גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

אידיליה יהודית ערבית מעולם לא שררה פה, אבל היה רמז שדברים יכולים להיות אחרת. עד השבוע

כל-כך הרבה צעדים קטנים נעשו בכיוון הנכון - צעדים צולעים, מהוססים, אבל בכיוון הנכון ● עכשיו צריך להתחיל הכול מהתחלה, רק ממקום יותר נמוך

המהומות בצפון / צילום: דוברות המשטרה
המהומות בצפון / צילום: דוברות המשטרה

א. בכל פעם שאנחנו חושבים שהצלחנו לצאת, הם מושכים אותנו בחזרה פנימה. הקנאים. בכל פעם שמתחיל להימתח גשר אל עתיד אחר - ואפילו לא גשר אמיתי, בקושי רמז לגשר, חוט דק ורעוע של רצון טוב מעל מים עתיקים - הם שם להפיל אותו. לפני שנייה וחצי חתמה ישראל הסכמי שלום עם מדינות ערביות, לפני רגע החלו מפלגות בישראל לנהל משא ומתן, אמנם איטי, מהוסס ומלא ברוח רעה וחשדנות הדדית, כמו שלושה קיפודים שמנסים להסתדר במעלית, ועדיין חסר תקדים, מול המפלגות הערביות. היה תהליך. המדינה אפילו התחילה לשים לב לפשיעה בחברה הערבית, אמנם מאוחר מדי ומעט מדי, אבל התחילה, לא הרבה אחרי שהיינו מהמדינות הראשונות לצאת מהקורונה.

אני לא מנסה למכור פה נוסטלגיה מזויפת לימים היפים ההם של שבוע שעבר או לצייר תמונה שקרית של המציאות; הייתם פה כמוני גם לפני שבוע, חודש ושנה. אידיליה יהודית-ערבית לא שררה פה, אפילו לא קרוב, אבל יחד עם זאת, הדברים התחילו להשתנות, ואם לא התחילו, לפחות לרמוז שהם יכולים להיות גם אחרת, שהם לא חייבים להיות כל הזמן אותו דבר.

ואז, פחות או יותר, הם חזרו להיות בדיוק אותו הדבר, אפילו קצת יותר גרוע. רק בשבוע שעבר נסענו גלית ואני לבקר בחיפה, ירדנו במדרגות מהכרמל, טיילנו בעיר התחתית, ישבנו במושבה הגרמנית למרגלות הגנים הבהאים, אכלנו במסעדה פלסטינית, שתינו בבר של ערבים, עלינו בכרמלית. חצי יום של חופשה כמעט מושלמת בעיר השנייה האהובה עלינו בישראל אחרי תל אביב. כולם היו מאוד נחמדים. הסכסוך היחידי היה בינינו - לא אכלתי לפני הנסיעה והייתי עצבני כמו תינוק, אנטיפת כמו נער וטיפש כמו גבר מבוגר במהלך השליש הראשון של מחצית היום, אבל בואו לא ניכנס לזה בסדר? זה אישי.

השבוע בער הרחוב היפה הזה. מתי אשוב לשם ככה, בשביל הכיף? האמת, לא יודע. כנ"ל, עם כל הכאב והצער, בנוגע ליפו, שממנה ירד לי מזמן. מתי אשוב, לא כעיתונאי, לנצרת, ליישובי ואדי ערה? אם היו לי תוכניות להגיע ללוד או לשוק של רמלה בקרוב, כנראה שהייתי מבטל אותן. העיר העתיקה בירושלים? תמהני מתי אפסע להנאתי בסמטאות האלה שוב. גם בגלל שאני מפחד - לפעמים אני עושה רשימה של איזה מכישוריי יעמוד לי בשעת לינץ’. זו רשימה קצרה מאוד - וגם מהסיבה הכי פשוטה, אני לא רוצה להיות איפה שמריעים כשמעזה מפציצים את ישראל.

אני אומר את זה בכעס, אבל בעיקר בכאב עמוק: אני בטוח שכל ישראלי שעיניו בראשו וליבו בחזהו יכל היה לראות ולהבין את מצוקת החברה הערבית, להזדהות עם כאב הילדים שאמם נרצחה מול עיניהם, לראות את אי השוויון, את העוני, ולרצות לתקן אותם. אבל עכשיו יהיה הרבה יותר קשה. לא שדמיינתי שכולם אוהבים אותי, אבל כשעושים עליי לינץ’ - ואני זה כל יהודי, בקטע הכי בסיסי ומיידי - אין על מה לדבר ואין מה להבין. לפחות כל עוד הדם חם. אני מבין עד כמה חשובה למוסלמים אל אקצה, אבל אם תושבי לוד או ואדי ערה מתייצבים בצד של עזה כשהיא מפציצה את ישראל, אז אנחנו בבעיה. האש תשכך, הבעיה תישאר ותתווסף אל תלאות היומיום של החברה הערבית.

