גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

הדברים הרי כל כך פשוטים: קחו כבר אחריות ולכו הביתה

אני כל כך כועס, בחיי. גם על עצמי, שעדיין יש לי ציפיות מנבחרי הציבור ושלוחיו, אבל בעיקר על נבחרי הציבור ושלוחיו שהגיעו לשפל שאין כמותו

צעיר משקיף מלמעלה על אחת הלוויות של צעיר שנספה באסון הר מירון / צילום: Associated Press, Ariel Schalit
צעיר משקיף מלמעלה על אחת הלוויות של צעיר שנספה באסון הר מירון / צילום: Associated Press, Ariel Schalit

א. אני כל כך כועס, בחיי. גם על עצמי, שעדיין יש לי ציפיות מנבחרי הציבור ושלוחיו, אבל בעיקר על נבחרי הציבור ושלוחיו שהגיעו לשפל שאין כמותו. רק תסתכלו על התקופה האחרונה, שהסתיימה בשבוע שעבר בקרשנדו הקטלני במירון; כרונולוגיה של ניתוק, הזנחה פושעת ואיבוד שליטה.

אני כל כך כועס, בחיי, כי אני יודע שאף אחד לא ייקח אחריות אמיתית וישלם מחיר מהותי. אני יודע את זה כמו שאתם יודעים את זה, במידה מוחלטת של ודאות. אהיה כל כך מופתע אם זה יקרה. גם ההיסטוריה תומכת - לפי המשרוקית של גלובס, הפעם האחרונה שנלקחה אחריות בישראל הייתה לפני 47 שנים. כנראה שמי שלקח אותה אז החביא אותה כל כך טוב שעד היום אף אחד לא יודע איפה היא מונחת, וזאת אף שהיא מונחת במקום שכולם יודעים שהכי טוב להחביא בו דברים: ממש מתחת לאף.

הדברים הרי כל כך פשוטים. בואו נסכים, לצורך הדיון, עם השר לביטחון פנים אמיר אוחנה שאמר ש"אני אחראי, אך אחריות אין פירושה אשמה". אחריות לא חייבת להיות אשמה, בסדר, אבל מה היא כן, מלבד מילה שלפניה יש אני? אם האחריות היא שלך אל תגיד "היא שלי". בוא וקח אותה! טלו את הקורה שבין עיניכם, אתה ושותפיך למחדל, והאחריות תופיע מולכם, ארוזה ומוכנה. קחו אותה, לעזאזל, קחו אותה כבר ולכו הביתה!

אף שהאשמה קודמת לאחריות מכל הבחינות - אשמה היא רגש יסודי, קמאי, שיש לכל אחד מאיתנו, ומין הסתם היא מילה עתיקה הרבה יותר. אילו האחריות, כמילה, כמושג, כאידיאל לחיים, הגיעה הרבה אחריה, כשאימצנו לעצמנו תרבות ושפה ומסחר וממשל - הרי שבחיים הציבוריים היום, האחריות צריכה להיות זו שמופיעה קודם. כך ראוי.

חייבים לחקור מי אשם יותר ומי אשם פחות, להקים ועדת חקירה, להלאים את ציון הקבר ולנסח פרוטוקולים מחמירים, אבל הדברים האלה לוקחים זמן. אחריות לוקחים באותו רגע. אחריות לא חייבת תמיד להיות אשמה. לפעמים היא פשוט מה שהיא - משהו שצריך לקחת וללכת. במשמרת שלי מתו 45 אנשים באסון האזרחי החמור בתולדות המדינה? אני הולך הביתה. בקדנציה שלי שרף את עצמו הלום קרב ונחשף היחס המחפיר של מחלקת השיקום שתחת אחריותי? אני הולך הביתה. בקדנציה שלי משתולל הפשע ביישובים הערבים ועשרות נרצחים? אני הולך הביתה. הייתה לי שנה להכין את תלמידי ישראל לחזרה ללימודים ולא עשיתי שום דבר חוץ מלברבר את עצמי לדעת ולהתייחס לילדים כמו חיילים? אני הולך הביתה. במשמרת שלי בבניין מתו פועלים - אני הולך הביתה. חיילים שלי הרגו אישה בת 60 ללא צורך? אני הולך הביתה. הייתה סופה או שריפה או תקיפה או מגפה ולא הייתי מוכן? הנה המפתחות שלי, הלכתי הביתה. הדברים פשוטים, או לפחות אמורים להיות. מאוחר יותר יתברר שלא אשמתי? אחזור למקומי בראש מורם.

