפים במגרשי כדורגל, וחלקם מצטופפים בציון הרשב"י. אבל להבדיל, התשתיות של ציון הרשב"י והדרכים המובילות אליו, אינם מותאמים לקליטת מאות אלפים בתוך שעות ספורות. אין דרכי מילוט, ואין דרך לטפל באירוע חירום גם נמוך בהרבה ממה שהתרחש שם. על כך התריע מבקר המדינה כבר ב-2008 ושוב ב-2011, וכך יעיד כל מי שביקר באזור באחד מזמני העומס, וזה כבר מזמן לא רק בל"ג בעומר.
האסון קרה לאלה שבחרו לצאת מהבית ולחגוג אבל המדינה יכלה למנוע אותו. לא באמצעות אכיפה או משטרה. הפתרון הוא לא לחסום את הגישה להר, אלא להתאים את המצב למציאות, והמציאות היא שהמונים עולים אליו בל"ג בעומר, נרצה או לא. יש אנשים המעוניינים לצפות במשחק כדורגל, הופעה של משינה, תפילות יום-השישי בהר הבית, בבמות יום העצמאות או בחגיגות ההילולא במירון. ולכולם יש את הזכות לחזור הביתה בחיים. האנשים לא ישתנו, והם אינם אמורים להשתנות. את המציאות ניתן להתאים.
קחו למשל את אצטדיון בלומפילד שבדרום תל אביב. במקום הושקעו כחצי מיליארד שח כדי להבטיח ולאבטח את הגעתם של פחות מ-30 אלף איש, ולא פחות חשוב מכך - את דרך פינויים במקרי חירום - כל זאת בתנאים נוחים הרבה יותר. וללא ספק, זו זכותם לקבל את השירות הזה.
זה לא קרה "להם". האסון הזה קרה לנו, לכל הישראלים, שסובלים מאותם חוליים של התרבות הישראלית. גם אנחנו, בחברה החרדית, נפיק לקחים, וקולות כאלה כבר נשמעים בתוכינו, נצטרך להטיל על עצמנו את המגבלות שנדרשות כדי להכיל אירועים משמעותיים כל כך.
הר מירון סובל מתשתיות עתיקות, צפיפות מובנית, מבנה מונומנטלי שאיש לא ירצה לגעת בו, טופוגרפיה מהמאתגרות בארץ, ועוד. אבל כל אלה אינם מהווים סיבה שלא לבנות גשר נוסף, מעבר חלופי, דרכי מילוט, יציעים נוספים, תלוליות עפר שיהוו מתחם נוסף ועוד. יש לזה מחיר, נכון, אבל מה זה לעומת המחיר שאנחנו משלמים היום. המדינה, כגוף האחראי על בטיחות האנשים, אחראית להפנות משאבים על מנת לאפשר לכל אדם להגיע למקום שהוא ירצה על פי אמונתו והעדפותיו.
יתכן שהפתרון הוא לבנות מחדש את כל התשתיות באזור, יתכן והפתרון הוא לחלק את ההגעה למתחם על פי שעות וכך לווסת את ההמונים, תוך הסכמה עם הקהילות השונות המרכיבות את תמהיל העולים. דבר אחד ברור - מאות אלפי בני אדם יצאו מביתם במטרה לחגוג ולציין באופן חופשי את הילולת רבי שמעון בר יוחאי, עשרות מהם לא ישובו עוד למשפחתם לעולם, וניתן היה למנוע זאת. זו האחריות של המדינה כלפי כל אזרח ואדם שחי כאן.
הכותב הוא חרדי, תושב בני ברק, מוביל את מועצת ההסכמות ברמת גן מטעם הקונגרס הישראלי וארגון "פלוגתא"