פרופ’ צחי גרוסמן. יו"ר האיגוד הישראלי לרפואת ילדים / צילום: איל יצהר
אישי: בן 63, נשוי, אב לארבעה וסב לשמונה, גר בת"א
מקצועי: יו"ר האיגוד הישראלי לרפואת ילדים
אני: תאב ידע, בעל ראש מחקרי ונטייה לשלמות מקצועית
משפחה: של אבא הגיעו בשנות ה-20 של המאה הקודמת מאוקראינה. סבא פתח חנות בת"א ואבא ושני אחיו, שהיו בגילאי העשרה המאוחרים, התחילו לעבוד כפועלי בניין והקימו את חברת הבנייה "האחים גרוסמן", שהפכה ל-"ק. ב.ק. גרוסמן", שבנו את ת"א.
אמא עלתה לבד מפולין ב-1938 במסגרת תנועת הנוער בני עקיבא דקה לפני המלחמה והשאירה את משפחתה מאחור, הוריה נספו ורק חלק מאחיותיה הגיעו לארץ. כל חייה סבלה מרגשות אשם, למה ה' בחר להשאיר אותה בחיים. אחרי כמה שנים בקיבוץ עין הנציב עברה לת"א, שם פגשה את אבא.
ילדות: שדרות ח"ן בת"א, במשפחה דתית אמידה. למדתי בתיכון צייטלין הדתי, הייתי פעיל בבני עקיבא וקראתי הרבה ספרים. בגיל העשרה התחיל להבשיל בי הרצון להיות רופא, בעקבות קרוב משפחה שניהל מחלקה פנימית באיכילוב.
נועה: אשתי, שופטת בבית המשפט המחוזי בת"א. היא עשתה שירות לאומי במחלקה האונקולוגית בהדסה עין כרם, וכשמישהו אמר שיש שם מישהי יפה, ארבתי לה. כשראיתי שהשמועה אמת, עשיתי את מה שהיה צריך, ומאז אנחנו יחד. יש לנו ארבעה ילדים ושמונה נכדים ואנחנו גרים בת"א.
רפואה: התקבלתי לעתודה ולמדתי באוניברסיטה העברית. בבי"ס לרפואה כבר ידעתי שאהיה רופא ילדים ואת ההתמחות עשיתי במחלקת הילדים של פרופ' צבי שפירר בבית חולים הדסה ת"א שכבר לא קיים, את הסטאז' עשיתי בלניאדו, ובהמשך פתחתי את המרפאה העצמאית שלי במכבי, שקיימת כבר למעלה מ-30 שנים ומאז אני משלב פרקטיקה ועיסוק ציבורי.
ב-1995 הקמתי את רשת המחקר של רופאי הילדים בקהילה, גוף על-קופתי שמטרתו לאפשר לרופאים בקהילה לבצע מחקרים, כי עד אז רק רופאים בבתי חולים ערכו מחקרים, והיום האפשרות הזו פתוחה לכ-600 רופאי ילדים ששותפים בחיפוש נושאי מחקר, תכנונו, פנייה לבקשת מענקים, ביצוע, ניתוח התוצאות ופרסומן.
בין היתר, הייתי גם יו"ר החברה הישראלית לרפואת ילדים ובהמשך נכנסתי לפעילות באיגוד הישראלי לרפואת ילדים שעומד מעליו, בונה את תוכניות ההתמחות ומעניק את תוארי ההתמחות ופעילויות נוספות. אני גם גזבר ארגון הרופאים העצמאיים במכבי, חבר בעמותת גושן שפועלת לשיפור בריאות הילד בקהילה, חבר במועצה הלאומית לבריאות הילד ופדיאטריה (רפואת ילדים) וחבר האקדמיה האירופית לרפואת ילדים, שם הקמתי את רשת המחקר של רופאי הילדים באירופה.
מחקרים: בין היתר, ערכתי מחקרים בתחום דלקות אוזניים ונושאים הקשורים לבריאות בקהילה, כמו חרדה ודיכאון אצל ילדים. עוד לפני הקורונה מצאנו שלאחד מכל חמישה ילדים יש בעיה פסיכו-סוציאלית, בגלל פירוד במשפחה, חרדה, דיכאון ומתח. רופא הילדים הוא סוכן הבריאות הראשי של המשפחות, וגילינו שהנושאים האלה לא עולים מספיק במהלך המפגש עם ההורים, כי הם סבורים שזה לא שייך אליו.
הבעיה היא שההתמחות של רופאי הילדים היא בעיקר בבית החולים, כך שהחשיפה שלהם לתכנים הקהילתיים כמו בעיות רגשיות, פסיכו-סוציאליות, אלימות במשפחה ואלימות מינית, היא מינימלית. כיו"ר האיגוד לרפואת ילדים אני עוסק בשינוי תמהיל ההתמחות וחשיפה לתכנים האלה, כי זה יכול לשנות מהלך חיים של מטופל.
תקשורת רפואית: התחלתי ללמד כחבר סגל בכיר באוניברסיטת אריאל קורס בתקשורת רפואית, מונח שפירושו "קריאה" של אנשים. היכולת לתקשר ולשאול נכון, להעביר מסרים, להשתמש בשפת הגוף, נמצאת בחשיבות עליונה, בשילוב של אמפתיה ונחישות, ואני מעביר לסטודנטים את עקרונות המפגש בין הרופא לחולה.
טיפול רפואי מקוון: במהלך מחקר שערכנו במרץ 2020, שבו השתתפו 200 רופאים, שאלנו מה לדעתם יקרה ביום שאחרי המגפה, ורובם אמרו שבמקרים של בדיקות אוזניים וסטטוסקופ, הם ירצו לראות את הילדים במרפאה כדי לדייק את האבחון.
חיסוני קורונה לילדים: בשנה האחרונה אושפזו למעלה מאלף ילדים שנדבקו בקורונה, 150 מהם בטיפול נמרץ, וגם במרפאות אנחנו רואים את העלייה בתחלואה, ולכן, הוצאנו לפני חודש באיגוד נייר עמדה, שאם ה-FDA יאשר חיסוני קורונה ילדים, אנחנו בעד.
החששות הם מתופעות הלוואי בטווח הרחוק, ואנחנו טוענים שמחקרים מוכיחים שאין תופעות לוואי משמעותיות עם חיסוני שגרה, וזה מה שאנחנו צופים גם כאן. תוצאות המחקר על חיסונים לילדים מתחת לגיל 12 יתפרסמו בסביבות נובמבר 2021.
מתנגדי חיסונים: אנחנו רגילים להתמודד מול מתנגדי חיסונים שאנחנו לא רואים בהם פרטנרים ולא רוצים להעמיד אותם כשווים אלינו. הפעילות שלנו היא מול אוכלוסייה גדולה של אנשים שמושפעים מקריאה ברשת ונכנסים למצב של היסוס וספקנות. מכיוון שזו אוכלוסייה שהולכת וגדלה, אנחנו מכוונים אליה מאמצי הסברה ושכנוע.
פנאי: בקושי יש. אני איש של ספרים, בעיקר ספרי מתח, סיפורת ודרמה, ובין הדפים אני שוכח את עצמי. ומכיוון שבלילות אני כותב מאמרים, אני זקוק ל-26 שעות ביממה.
תפיסת עתיד: התחלתי לא מזמן את תפקידי כיו"ר האיגוד, ויש לי עוד ארבע שנים אינטנסיביות של עשייה. אני ממשיך לעבוד במרפאה שלי, ורואה את עצמי כאיש ציבור וכמי שפחות מתחבר לעשיית הכסף.