יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד ושרת התחבורה מירי רגב / צילום: אגף הדוברות בהסתדרות
לפני 3 חודשים, נפגשה שרת התחבורה מירי רגב עם ראשי ההסתדרות. זה היה אחרי שנתניהו דיבר סרה בהסתדרות כחלק מהניסיון למשוך את "השולמנים" לליכוד. לאחר המהלך הזה, הוא חטף תגובה זועמת, ועל כן שלח את שריו לתקן את הנזק. הנלהבת ביותר לעשות זאת הייתה מירי רגב, שהצהירה: "תגידו ברוכים הבאים לפנקס הכחול".
הפנקס האדום, כרטיס החבר הישן בהסתדרות, היה במשך עשרות שנים סמל לפריווילגיות של תומכי מפא"י על חשבון שאר הציבור, ובפרט מזרחים ותומכי ליכוד. היו תקופות בהן ההסתדרות שלטה בשיעור כל כך גדול מהמשק הישראלי, שהפנקס האדום היה תנאי הכרחי לקבלה לכל עבודה נחשבת.
האם הכוונה ב"פנקס הכחול" לחזרה לימים האלו, כך שרק תומכי ליכוד יוכלו למצוא עבודה ויקודמו כלכלית ופוליטית? כנראה שלא, אנחנו דמוקרטיה חזקה בהרבה מאשר בימי מפא"י. עם זאת, הצעדים האחרונים של מירי רגב מבהירים בצורה חד משמעית למה היא כן מתכוונת: חיזוק הקשר בין הפריווילגיות של ההסתדרות לשלטון הליכוד, כדי להרוויח את תמיכתה הפוליטית של קבוצת הלחץ החזקה ביותר בישראל.
כך למשל, בשבועות האחרונים יש פקק עצום בנמלי ישראל. ספינות עומדות ללא מעש מחוץ לנמל, מחכות לתורן לפרוק או להעמיס סחורה, בזמן שאספקה מתעכבת ומתקלקלת, קשרי המסחר של ישראל עם העולם נפרמים יותר מכל מה שה-BDS יצליחו אי פעם לעשות.
את הבעיה ניתן לפתור באמצעות גיוס עובדים זמניים לנמל, או הגברת השעות הנוספות לעובדים, אך ההסתדרות כמובן מתנגדת. לפה נכנסה מירי רגב, לקחה את הצד שלהם והציעה "פשרה" - העובדים יסכימו לעבוד שעות נוספות (ורווחיות מאוד עבורם).
בתמורה, יבוטלו צעדי התייעלויות שבוצעו בנמל, כמו "פול הגוררים" שמפחית את שעות העבודה של פועלים בנמל בעזרת שימוש יעיל יותר בגוררים יבשתיים של מכולות. כלומר, העובדים קיבלו שעות עבודה רווחיות, ונתנו בתמורה עוד שעות עבודה רווחיות.
זו הייתה ההתחלה, אבל ממש לא הסוף: השנה צפויים להיפתח נמלים פרטיים חדשים בחיפה ובאשדוד, שיתחרו בהעמסת ופריקת מכולות עם נמל אשדוד. זה סופו של תהליך שהתחיל כבר ב-2005, לאחר שביתת הנמלים הגדולה. הנמלים הפרטיים צפויים לסיים את המונופול של הנמלים הממשלתיים והוועדים הכוחניים שלהם, המסוגלים להטיל מצור ימי על ישראל בהינף יד. למען קבלת הרפורמה, הוזנק שכרם של עובדי נמלי חיפה ואשדוד כאחד בסדרת פעימות, כשבאחרונה חילקו 3 מיליון שקל לכל עובד ותיק שיסכים לפרוש לפנסיה. גם עובדי נמל חיפה קיבלו "דיל" דומה, ובנוסף לתוספות שכר משמעותיות וחסינות מפיטורים ל-10 שנה, כל עובד פורש גרף לכיסו 2.7 מיליון שקל בממוצע.
אך זה ממש לא מספיק: בתחום המטען הכללי, כמו רכבים, גרעינים ושאר סחורות שלא נכנסות בתוך מכולות, נמל אשדוד אמור לשמור על המונופול שלו, ומכאן על שאלטר משמעותי נגד הציבור הישראלי. יש דרכים ליצור תחרות גם בתחום המטען הכללי, אך שרת התחבורה רגב עושה ככל יכולתה כדי לא לאפשר להם לקרות: רציף 25, הידוע כ"רציף העבודה" בעזרתו בנו את "נמל הדרום" החדש, יכול להוות נמל פרטי קטן לקבלת ושליחת מטען כללי. גם רציף 28, הצלע הקטנה של מלבן נמל הדרום, יכול לשמש לאותה מטרה בדיוק. מספיקה חתימה אחת של שרת התחבורה ושר האוצר מהמפלגה הלאומית-ליברלית, ויש תחרות לנמל אשדוד מחר בבוקר. אך זה, כמובן, סותר את מדיניות "הפנקס הכחול" ולכן לא יקרה.
לא רק בתחום הנמלים מירי רגב דואגת קודם כל לקבוצות הלחץ: משרד התחבורה תבע את אפליקציית "יאנגו" ואת 50 נהגיה על כך שהם מעיזים להציג את מחיר הנסיעה מראש וכך לתת לצרכן את הבחירה האם לקבל את הנסיעה או לא. זו מדיניות שמועילה לצרכנים, והנהגים מצליחים למצוא בעזרתה עוד עבודה. אך מדובר בחריגה מפיקוח המחירים של המונה, ועל כן "חייבים" לרדוף אחר האפליקציה עד חורמה. כך, במקום לאפשר גמישות וחדשנות בענף התחבורה, המשרד בראשות מירי רגב דואג קודם כל למי שמרוויח מהמצב הקיים.
תגידו מה שתגידו על מירי רגב, אבל היא ממירה מילים למעשים: היא הבטיחה פנקס כחול ועכשיו מבצעת.
מטעמה של רגב נמסר: "השרה רגב רואה בעבודה המאורגנת ערך חשוב המגן על זכויות עובדים. אין זה אומר שהכלכלה חופשית תיפגע- הפוכים הם הדברים. הרפורמות שמובילה השרה בתחום הנמלים, הן ביטוי לתפיסת עולם שיכולה לשלב בין השניים.
הרפורמות בנמלים אותם מקדמת השרה הם דווקא ביטוי לפתיחת השוק לתחרות, מהלך שהיה תקוע לאורך שנים ונבלם מחשש ומלחצים מצד העובדים דווקא השרה הוציאה את הרפורמה לביצוע.
"העובדים הם אף פעם לא הבעיה, הם בהרבה מן המקרים הפתרון. והשרה פועלת בכל העת לקדם את זכויות העובדים ולשמור עליהם".
.
הכותב הוא ממייסדי "חופש לכולנו" וחוקר רגולציה בשולה המוקשים: המיזם להפחתת הבירוקרטיה