אני מחזיק מעצמי שמאלני על מלא, כמו שאומר הביטוי הדוחה. אני בעד סיום הכיבוש ונגד המצור על עזה. אני מאמין, באמת מאמין, בשוויון, באחווה, בשותפות הכלל ישראלית. אבל כמו שאני מבין טוב מאוד את ההזדהות של החברה הערבית בישראל עם הפלסטינים - אלו בני עמם - ככה אני מבין טוב מאוד את עצמי כשאני מזדהה עם החברה היהודית בישראל: אלו בני עמי. ברמה העקרונית אולי יש לי יותר במשותף עם המוסלמי החילוני, הליברלי, מאשר עם היהודי הקנאי, המסוגר, אבל יש דברים עמוקים יותר מעקרונות, נרצה או לא. יש דברים שהם לא שוכחים, כמו הנכבה, וזה לגמרי בסדר מצידי, אבל יש דברים שגם אני אתקשה לשכוח.

כל-כך הרבה צעדים קטנים נעשו בכיוון הנכון - צעדים צולעים, מהוססים, אבל בכיוון הנכון. עכשיו צריך להתחיל הכול מהתחלה, רק ממקום יותר נמוך. עד שחשבנו לרגע שהצלחנו לצאת, הם מושכים אותנו בחזרה פנימה. הקנאים.

ב. ואחרי שכל זה נאמר, נזעק מנהמת הלב, כמובן שאי-אפשר להאשים רק את החברה הערבית במה שקורה. הדברים אף פעם לא כל-כך פשוטים. גם לנו יש את הקנאים שלנו, ברוך השם, שדואגים לחבל בכל התקדמות, להציק, להתגרות ולהתסיס, כל אחד וסיבותיו; הדת, האדמה, השלטון. הזדעזעתי מתמונות הלינץ’? לפני דקה וחצי התרוצצו צעירים יהודים בירושלים בלילות והרביצו לערבים, זוכרים את זה?

תגידו שאסור להשוות? אני מסכים במאה אחוז: אכן, אין צורך למנות קנאי מול קנאי ולהשוות איזו קנאות גדולה יותר. ברור שנמצא יותר מחבלים מתאבדים בצד השני, אבל הצד שלנו לא חייב את הקנאים, הם רק קישוט פולקלוריסטי. הקנאות שלנו, לא שם היא טמונה: אפשר למצוא אותה ארוגה בתוך עמוד השדרה של מדינת ישראל, ובכל תחום: בתכנון, בחינוך, בבריאות, בתחבורה הציבורית, בביטחון האישי, באיכות מי השתייה, בחופש התנועה, בתוחלת החיים, בראיונות העבודה - היא בכל מקום, כל הזמן. היא במציאות הישראלית הכי פשוטה ויומיומית, שבה יש אזרחים דרג א’ ואזרחים דרג ב’. אלה לא מלמולים שמאלנים, זו פשוט האמת לאמיתה. ישראל היא לא הרוע המוחלט, חלילה, כולנו מכירים את ההיסטוריה ואת השריטות שהיא השאירה בכולנו. לטובתנו נאמר גם שאמנם אנחנו הולכים על הקצה, אבל משתדלים לא לעבור אותו: ברוב המדינות בעולם התפרעויות כמו ביום שני היו נגמרות עם מספר גדול בהרבה של הרוגים, וכך גם הפצצות של רוב חילות האוויר האחרים. למרות הדימוי הצבאי, ישראל היא לא מדינה צמאת דם, אפילו לא קרוב לזה.

