לתת לנשים את האפשרות לבחור מתי לפרוש / צילום: Shutterstock, Marcos Mesa Sam Wordley
לממשלה הבאה תהיה הזדמנות היסטורית להכריע בסוגיית העלאת גיל הפרישה לנשים, סוגיה שבה עוסקים כבר שנים רבות משרדי הממשלה וארגוני הנשים ללא הכרעה. זאת לאחר שבשלהי הקדנציה הקודמת נרשמו הסכמות ראשונות בין הצדדים. אבל באותה מידה יכולה הממשלה הבאה למסמס את ההכרעה בסוגיה, ולהשאיר על כנו את גיל הפרישה לנשים - 62.
זו בדיוק ההזדמנות של המגזר הפרטי לבוא ולהוביל מהלך, ללא תלות בהחלטת הממשלה, והוא מתן האפשרות לנשים לבחור את גיל הפרישה. תרצה אישה לצאת לגמלאות בגיל המקובל - זכותה. תרצה אישה להישאר לעבוד שנתיים נוספות - גם זו תהיה זכותה. כיום מעסיקים משתמשים בגיל 62 כדי להציב עובדה מוגמרת בפני העובדות המבוגרות שלהן, ללא קשר ליכולתן ולכישוריהן, וזאת על מנת לחסוך את עלויות העסקתם ולהכניס תחתיהן עובדים צעירים וזולים יותר.
ישנן לא מעט נשים שיבחרו באופציה לעבוד יותר ובכך הן עשויות להרוויח שנתיים נוספות של משכורת העולה פי כמה על קצבת הפנסיה החזויה להן וקצבת הזיקנה, ובכך אף יגדילו את ההפרשות הפנסיוניות החזויות להן בעת הפרישה. לצד זאת ישנם גם לא מעט מעסיקים שישמחו להשתבח בשנים נוספות של עובדות מסורות, אשר יש סיכוי גבוה הרבה יותר שישמרו על יציבות תעסוקתית לעומת עובדות ועובדים צעירים יותר.
במסגרת ההסכמות אסור לנו לשכוח את אותן עובדות במקצועות שוחקים ועובדות בשכר נמוך, הזקוקות לקצבת הזיקנה כמקור להשלמת הכנסה, או נשים אשר הפסיקו לעבוד בגיל מאוחר ונפלטו משוק העבודה. חייבים לייצר מסגרת שתתמוך בהן, ותאפשר גם להן להנות ממתווה הבחירה - הבחירה לפרוש על פי חוק בגיל 62, במידה וירצו בכך.
כמובן שישנם גם דברים ברמת המעטפת שצריך לתת עליהם את הדעת ובהם מענק והטבות למי שייפגעו מהעלאת גיל הפרישה, וכמובן הקדמה של תחילת קצבת הזיקנה מגיל 69 למי שיבחרו לסיים את עבודתן בגיל 62.
זו לא תהיה הפעם הראשונה שבה המגזר הפרטי אינו מחכה להחלטות ממשלה ומוביל את המציאות בשטח. נדמה שיש כאן שיתוף אינטרסים הן של המעסיקים והן של ארגוני הנשים לבנות מסלול תעסוקתי שמאפשר היברידיות בקבלת ההחלטות על גיל הפרישה לנשים. כך עשו בהסכמות בנוגע לקביעת שכר המינימום, איסור עישון במקומות העבודה המשותפים ובדוגמה הכי טרייה - ההסכמה שהובילו התאגדויות העובדים מול המעסיקים בנוגע להסדרי עבודה מהבית בתקופת הקורונה, כפי שנהגנו בחברת פרטנר לדוגמה.
אני משוכנעת כי גם במהלך גיל הפרישה יוכל המגזר הפרטי להראות לגורמי הממשלה את הדרך לצאת מהפלונטר ולקום מהמדוכה. המציאות התעסוקתית והחברתית, בייחוד זו שנוצרה כאן בימי פוסט קורונה, פשוט מחייבת זאת.
הכותבת היא יו"ר התאגדות עובדי פרטנר