אחריות לא חייבת להיות אות קלון, היא יכולה גם להיות אות כבוד אם לוקחים אותה בזמן ובמידה הנכונה. אם תשאלו אותי, זו הדרך היחידה להפריד באמת, אחת ולתמיד, למפרע ובדיעבד, את הקשר הגורדי בין האחריות והאשמה.

אה, כן, וזו תהיה גם דרך לא רעה להפגין כבוד כלפי הציבור שבשמו ובמימונו אתם, נבחרי הציבור ושלוחיו, פועלים, ולא פחות מכך - כלפי האזרח היחיד, ודאי כלפי זה שנפגע, שנרמס.

ע"פ "הילד הבוכה" של ברונו אמאדיו / איור: אלישע נדב

ב. אין ולא יכולה להיות אחריות במקום שאין בו סולידריות, אמפתיה ושותפות גורל. דברים כמו שכתבו ירון לונדון, הפרופ' גד יאיר ואחרים, שטענו שאסונם של אלו אינו אסונם, מה להם ולנו, אנחנו לא בני אותו עם וכיו"ב, פוגעים בי כמכת נבוט. לא כי אין אמת בדברים, ברור שיש בהם - מעולם לא הייתי אדבוקט גדול של האחדות בעם, אבל זה לפעם אחרת - אלא כי דברים מהסוג הזה מוודאים ששום אחריות לעולם לא תילקח על כלום, הרי הדברים תמיד קורים לאנשים אחרים, משבטים אחרים, מסיבות אחרות. הערבים נרצחים? מה להם ולי. החרדים נרמסים? הם אינם עמי. תושבי יו"ש מתים בפיגוע? זה בגלל הכיבוש. תושבי עוטף עזה סופגים רקטות? זה בגלל ההתנתקות, או ביבי, או שניהם, הנכים, הזקנים, החולים, הנשים המוכות. והכול מתחיל מהתחלה. כך, בדיוק כך, מתה האחריות; קצת אחרי האמפתיה, כשכבר אין מי שיעמוד לצד החלש.

מה קורה כשאין אמפתיה? תושבים משכונה יוקרתית באחת מערי השרון התלוננו נגד מקלט של משרד הרווחה הנותן מענה ראשונה לנשים מוכות וילדיהן. "המקלט אינו מתאים לאופי השכונה", כתבו התושבים. העירייה נכנעה ללחץ והמקלט נסגר. החזקים מנצחים, החלשים מובסים, זה מה שקורה. בושה לתושבים ובושה גדולה יותר לעירייה.

מה יש להאשים את העירייה כשהממשלה נראית כמו שהיא נראית ונוהגת כפי שנוהגת? מי ייתן דוגמה לראש העירייה? מי יזעק את זעקת האישה המוכה? או את זעקת נכי צה"ל. רק לפני שלושה שבועות - זוכרים? - הצית את עצמו איציק סעידיאן וכל ההבטחות נזרקו לפח. לרפורמה שהובטחה "לא נמצא פתרון תקציבי". רק בבלדות אנחנו שומעים את צעקות הפצועים?

מה קורה כשאין אמפתיה? מתחילים לעבוד עליה, תיכף ומיד. אחרי האסון במירון העליתי מהאוב חוויות מעיכה מלחיצות מעברי. כי מי שנמעך - לא שכח. משחק חמור ארוך בסניף בני עקיבא בפתח תקווה לפני נצח. למי שלא זוכר או לא זכה, מדובר בתענוג מפוקפק; שתי קבוצות. אחת עומדת בצורת חמור, כשהחברים כפופים וצמודים איש אל ירך רעהו, והשנייה קופצת עליה במטרה לשבור את החמור. באחת הפעמים מצאתי עצמי בתחתיתה של ערימת ילדים גדולה. אפילו לא ידעתי שזכרתי את התחושה מלאת האימה של האוויר האוזל, כלוב הצלעות הנמחץ, שדה הראייה המתערפל, הגופים הנלחצים זה לזה, חוסר אונים לא לדעת איפה הגפיים שלך, ההשתנקות, הצרחה שבקושי נשמעת. לרגע אחד, כי שני רגעים זה כבר יותר מדי, הייתי שם.