ועדיין. במציאות, כל מי שרואה את ההתנגשויות בין שני הצדדים מבחין מיד בהבדלי הכוחות הברורים, הנחרצים. אנחנו החזקים, אנחנו השולטים, אנחנו המחליטים, אנחנו הרוב, אנחנו אדוני הארץ, ביבשה, בים ובאוויר, במדבר ובהר, בכפר ובעיר. נרצה או לא נרצה, אנחנו גם המנשלים והמקפחים והמדירים והמפלים והמדכאים. כשיש סכסוך בין שתי קבוצות באוכלוסייה, כמו שהיה לאחרונה ביפו, המשטרה, והמערכת כולה, תמיד לצד היהודים. ראיתי את זה בעיניי בכל-כך הרבה הפגנות ואירועים. לא פעם ולא אלף פעם המדינה, על שלל מנגנוניה, עושה את עבודתם של הקנאים, בעוד הם מתלוננים שזה לא מספיק להם.

לפעמים נדמה שאותה קנאות ארוגה עמוק כל-כך בכל מערכות החברה הישראלית, עד שהיא מונעת כל התקדמות קטנה, איטית ומהוססת ככל שתהיה, בכיוון הנכון. כמו הצד השני, גם הם נידונים לעשות את אותה הטעות שוב ושוב. בכל פעם שאנחנו חושבים שהצלחנו לצאת, הם מושכים אותנו בחזרה פנימה.

ועכשיו צריך לטפס גם מזה בחזרה החוצה, לבנות בחזרה את האמון מהפירורים ומהשברים, לנסות להתעלות ולא להפסיק לקוות לעתיד טוב יותר. בלי זה, מה נשאר?

עוד כתבות

יו''ר המועצה הלאומית לכלכלה, אבי שמחון / צילום: שלומי יוסף

ויכוח בין האוצר ליועץ הכלכלי של רה"מ: האם תוקם חוות שרתים בפריפריה?

פרופ' אבי שמחון דוחף להגדרת חוות שרתים כ"תשתית לאומית" - ולאפשר הקמת תחנות כוח צמודות במסלול עוקף רשויות מקומיות ● באוצר מתנגדים מחשש לעומס על רשת החשמל ועלויות כבדות ● הביקורת: "ההטבות מוגבלות לצפון הקרוב ולדרום המרכז, הגליל והנגב - בחוץ"

פרידריך מרץ, קנצלר גרמניה / צילום: Reuters, Nicolas Economou

אובדן של 120 אלף משרות בשנה: התעשייה הגרמנית במשבר עמוק

לפי דוח של EY, התעשייה הגרמנית השילה 124 אלף משרות בשנה שעברה, בקצב מהיר פי שניים מזה שנרשם בשנה שלפניה ● מחירי האנרגיה בגרמניה זינקו פי שלושה לפחות עבור לקוחות עסקיים, בשל הפסקת הזרמת הגז הרוסי בצינור "נורד–סטרים", והעתיד אינו ידוע, למרות ניסיונות של הממשלה להבטיח סובסידיות בתחום

רעננה / צילום: Shutterstock, defotoberg

פסק הדין שמחייב את הרשויות המקומיות בתשלום מס חדש

עיריית רעננה תחויב במס רכישה בגובה 34 אלף שקל על שטחים ציבוריים שקיבלה במסגרת תוכנית יזמית, לאחר שוועדת ערר דחתה את טענתה להפקעה ● ההכרעה עשויה להשפיע על מחלוקות דומות המתנהלות מול רשויות נוספות בפרויקטים ברחבי הארץ, וברשות המסים מעריכים כי הסוגיה תתגלגל לבסוף לפתחו של העליון

ניסים פרץ, מנכ''ל נתיבי ישראל, בכנס שמים את הצפון במרכז / צילום: כדיה לוי

מנכ"ל נתיבי ישראל: "תהיה רכבת לקריית שמונה, נקודה"

בכנס שמים את הצפון במרכז של גלובס אמר ניסים פרץ, מנכ"ל נתיבי ישראל, כי "סיימנו את התכנון של הרכבת לקריית שמונה, אנחנו נמצאים בשלב קידוחי הקרקע, ובשנה הבאה נצא למכרזים הגדולים" ● בנוסף התייחס פרץ ליוזמת סמוטריץ' להעניק מעין ארנק דיגיטלי לתושבי קו העימות: "שהממשלה תפסיק לחלק תופינים. אני לא צריך 2,500 שקל, זה מעליב"

צוללת של טיסנקרופ / צילום: Associated Press, TARA TODRAS-WHITEHILL

לראשונה: רכיבים לצוללות של גרמניה ייוצרו בישראל

אלביט וחברת טיסנקרופ מערכות ימיות הגרמנית חנכו קו ייצור חדש בישראל לייצור רכיבי מבנה תת־ימיים לצוללות ● כחלק משיתוף־הפעולה אלביט תקים מתקן ייצור חדש לרכיבי GRP תת־ימיים ● בתוך כך הודיעה אלביט על מספר חוזים נוספים בהיקף של מאות מיליוני דולרים

