למה מפקח כשרות צריך להיות "בעל זקן"?
הרב שלמה ריסקין סיים לאחרונה כהונה של כ- 40 שנה כרב העיר אפרת. מתוקף תפקידו הוא היה אחראי על מערך הכשרות בעיר וחתם על עשרות תעודות כשרות. לפי מכרז, שפרסמה לאחרונה המועצה הדתית בירושלים, הרב ריסקין לא יכול לשמש אפילו כמפקח כשרות בעיר. לרב ריסקין עם כל גדולתו בתורה - אין זקן, ואחת מדרישות המכרז היא להיות "בעל חזות של בן תורה, מקפיד על לבוש הולם, ובעל זקן".
המשרד לשירותי דת פרסם לפני מספר שנים חוזר מנכ"ל הכולל את כל הגדרות התפקיד במועצות הדתיות ואת הדרישות ותנאי הסף הנלווים אליהן. דרישת הזקן כמו גם "חזות של בן תורה" לא מצוינות בחוזר המנכ"ל. מפקח הכשרות הוא עובד המועצה הדתית, ותפקידו לנהל את עבודת משגיחי הכשרות, לוודא, שהם מגיעים לבתי העסק, מבצעים את עבודתם ומקבלים את מלוא זכויותיהם ושכרם.
המפקח משמש גם כאיש הקשר של המועצה הדתית עם בעלי העסקים, אחראי לפתור בעיות ומנהל את התיעוד של עבודת המשגיחים והנעשה בבתי העסק. כדי לעשות זאת כראוי, דרושים ניסיון והשכלה ניהוליים, ומי שאין לו את זה, הזקן כנראה לא יועיל לו.
נראה שהרעיון המופרך, שעל פניו גם אינו חוקי, לציין את הזקן כחלק מדרישות התפקיד של מפקח הכשרות, נועד לחסום שתי אוכלוסיות, שדווקא יכולות לשפר מאוד את איכות עבודת הפיקוח על הכשרות, נשים, ואנשי הציונות הדתית.
ההלכה היהודית לא אוסרת השגחה על הכשרות על ידי נשים, הרבנות הראשית לישראל מאפשרת לנשים להיבחן ולקבל תעודה רשמית של משגיחת כשרות, לא מעט רבנים גורסים, שנשים, שמכירות את עבודות הבישול והאפייה, מעיסוקן היומיומי בבית, עדיפות על בחורי ישיבה, שספק עם כף רגלם דרכה במטבח לפני שהפכו למשגיחי כשרות.
כשעבדתי במשרד לשירותי דת, ניסיתי לקדם שילוב של בנות שירות לאומי כמשגיחות כשרות בבתי חולים ומוסדות רווחה בהם הן מתנדבות, ושילוב אמהות, המעוניינות לעבוד במשרה חלקית, כמשגיחות כשרות בשעות בהן ילדיהן שוהים בגן.
עבודת משגיח הכשרות שוחקת. אין בה אופק קידום, ואנשים, שעובדים בה לאורך שנים רבות, במרבית המקרים מאבדים את החדות, ומבצעים את העבודה בצורה פחות טובה. כשמדובר ב'משגיחי שבת' בבתי מלון המצב חמור אף יותר. ישנם משגיחים, ש'נכנסו למערכת' כרווקים, וכיום מגיעים לשבת בבית המלון עם ילדים בוגרים ואפילו נכדים.
מעבר לעלות הכלכלית המושתת על בתי המלון, הם מוסחים בשעות העבודה על ידי בני משפחתם, ואינם פנויים כראוי לביצוע עבודת ההשגחה המורכבת והמיוחדת לשבת. כדי לשנות את המצב הזה הצעתי לשלב מסיימי ישיבות הסדר במערך ההשגחה. הרעיון היה להכשיר אותם בשנה האחרונה בישיבה, ולהעסיק אותם במשך 3-4 שנים לאחר מכן, בשנים שבהם יהיו סטודנטים, ויעבדו בשבתות בהשגחה בבתי מלון במקום באבטחה או עבודות סטודנטיאליות אחרות.
באופן זה יוזרם באופן קבוע 'דם חדש' ו'צעיר' למערכת הכשרות, ובתי המלון לא ימצאו את עצמם עם משגיחים, שדורשים מהמלון להקצות להם כל שבת מספר חדרים לכל המשפחה. תוכנית זו אמנם לא יצאה לפועל, אבל אם דרישת הסף הייתה להיות "בעל זקן" היא אפילו לא הייתה מגיעה לעולם.
בחודש יוני 2017 העבירה מחלקת הכשרות ברבנות הראשית למשרד הבריאות הודעה על פשיטה שערכה במחסני מפעל הבשר 'ביסאן', בו הושמדו עשר טון עופות שמקורן לא היה ידוע. במקום נתפסו גם חותמות כשרות מזויפות, לאחר בדיקה הסתבר שמי שהעביר למפעל את החותמות היה לא אחר מאשר מפקח כשרות מטעם המועצה הדתית בירושלים. המפקח כמובן היה "בעל חזות של בן תורה, מקפיד על לבוש הולם ובעל זקן", רק דבר אחד היה חסר לו "יראת שמיים".
נראה שבמועצה הדתית בירושלים, החליטו לעשות כל מה שאפשר כדי להשמיד את אמון הציבור במערכת שירותי הדת. דרישת הזקן כתנאי לשמש כמפקח כשרות, הוא צעד נוסף, שמצטרף לנטישת העסקים את מערכת הכשרות בירושלים. הפעמונים מצלצלים האורות מהבהבים והגיע הזמן להפסיק להתעלם.
הכותב שימש בעבר כמנהל תחום כשרות במשרד לשירותי דת וכמנהל מחלקת יבוא הבשר ברבנות הראשית, מרצה ומעניק יעוץ משפטי וארגוני בנושא מערכת הכשרות ושירותי הדת בישראל
