לוויות ההרוגים באסון הר מירון / צילום: Associated Press, Ariel Schalit
עוד לא נקברו מתינו, והנה מסבירות כותרות המשנה של אחד העיתונים כי האסון בהר מירון קרה כיוון שהאירוע התקיים ללא הגבלות בעקבות לחץ של פוליטיקאים חרדים.
הפוליטיקאים החרדים לחצו, ראש הממשלה נכנע - והתוצאה הפשוטה היא מותם של אנשים. העובדה שהלחץ, במידה שאכן היה, נגע בכלל להגבלות הקורונה, שאין להן שום קשר לבעיות הבטיחות באתר - איננה רלוונטית לכותבי החדשות. אולם גישה זו היא כאין וכאפס לעומת זו המתבטאת בכותרת ראשית של עיתון אחר: הכותרת קובעת בברור כי ההרוגים במירון הם קרבנות האינטרסים של נתניהו, דרעי וליצמן.
כלומר - לא זו בלבד שנמצאו האשמים, אלא אדרבה: לא מחדל לפנינו, אלא תוכנית סדורה של בעלי אינטרסים, שהקנוניה שהם רקחו בינם היא שהביאה למותם של החוגגים. טרם יבשו רגבי האדמה על הקברות הטריים, ואנו מוצפים בכלי התקשורת בעלילות דם שקושרות זדון ושיקולים פוליטיים להתרחשות האסון. ברשתות החברתיות אף השכילו בעלי תבונה פוליטית נדירה וזיהו כי הכרזת יום אבל לאומי איננה אלא פועל יוצא של מחויבותו של ראש הממשלה למפלגות החרדיות, הסוחטות אותו באופן תמידי.
על הסיבות לכשל שהוביל לאבדן חייהם של ארבעים וחמישה אנשים כבר החלו לכתוב, ומן הסתם עוד יחקרו לא מעט. אולם כדי לקבל פרספקטיבה על התרבות שסביב הטלת הרפש - אני מבקש לפנות לתרבות אחרת, שבה קרה דבר, ואולי התגובות שם ילמדו אותנו פרק באופן שבו אפשר גם אחרת.
לפני קצת יותר משמונה עשרה שנים, במהלך חזרתה לכדור הארץ ממשימתה בחלל, התפרקה מעבורת החלל קולומביה, באסון שבו נספו שבעה אנשי צוות ובינם אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון. כלקח מאסון קודם, אסון חללית הצ'לנג'ר שהתרסקה שבע עשרה שנים לפני כן, התכנסה ועדת חקירה - שמונתה מראש למקרה אסון - בתוך שעתיים מן ההתרסקות.
ועדת החקירה הייתה מעורבת מן הרגע הראשון באיסוף כל הממצאים כדי להבין מה קרה וכיצד התרחש הכשל. לא היה דבר שבו לא נגעה הוועדה: שלושה עשר אנשי אקדמיה ואוויריה בכירים הפעילו צוותים שעסקו בהיבטים טכניים, היבטים ארגוניים, חקרו בקפידה כל פעולה שבוצעה וכל פעולה שלא בוצעה, והחלו לנתח את הממצאים. הם בדקו מה אירע החל מן הרגע הראשון שבו היה ברור לראשי סוכנות החלל שהצוות לעולם לא יגיע חי לארץ, ועד לדקות האחרונות שבהן התסריט הגרוע ביותר הפך למציאות.
המלצות הוועדה קראו לפתיחת מחקר יישומי נחרץ שיפתור בעיות הנדסיות שימנעו אירוע דומה, ואף נגעו בכיווני המחקר הנדרשים. כך, לדוגמה, הטכניקות המומלצות למנוע דליפת קצף שנועד להגן על המערכת התרמית של החללית. באותה הזדמנות המליצה הוועדה להשלים פערים הנדסיים נוספים שמצאה, שאינם קשורים לאסון שאירע.
הם עסקו, למשל, במתקן המחזיק את מנועי הדלק הנוזלי ותופסי הברגים שלו, המצמידים אותו לכלי הטיס, צריכים להיות חזקים יותר. לצד אלו, עסקה הוועדה גם בסוגיות ארגוניות: הגדלת תקציב תוכנית מעבורות החלל, הגדלת מצבת המדענים המתפעלים את סוכנות החלל, וכן לוח זמנים קונקרטי שבו - באמצעות המשאבים המוגדלים - תטפל נאס"א בהקטנת הסיכון בשיגורים הבאים.
ראשים לא נערפו, קריאות להדחה או להתפטרות לא נשמעו, האשמות לא עפו באוויר, והאבל - האבל היה נחלת כולם. לצד פעולות הנצחה רבות, מצאה האומה האמריקאית מקום של כבוד בארלינגטון, בית הקברות הצבאי הסמוך לבירת ארה"ב, שם נבנתה אנדרטה מיוחדת לצד קברותיהם של אסטרונאוטים שנספו.
עניין של תרבות ושל גישה, ואולי - של אהבת הציבור בקרבו אנו חיים. אפשר להאשים, להכפיש, ולדרוש בכל תוקף למצות את הדין עם כל מי שיש לו יד ורגל בתכנון ובביצוע. אפשר לפטר ולהתפטר, להעניש ולהדיח. אבל מסתבר שאפשר גם אחרת: אפשר לקיים דיון ענייני, על ידי ועדה מקצועית, שתפקידה איננו להתנקם או לפגוע, אלא אך ורק לדאוג לעתיד טוב יותר.
חגיגות ל"ג בעומר לא תחדלנה, ומסורת של מאות שנים לביקור בקבר הרשב"י לא תיפסק. הציבור העולה בהר, כמו זה שנמנע מן המנהג, לא יעזוב את הארץ למחוזות אחרים. אם נגזר עלינו לחיות עם עצמנו, אולי כדאי לאמץ את הגישה התרבותית האחרת, לחקור בענייניות ולמען העתיד ולא להפוך את האירוע הטראגי לקרדום חפירה פוליטי. אפשר לגנוז את סדרת ההכפשות ולפנות לערוץ אחר, תרבותי יותר, הוגן יותר והגון יותר, ומעל לכל - אולי הערוץ היחיד שימנע אסונות מסוג זה בעתיד.
הכותב הוא ראש המחלקה ללימודי מזרח תיכון ומדעי המדינה, אוניברסיטת אריאל