תנובה / צילום: שלומי יוסף

המחוזי: תנובה עשתה דין לעצמה והחזיקה בשטח שאינו בבעלותה

ביהמ"ש קבע כי תנובה אינה בעלת זכויות בשטח בבאר שבע שהחזיקה במשך עשרות שנים ● בנוסף נמתחה ביקורת על התנהלות החברה: איך תאגיד עתיר-משאבים, המלווה ביועצים משפטיים צמודים, שוכח לחתום על הסכם לקבלת מקרקעין?

משה דוידוביץ', ראש מועצה אזורית מטה אשר / צילום: שלומי יוסף

משה דוידוביץ: "צריך להפסיק לדבר על שיקום ולדבר על צמיחה"

בכנס שמים את הצפון במרכז של גלובס, דיברו ראש עיריית קריית שמונה אביחי שטרן וראש מועצה אזורית מטה אשר משה דוידוביץ’ על הצורך להפסיק להסתפק בשיקום בלבד ולפעול למימוש הצמיחה בצפון ● השניים הצביעו על הצורך בתמריצים למפעלים, השקעה בתשתיות והקמת עוגני צמיחה כמו מקומות תעסוקה, אוניברסיטאות ובתי חולים

פיצוצים בעיר בנדר עבאס, איראן. ארכיון / צילום: Reuters

מתקפה קרובה באיראן? מה חושבים באתר ההימורים הפופולרי

נפח ההימורים באתר פולימרקט המבוסס על חוכמת ההמונים, ולעתים גם על מידע פנים, קפץ בשעות האחרונות, אולם הסיכויים למתקפה קרובה באיראן נותרו לפי גולשי האתר נמוכים ● איזה תאריך מסומן כעת עם הסיכויים הגבוהים ביותר?

אלונה בר און, מו''ל גלובס, בכנס שמים את הצפון במרכז / צילום: כדיה לוי

אלונה בר און, מו"ל גלובס: "עיתונות כלכלית מביאה נתונים ולא דעות פוליטיות"

"אנחנו מנסים לעשות עיתונות אחרת", כך אמרה הבוקר אלונה בר און, מו"ל גלובס, בכנס שמים את הצפון במרכז של גלובס ● עוד הוסיפה בר און, כי "המטרה שלנו היא לספק לאזרחים מידע מהימן ומדויק לו הם זקוקים לצורך תפקודם בחברה החופשית"

קופסאות מזון התינוקות נוטרילון של טבע / צילום: טלי בוגדנובסקי

צעד אחד צעד: כך פוספס רעלן הצרוליד בנוטרילון

ועדת הכנסת חשפה את השתלשלות האירועים - ממועד זיהוי הרעלן בעולם ועד הריקול בישראל ● המסקנה: משרד הבריאות פעל מהר, אך מדינת ישראל לא הייתה בעדיפות על שולחן הרגולטורים האירופאים, ומערכת המעקב מצריכה חיזוק

מוצאים פתרונות לכלכלת הצפון: הרגעים והתמונות מכנס גלובס

כנס שמים את הצפון במרכז של גלובס חיבר בין כ-250 משתתפים מהקהילה העסקית, הרגולטורית והציבורית לדיון על כלכלת הצפון, תעשייה ובנייה ● בין ההרצאות והסדנאות התקיימו סיורים ביטחוניים וכלכליים בהובלת אמיר בר-שלום וניסן זאבי, שהמחישו את אתגרי הצפון ומנועי הצמיחה בו ● אירועים ומינויים

וול סטריט / צילום: ap, Mary Altaffer

וול סטריט ננעלה בעליות; הישראלית שזינקה, וזו שנפלה ב-37%

נאסד"ק עלה ב-0.7% ● אנבידיה תספק למטא מיליוני יחידות עיבוד גרפי ● המתיחות בין ארה"ב לאירן: מחירי הנפט זינקו, הדולר התחזק מול סל המטבעות ● מניית גלובל אי זינקה בעקבות הדוחות, סולאראדג' ירדה ● פרוטוקול הפד: חברי הפד היו חלוקים לגבי המשך מדיניות הריבית, ייתכן שזו תרד עוד השנה אם האינפלציה תתנהג בהתאם לציפיות

