רומן זדורוב / צילום: דודי ועקנין
המשנה לנשיאת בית המשפט העליון הפורש, השופט חנן מלצר, החליט לקבל את בקשת רומן זדורוב למשפט חוזר.
זדורוב הורשע ברצח של הילדה תאיר ראדה בת ה-14 בבית הספר בקצרין בשנת 2006. זדורוב הורשע בשנת 2010, ונגזר עליו עונש של מאסר עולם. בשנת 2015 בית המשפט העליון דחה בדעת רוב את ערעורו של זדורוב. באוקטובר 2019 הגיש זדורוב בקשה למשפט חוזר בעקבות ראיות מזכות חדשות שנמצאו לטענתו.
הראיה יוצאת הדופן היא חלק מהרצאה של ראש המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, בפני סטודנטים לרפואה. בזירת הרצח של ראדה מצאה המשטרה טביעת נעל, שנקבע כי היא טביעת נעל של "מחלץ אלמוני". בהרצאה של ד"ר קוגל הוא אמר בין השורות כי זו לא יכולה להיות טביעת נעל של מחלץ אלמוני, מסיבות שונות. לשיטת ההגנה, מדובר בראיה משמעותית שמחזקת את הטענה כי ראדה נרצחה על-ידי אדם אחר.
אפשרות שהעקבה הוטבעה בזמן ביצוע הרצח
החלטת מלצר לקבל את בקשת זדורוב, באמצעות עו"ד ירום הלוי, למשפט חוזר התבססה, בעיקרה, על חוות-דעת של מומחים, שהוגשו לראשונה במסגרת הליך הבקשה למשפט חוזר. חוות-הדעת התייחסו למשך הזמן שדם עשוי לנזול מגופה של תאיר ראדה ז"ל לאחר המוות.
חוות-דעת אלה הוגשו ביחס לעקבת נעל שהתגלתה על מכסה האסלה בתא שבו, לפי הנטען, בוצע הרצח - עקבה שנקבע לגביה כי היא איננה שייכת לזדורוב (או למי שנכחו בזירת הרצח לאחר גילוי הגופה), ואשר עליה נזל דם המנוחה (בהקשר זה אין חולק כי העקבה הוטבעה לפני שניגר עליה דם המנוחה). מחוות-הדעת החדשות של חלק מהמומחים שהתייחסו לסוגיה זו, עלה כי לא תיתכן נזילת דם מגופה כחמש שעות לאחר הרצח (פער הזמנים בין מועד רצח המנוחה לבין מועד גילוי גופתה).
לדברי מלצר, המשמעות האפשרית של קביעה זו היא כי העקבה (שלא שייכת לזדורוב, כאמור) הוטבעה בזמן ביצוע הרצח, או בסמוך לו - וגילוי זה איננו עולה בקנה אחד עם גרסת הפרקליטות, לפיה העקבה על גבי מכסה האסלה הוטבעה על-ידי "מחלץ אלמוני" שהגיע לזירה לאחר גילוי הגופה (כחמש שעות לאחר הרצח).
לפי תזה אפשרית נוגדת שהעלה המבקש, מבצע הרצח (או אחד ממבצעי הרצח) הוא שהטביע את העקבה שעל מכסה האסלה, ורק לאחר מכן (אך עדיין בפרק זמן סמוך לרצח) דם המנוחה נזל עליה. מאחר שמוסכם כי העקבה איננה שייכת לזדורוב, כאמור - הרי שבמצב דברים זה, אם תתקבל עמדת המומחים מטעם זדורוב, קיים קושי להצביע עליו כמי שביצע את מעשה הרצח (ולכל הפחות, יש בכך כדי להטיל ספק ממשי בגירסה כי הוא ביצע את הרצח).
בנוסף לאמור, הפרקליטות הודתה, במסגרת התכתבויות שנערכו בינה לבין בא-כוח זדורוב, שקדמו לבקשה למשפט חוזר, כי נפלה טעות מסוימת באחת מחוות-הדעת שהוגשו כראיות מטעם המרכז הלאומי לרפואה משפטית במהלך המשפט. כך התברר עתה כי בתא השירותים השלישי (הסמוך לתא השני שבו בוצע הרצח) התגלה כתם דם של המנוחה על מתקן נייר הטואלט, בניגוד למה שנאמר מלכתחילה בחוות-הדעת כי אותו כתם דם נמצא בתא השני.
לפי הנטען, אם יתברר כי נזילת הדם על העקבה נעשתה מיד בסמוך לרצח, הרי שנתון זה (של כתם הדם שנמצא בתא השלישי) עשוי לחזק את התזה לפיה הרוצח נמלט מן התא השני (שבו בוצע הרצח), לאחר שזה נסגר מבפנים - אל התא השלישי והחוצה, ומסלול זה עומד בניגוד למסלול ההימלטות שזדורוב הדגים בשחזור שערך.