אבל יש דברים שאני פשוט לא יכול לדמיין. קראתי באתר החרדי כיכר השבת על ארי גולדברג בן ה-8 מביתר עילית, שאביו אליעזר גולדברג בן ה-37 נהרג במירון. גולדברג ז"ל, אב ל-4 ילדים - הגדול שבהם בן 14, כגיל ילדיי - היה מחנך וסופר סת"ם. שמו נודע בפי רבים כאדם ירא שמיים ואיש אמת. בצילומים שפורסמו מאירות פניו וטובות עיניו.

בית המשפחה המה מנחמים וארי הקטן הלך לשחק בפינה. אחר כך חזר לאמו והראה לה מה בנה מפליימוביל: דגם קטן של אביו המת, שוכב במיטת בית חולים, עטוף בטלית. כמו בלוויה. איך אפשר לדמיין את שעבר בראשו של הילד, איך אפשר לדמיין את רגשותיה של האם באותו הרגע? ואיך אפשר שאף אחד לא ייקח על זה אחריות, איך?

לא הכול אפשר לדמיין. לא בכל נעליים אפשר לעמוד, לא מכל זוג עיניים אפשר להביט על העולם. אבל יש דברים שחובה לדמיין, כמו חבורת אנשים מהדרגים הגבוהים ביותר שהיו אחראים למחדל הזה, ולמחדלים נוספים, הולכים הביתה עד שתתברר חפותם או אשמתם המנהלית. ולא מספיק לדמיין. חובה לדרוש, לזעוק בקול גדול מעל כל במה, שוב ושוב: זה קרה במשמרת שלכם, קחו אחריות ולכו הביתה עכשיו. נסו להציל מעט מכבודכם.

האמת, הכבוד שלהם זה הדבר האחרון שמעניין אותי, מעניין אותי הרבה יותר הכבוד שלנו, האזרחים, ויותר מהכבוד, העתיד. ויותר מהעתיד, המחר. ויותר מהמחר, העכשיו: קחו אחריות. לכו הביתה. הדרך היחידה להתקדם היא בלעדיכם.

עוד כתבות

3 פסקי דין בשבוע / צילום: אנימציה: טלי בוגדנובסקי

מהנדס עיר אישר הקמת מבנה בשטח של מועצה אחרת. מה קבע ביהמ"ש?

יזם שהציג עסקת מכר כקבוצת רכישה נקנס בכמעט מיליון שקל ● בית המשפט קבע כי טובת קטין גברה על רצון האם לשנות את שם משפחתו לשם אביו ● וגם: מדוע בוטל צו הריסה למבנה בגליל התחתון, למרות שהאישור להקמתו ניתן שלא בסמכות? ● 3 פסקי דין בשבוע

סצינה שמתארת את המערב הפרוע כפי שהצטייר בתרבות האמריקאית / אילוסטרציה: Shutterstock

מערב פרוע? דווקא שם היה פיקוח הדוק על נשק

אחת לשבוע המדור "בודקים את המיתוס" יעסוק בעיוותים היסטוריים מפורסמים, מדוע נוצרו, וכיצד הם משפיעים עד ימינו ● והשבוע: קרבות האקדחים האגדיים לא אפיינו את אותם זמנים כמו שאת דפי הספרים ומסכי הקולנוע

השופט נעם סולברג / צילום: גיל יוחנן

גל שביתות במערכת המשפט כאות הזדהות עם השופט סולברג

נציגות השופטים הודיעה על קיום אסיפות הסברה בכלל בתי המשפט היום בין השעות 10:00 ל-11:00, בתגובה להתפרעות של מפגינים חרדים מחוץ לביתו של שופט העליון נעם סולברג בשבוע שעבר ● למהלך הצטרף גם ארגון הפרקליטים, המייצג כ-1,100 פרקליטים במגזר הציבורי

בניין להב 433 / צילום: גלובס

מנכ"ל משרד הדתות נחקר בלהב 433 בחשד למרמה ואיומים

יהודה אבידן, מנכ"ל משרד הדתות מטעם ש"ס, הוא הבכיר שנחקר היום ביאח"ה להב 433 יחד עם שני בכירים נוספים ● החשדות: מרמה והפרת אמונים, איומים ושימוש לרעה בכוח המשרה

גרמי לוין / צילום: Victoria Forte

מנכ"ל טבע לשעבר: "בסיס הביוטק בארה"ב קורס. ישראל צריכה חלופות"

ד"ר ג'רמי לוין, אחד הקולות הבולטים בתעשיית הביוטק בארה"ב, פרסם ספר חדש שבו הוא טוען שהון הסיכון האמריקאי הפך לפחדן, חברות נוטות יותר לטשטש כישלונות, וסין מנצלת את הוואקום שנוצר כדי להשתלט על עתיד הרפואה ● דווקא לגבי ישראל יש לו מסר יחסית אופטימי

