המו"מ שמתנהל בימים אלו מזכיר את זה מלפני כשנה בין בני גנץ לבנימין נתניהו. גם אז, באורח פלא, נחשב תיק התחבורה לסרח עודף שאיש לא רוצה בו. פרס ניחומים לשרים בכירים שלא הצליחו לסמן את הטריטוריה שלהם במחוזות אחרים. אז הייתה זו מירי רגב ש"זכתה בתיק" לשנתיים בלבד, כך לפי התוכניות, בזמן שבכלל רצתה את תיק הביטחון פנים. בצלאל סמוטריץ’, שנאלץ לעזוב את המשרד בשל אילוצים פוליטיים, הסתכל בהשתאות כיצד התיק הופך ברירת מחדל.
● הפקקים בכבישים מתגברים, ואיך יכול להיות שרק לוויז יש נתונים נגישים
ובימים אלו? גורמים המעורים במו"מ בין המפלגות מעידים כי דרישות לתיק התחבורה טרם עלו על השולחן. יגיעו לדון בתיק התחבורה לאחר שיסיימו לחלק את תיקי החוץ, אוצר, משפטים, חינוך, ביטחון ופנים.
אף אחד מראשי המפלגות לא רואה בתיק החולש על נתיבי התחבורה של ישראל וממנה כתיק בכיר. משרד שתקציבו 30 מיליארד שקל בשנה (לפעמים יותר, לפעמים פחות), שעתיד להכריע בשנים הקרובות את גורל "המדינה בפקקים" - נותר לצד תיק החקלאות, אולי יהיה פרס ניחומים למפלגה בת 6-7 מנדטים. ישראל כ"ץ החזיק בתיק ולא שחרר במשך עשור. ולא סתם: הוא ידע להשתמש בין היתר בתקציבים שעברו במשרד לביצור מעמדו הפוליטי.
יכול להיות שראשי מפלגות הממשלה העתידית: מיכאלי, הורוביץ, לפיד, גנץ, בנט וסער, תושבי גוש דן בעצמם, לא רוצים לחטוף אש על כך שהפקקים תחתיהם רק יחריפו? או שאיש מהם אינו רוצה להיות זה שמבצע צעדים אמיצים אך לא פופולריים כדי לטפל בבעיות העומדות לפתחם?