מלצר קבע כי יש בהשגות ובראיות הנ"ל פוטנציאל ממשי לשינוי תוצאות המשפט - לטובת זדורוב.
"הגרסה המפלילה שנמסרה על-ידי א"ח בעייתית"
במסגרת הבקשה למשפט חוזר, זדורוב טען באופן נרחב גם ביחס לשניים שנכרכו בפרשה: א"ח ואולה קרבצ'נקו (שכונתה א"ק ונחשפה בתקשורת), זאת בשים לב לכך שא"ח טען כי א"ק, שהייתה בשעתו בת זוגו, הודתה בפניו בביצוע הרצח.
ליבת הטיעון, אותו פרס זדורוב בהקשר זה, נסמך על מספר אדנים: ההודעות שמסר א"ח, אשר לפיהן א"ק הודתה בפניו כי היא שרצחה את המנוחה; טענות על-פיהן א"ק הודתה בביצוע הרצח גם בפני אחרים, וראיות הנוגעות להתנהלותה של א"ק, לרבות ציורים שציירה ודברים שמסרה במסגרת חקירות שונות שנערכו לה במשטרה.
בהחלטה נקבע בהקשר זה כי "הגרסה המפלילה שנמסרה על-ידי א"ח בעייתית", וכי "לא נמצאו אמירות מפי א"ק הקושרות אותה ישירות לביצוע הרצח. לפיכך נפסק כי מעטות הן הראיות, שיש לייחס להן משקל, בקשר למעורבות הנטענת של א"ק ברצח, ודאי שלא כאלה שיש בכוחן בשלב זה 'להפוך את הקערה על פיה' ולהטיל ספק ממשי בהרשעת זדורוב, קל-וחומר שאין בראיות אלה כדי להוכיח את אשמתה של א"ק במעשה".
מלצר הדגיש לבסוף כי התוצאה אליה הגיע, בדבר הצורך בעריכת משפט חוזר בעניינו של זדורוב - איננה משמיעה בהכרח כי הוא זכאי, או כי עלה בידיו להוכיח קיומו של ספק סביר באשמתו. שאלות אלה אמורות להיבחן במשפט החוזר עצמו, שכן לעניין בקשה לעריכת משפט חוזר - די בכך שיש ראיות או עובדות המצביעות על היתכנות לשינוי תוצאת המשפט לטובת זדורוב.
בנוסף, מלצר ביקש כי טרם קיום המשפט החוזר, הפרקליטות תחזור ותבדוק את הראיות שהובאו לצורך הרשעת זדורוב - באספקלריה של העילות שהתקבלו כאן, בין השאר לנוכח חוות-דעת שניתנה על-ידי מי שהיה סגן ראש השב"כ, וקודם לכן ראש אגף החקירות בשב"כ, יצחק אילן ז"ל, שהוגשה בתימוכין לבקשה (אף שחוות-דעת זו לא יכולה להתקבל כראיה בגין ההוראות של דיני הראיות בדבר עדות סברה).
עוד צוין כי בקשתו של זדורוב להשתחרר ממאסר עד לקיום המשפט החוזר - תובא בפני בית המשפט המחוזי שבו אמור להתקיים המשפט החוזר, וזה יחליט בנושא (אם לשחררו מהמאסר, ואם כן - באילו תנאים) - לפי מיטב שיקול-דעתו. למען הסר ספק, הובהר כי זדורוב יישאר במעצר עד להחלטה אחרת כאמור.
בתוך כך, הושמעו מצד מלצר גם הערות לגבי הצורך בהסדרה סטטוטורית של מעמד המרכז הלאומי לרפואה משפטית ושל אפשרות הסיגוריה במשפטים פליליים להיעזר במרכז הלאומי לרפואה משפטית, ו/או ביחס לצורך להקים מכון נוסף לרפואה משפטית, כך שיועמדו אף לרשות הסנגוריה, במידת הנדרש, רופאים משפטיים או מומחים מתאימים אחרים.
מלצר חתם את דבריו בכך שלא נעלמו מעיניו ההשלכות האפשריות של החלטתו על משפחת המנוחה, שאי-הוודאות הסופית לגבי זהות הרוצח עוד מוסיפה על האובדן הנורא שחוותה ועל סבלותיה, זאת בצד ההשפעה שיכולה להיות להחלטה גם על גורמים נוספים הקשורים בפרשה הקשה, אולם ציין כי אין בנפקויות אלה כדי למנוע את עריכתו המתחייבת של משפט חוזר, מקום בו נמצא טעם בדין לעריכתו, שהרי: "אמת ויציב - אמת עדיף".