אמיר ירון, נגיד בנק ישראל / צילום: דני שם טוב, עיבוד: טלי בוגדנובסקי

בנק ישראל חושף: רכש דולרים בחודש מאי והתערב בשוק המט"ח

הבנק המרכזי רכש דולרים בהיקף של כ-800 מיליון דולר, זאת על רקע הירידות החדות של הדולר מולר השקל

הדאחיה בביירות / צילום: ap, Hussein Malla

חיל האוויר תקף בדאחיה, דיווח: "3 טילים פגעו ב-2 דירות"

חיל האוויר תקף בלב הדאחיה בביירות ● ירי מלבנון לעבר שטח ישראל - למרות ההכרזה על "הפסקת האש" החדשה ● הותר לפרסום: סרן שחר גמלא ז"ל ואהד יערי ז"ל נפלו בלבנון ● שנתיים ו-8 חודשים אחרי הטבח בקיבוץ נחל עוז: אותרו והוחזרו חומרי מצלמות האבטחה מה-7 באוקטובר ● ישראלים יידו אבנים לעבר רכבים פלסטינים, אחד מהם נדרס ונפצע קל ● עדכונים שוטפים 

מיכל גור / צילום: לילך רז

בגיל 50 היא הייתה מובטלת ארבע שנים. היום היא עומדת בראש חברת נדל"ן ותיקה

"בבית הספר היסודי התפרץ השד העדתי. קראו לי 'פרענקית', וכשהתחילו ללגלג עליי בגלל שם המשפחה, אסלן, אמי רצה למשרד הפנים ושינתה לגור. התחנכנו בבית להוריד את הראש" ● שיחה קצרה עם מיכל גור, מנכ"לית פרץ בוני הנגב

עגלת הקפה קטרינה / צילום: הילה ביסטריצר

במרחק 20 דקות מתל אביב יש יער שטומן הפתעות קולינריות ומרחיבות לב

עגלת שף עם קינוחים משובחים, סיורי ליקוט שמסתיימים בארוחה, מפעל נרות בריחות מענגים ו-1,800 קופים מקפצים ● ביקור בבן שמן

אואזיס על חנות של אדידס / צילום: Shutterstock

על הקשר הבלתי נפרד בין כדורגל, מוזיקה ואופנה: "מכבי ת"א הבינה שהאוהדים הם ארנקים מהלכים"

אייאקס עם בוב מארלי, אינטר מילאנו עם פינק פלויד ופריז סן־ז'רמן עם דה וויקנד – החיבור בין מוזיקה לכדורגל הוא גם טבעי וגם מסחרי, והמועדונים למדו לעשות ממנו כסף גדול ● לפי ההערכות השוק הזה מגלגל 8 מיליארד דולר בשנה ● הכסף מאחורי מונדיאל 2026, פרויקט מיוחד

ג'ורדן פריד, ג'ון סבינו, יורם זלינגר / צילום: זוז סטרטג'י, יח''צ, ולנס

הטלטלה בשבבים הגיעה להוד השרון, ומניית התוכנה נמחקת בנפילה של 99% מהשיא

במדור השבועי של גלובס, בדקנו מה קרה למניות הישראליות הבולטות בוול סטריט בסוף השבוע ● דוח תעסוקה חזק הפיל את המדדים ושלח את מדד השבבים לצניחה חופשית - ולנס מחקה יותר משליש משוויה ביום אחד ● חברת האוצר זוז נחלשה לשפל היסטורי והשלימה ספליט הפוך כדי לשרוד בנאסד"ק ● ולייבפרסון, שנסחרה בעבר במיליארדים, נפרדת מהבורסה בת"א

ברק אברמוב / צילום: חיים צח-לע''מ

כך בנה ברק אברמוב אימפריה של מיליארד שקל

ההשקעה של לאומי פרטנרס בג'פניקה בחודש שעבר הפגישה את בעלי הרשת ברק אברמוב עם 200 מיליון שקל ● איך הוא עושה עסקים, למה נכנס לבית"ר ירושלים למרות הפצרות המקורבים, והאם ההנפקה בדרך? ● גלובס מנסה לפצח את דמותו של האיש שהצמיח אימפריה ששווה מיליארד שקל

''10%-5% בהייטק עלולים למצוא עצמם בלי עבודה השנה''

