רוב האדריכלים, המתכננים והיועצים בישראל קשורים בדרך זו או אחרת למנגנוני התכנון ולרשויות ומחויבים אליהם. כאקדמאית, יש לפרופ' טלי חתוקה פרספקטיבה יותר רחבה. חתוקה, המלמדת בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב ומנהלת בה את המעבדה לעיצוב עירוני, אינה מהססת להצהיר ש"ישראל אימצה את הרעיון של עירוב שימושים, אבל בלי חקירה מעמיקה של המשמעות של זה".
● הפתרון המשפטי לעירוב שימושים: פיצול הקרקע | עו"ד ארז קמיניץ ועו"ד כרמית יוליס
● מסעדה מתחת לבניין: הצד הבעייתי של הטרנד התכנוני
עירוב שימושים היה המתכון לעירוניות איכותית - חזית מסחרית ברחובות. אבל אנחנו רואים שברחובות הראשיים של ערים כמו ראשון לציון או חולון, וכך גם בעיר החדשה חריש, זה פשוט לא עובד.
"ישראל היא מדינה שקמה בשנות ה-50, על בסיס הרעיונות המודרניסטיים של איזור (zoning). רק בסוף שנות ה-70 התחילו לאמץ ברחבי העולם את הרעיון של עירוב שימושים.
"במקרה של ישראל זה הפך לדרמטי כי בעצם לא היה עירוב שימושים. למשל, בעיירות הפיתוח, יש לנו אזור מגורים ואזור תעשייה. המקומות היחידים שהיה בהם שילוב הן הערים הגדולות, וגם בהן לא מדובר במשהו דרמטי אלא בכמה רחובות - למשל רחוב שינקין בתל אביב.
"היום אנחנו רואים שעירוב השימושים שמתמקד בשילוב מסחר ומגורים נמצא בבעיה. לא מזמן שמעתי את מהנדס העיר תל אביב שאמר שהוא כבר לא מדבר על מסחר בקומת הקרקע אלא על 'חזית פעילה'".
איך את מסבירה את הכישלון?
"המסחר לא מצליח כי צריך כמות של אנשים, כוח צריכה. אנחנו אוהבים לחשוב על עצמנו כעל מדינה צפופה מאוד, אבל באופן יחסי למקומות אחרים, מספר התושבים בבלוק (קטע של שכונה) נתון, ביחס לאירופה, הוא קטן. איפה זה כן מצליח בישראל? ברמת אביב. איפה שיש מגדלים, המרכזים המסחריים מצליחים. כשאתה יוצא קצת לפריפריה, הצפיפות צונחת וגם ההצלחה בסימן שאלה".
בהנחה שהטיפולוגיה הזאת של מגורים למעלה ושורת חנויות בקומת הקרקע לא עובדת. יש טיפולוגיה אחרת שכן מוצלחת בעיניך?
"היום אנחנו יודעים שמעבר למגורים, יש שלושה שימושים עיקריים שיישארו בעתיד במרחב העירוני: שימושי פנאי, שימושי ציבור ועבודה, שחלק ממנה יחזור לתוך העיר. המסחר לא יהיה הליבה.
"הטיפולוגיות החדשות שאנחנו רואים ברחבי העולם הן של קמפוסים, או מתחמים שיש בהם שילוב בין סביבות עבודה, מגורים, קצת מבני ציבור, פנאי ואולי חנות אחת או שתיים. המסחר הקמעונאי יוצא מן העיר. אין ספק שהמגמות הללו צפויות להגיע גם אלינו.
"הרחוב כפי שחזתה אותו הכוהנת הגדולה של העירוניות, ג'יין ג'ייקובס, כבר פחות רלוונטי אלינו. השאלה הגדולה היא מה השימושים הנכונים לרחוב העירוני במרכז העיר, ובהקשר של ישראל - האם ישראל בכלל תלך לכיוון הזה, או שהיא תחזק את האיזור. לפי מה שאני רואה, מגמת התכנון בישראל גם כעת היא מבני מגורים עם מסחר בקומת הקרקע. מדינת ישראל מציעה טיפולוגיה אחת. ההבדל בין המקומות זה רק הנושא של המיקום והשירותים".
אילו טיפולוגיות יכולות להיות רלוונטיות לישראל?
"אני חושבת שקמפוסים שמשלבים מגורים ועבודה וחללי קהילה משותפים, זה העתיד. אני לא חושבת שהעתיד הוא לגור בקומה 8, לא לפגוש אף אחד, לנסוע למקום העבודה המרוחק במשך שעה ולחזור בסוף היום. זה גם מאוד לא בר-קיימא. הפקקים בכבישי מדינת ישראל, זיהום האוויר, מקורם בטיפולוגיות האלה.
"אם רוצים להסתכל קדימה, שהרי נכפיל את עצמנו בתוך זמן לא רב, צריך לצאת מהאקסיומה הזאת.
"אני מדמיינת משהו הרבה יותר קומפקטי. שבקומת הקרקע יש חללי עבודה היברידים ושחלק מהשירותים הציבוריים, כולל שירותי הפנאי, יתקיימו במבני המגורים. אלה מרחבים שיצמצמו את כמות היוממות. גם כדי להתמודד עם הצמיחה הדמוגרפית וגם כדי להתמודד בתחומים אחרים.
"חשוב להדגיש שלא מדובר בקהילות מגודרות (gated communities). הקמפוסים האלה מאוד מחוברים לעיר וניתן גם לזרים להשתמש בהם. זה השלב הבא של פיתוח העיר".
יש לישראל סיכוי להשתנות?
"אני לא חושבת. ישראל נאחזת בנושא של אספקת הדיור. היא עדיין רואה את הדיור בנפרד מדברים אחרים, כך שאפילו המושג עירוב שימושים כאן הוא סוג של מכבסה, עלה תאנה. זה לא באמת מתקיים. אנחנו עדיין נמצאים באיזור טהרני.
"כדי שיהיה שינוי צריך שבמינהל התכנון יעשו חשיבה חדשה. אופציה שנייה היא שהשכונות החדשות שבונים עכשיו ייצרו כל כך הרבה בעיות ואז לא תהיה ברירה אלא לעשות את השינוי הפרדיגמטי".
פרופ' טלי חתוקה
בת 52, מתגוררת בתל אביב ● מנהלת את המעבדה לעיצוב עירוני באוניברסיטת תל אביב ● בעלת תואר באדריכלות מהטכניון, ותואר שני בתכנון עירוני מאוניברסיטת Heriot-Watt בבריטניה, דוקטורט בארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון ● בשנת 2012 זכתה בפרס רכטר לאדריכל צעיר