רחפנים של חברת אקסטנד / צילום: אקסטנד

חברת הרחפנים שמגיעה לוול סטריט וממחישה עד כמה התחום לוהט

כניסתה הצפויה של אקסטנד הישראלית לנאסד"ק לפי שווי של 1.5 מיליארד דולר אינה אירוע נקודתי ● תחום הרחפנים עובר מתמחור של טרנד חם לתמחור של תשתית אסטרטגית גלובלית

יערה זיו גביש, מיכל פינק, שריף ניגם ומירב בן שימול, בפאנל משותף / צילום: כדיה לוי

מתוך 87 סטארט-אפים לפוד טק באצבע הגליל נותרו רק 3 פעילים

בכנס שמים את הצפון במרכז של גלובס נראה כי מצב העסקים בצפון משתפר, אבל בשטח עדיין לא ניכרת התאוששות ● אלפי עסקים נסגרו, התיירות קרסה, וברשויות מזהירים שהסיוע "בפרוסות" ללא גורם מתכלל לא יחזיר אנשים ועבודה לאזור

כרמיאל. זינוק ברכישת דירות חדשות / צילום: Shutterstock

בין הריסות מטולה לצמיחה בכרמיאל: מה קורה עם מחירי הדירות בצפון?

שוק הנדל"ן ליד הגבול הצפוני יכול לשמש כברומטר לחוסן: בעוד שבקריית שמונה ובכרמיאל נרשמת חזרה של משפרי דיור מקומיים, מטולה וצפת עדיין נאבקות בחורבן ובקיפאון ● ניתוח של נתוני 2025 מגלה היכן המחירים כבר החלו לטפס מחדש

נתב''ג / צילום: Shutterstock

לקראת סגירת השמיים? הוכרז סכסוך עבודה בענף התעופה

הסכסוך יחול על למעלה מ-11 אלף עובדים בחברות התעופה אל על, ארקיע, ישראייר ואייר חיפה וכן על רשות שדות התעופה ● הרקע לסכסוך הוא הכוונה להקים בסיס פעילות של וויזאייר בישראל ללא היוועצות עם נציגות הכובדים בענף התעופה

פלג דוידוביץ, מנכ''ל פרופדו, בכנס שמים את הצפון במרכז / צילום: שלומי יוסף

פלג דוידוביץ': "הנתונים צריכים להיות קריאת השכמה – הצפון הוא המרכז החדש"

"הנדל"ן בישראל עובד בשיטת הכלים השלובים, פריפריאלית, גאוגרפית, אורבנית - כל התהליכים מתחילים מהמרכז, וכשהוא מתייקר, הולכים צפונה ודרומה" - כך אמר פלג דוידוביץ', מנכ"ל פרופדו, בכנס שמים את הצפון במרכז של גלובס

"האזור מת כלכלית": הקשיים אצל השכנה של ישראל

גלובס מגיש מדי יום סקירה קצרה של ידיעות מעניינות מהתקשורת העולמית על ישראל • והפעם: ארה"ב רוצה לצמצם את כמות הנפט שאיראן מוכרת לסין, מתיחות בגבול לבנון, ואיך נראות חגיגות הרמדאן בעזה • כותרות העיתונים בעולם

נושאת המטוסים ג'רלד פורד, עמוסה במטוסי קרב ובכלי טיס אחרים / צילום: Reuters, Christopher Drost/ZUMA Press Wire

עם 75 מטוסים ו-4,500 חיילים: זה כלי המלחמה היקר ביותר בעולם והוא בדרך לכאן

במקביל להתנהלות המו"מ בין ארה"ב לאיראן, ספינת המלחמה ג'רלד פורד - שתג המחיר שלה עומד על 13.3 מיליארד דולר - עושה את דרכה למרחב הים התיכון ● גלובס עושה סדר בכל הקשור ליכולות, תפעול ועלויות נושאת המטוסים המתקדמת של ארה"ב

חיילי מילואים / צילום: דובר צה''ל

הנתונים חושפים: כ־60% מהבקשות לפטר מילואימניקים מאושרות

שנתיים לתוך המלחמה, נתוני משרד הביטחון ל–2025 חושפים חולשה משמעותית במעטפת ההגנה התעסוקתית של המשרתים ● כ–60% מבקשות המעסיקים לפיטורים חריגים התקבלו, ומנגד שיעור גבוה מהתלונות על פגיעה בזכויות המילואימניקים נדחו