לחיות מדמי אבטלה של 13 אלף שקל: מאחורי הטלטלה בהייטק

גל הפיטורים בהייטק מאיים לשלוח אלפים לבתיהם ● הסיבה הרשמית שהציגו רוב החברות היא מהפכת ה־AI, אלא שבתעשייה יש מי שחושב שזה רק תירוץ ● העובדים שנשארו מתארים היסטריה ומומחים מעריכים שזו רק ההתחלה, אבל לא כולם מתרגשים: "כל תחום חדש מייצר עבודה, לא רק לוקח"

פעילות במחנה קיץ של סימד / צילום: מצגת החברה

חברת האג"ח סימד הגישה בקשה לפשיטת רגל: חובות הבעלים 100 מיליון דולר

זאת שבוע וחצי לאחר שחשפה כי בעליה משכו 100 מיליון שקל ורוקנו את קופת החברה ● דיווח נוסף מהיום מעלה כי רשות ניירות ערך פתחה בבדיקה וביקשה מסימד מסמכים

בנימין נתניהו ודונלד טראמפ / צילום: ap, Mark Schiefelbein

כולל וויטקוף: הבכירים בממשל טראמפ שישראל ריגלה אחריהם

דיווח: בארה"ב מזהים עלייה נרחבת בפעילות הריגול של ישראל נגדה ● בחריין: יירטנו טילים וכבט"מים מאיראן • אזעקות הופעלו בגליל המערבי • יועצו של חמינאי: "טראמפ זקוק להסכם זמני כדי לפתוח מחדש את הורמוז" ● בעקבות טעות בזיהוי: חיילים וקצין בצבא לבנון נהרגו; עאון: "הפרה בוטה" ● חילופי מהלומות הלילה: איראן שיגרה כטב"מים לעבר מצר הורמוז, מטוסי קרב אמריקאים הפילו ארבעה מהם ● עדכונים שוטפים

ברלין. 85% מתושבי העיר שוכרים דירות / צילום: Shutterstock

"יש לי עשרות דירות למכירה, ואף אחד לא מתקשר": מה קורה בשוק בברלין

אחרי שנות גאות, שוק הנדל"ן בברלין מדשדש עם ירידת מחירים של כ–15% בשנתיים האחרונות ● רגולציה קשוחה וחשש מהבחירות בספטמבר מובילים להצפת השוק בנכסים של משקיעים זרים, בעוד העירייה מחריפה את האכיפה נגד חריגות במחירי השכירות

מתחם הבונקרים Vivos xPoint / צילום: באדיבות WSJ

קהילת הישרדות יוקרתית מתפרקת מבפנים

הם עברו לדרום דקוטה כדי לשרוד את האפוקליפסה במתחם בונקרים "ברמת חמישה כוכבים" ● ועכשיו הם כבר קורעים זה על זה באמצעות תלונות ועדי בית

מפולת בוול סטריט / צילום: אילוסטרציה: Shutterstock

חדשות טובות הן חדשות רעות: מה עומד מאחורי המפולת בוול סטריט?

דווקא דוח תעסוקה מצוין שלח את השווקים לירידות חדות בשל חשש המשקיעים כי נגוזה התקווה להורדת ריבית ● ומה אומרים המומחים?

משרדי מארוול בקליפורניה, ארה''ב / צילום: Shutterstock

אלו שתי החברות החדשות שיצטרפו ל-S&P 500 כבר החודש

מארוול, המייצרת שבבים ורכיבים הדרושים לתשתיות הבינה המלאכותית, תצטרף החודש למדד ה-S&P 500 ● מצטרפת נוספת למדד תהיה חברת פלקס, המספקת שירותי ייצור לחברות טכנולוגיה מובילות, ובהן אפל ואנבידיה ● המהלך בעיקר מדגיש את חשיבותו ההולכת וגוברת של מגזר הטכנולוגיה בשוק ההון

פטריק דרהי, הבעלים של אלטיס (ארכיון) / צילום: ap, Thibault Camus

קונסורציום של חברות תקשורת צרפתיות רוכש את SFR של פטריק דרהי ב-20.4 מיליארד אירו

קונסורציום של חברות תקשורת צרפתיות חתם על הסכם לרכישת SFR, ספקית הסלולר השנייה בגודלה בצרפת, ב-20.4 מיליארד אירו ● ייתכן שהעסקה תושלם עד המחצית השנייה של שנת 2027 ● מנכ"לית אורנג': "ההסכם נועד לחזק את מעמדה של אורנג' כמובילה בצרפת ובאירופה"