השריפה במתקן תש"ן באשקלון / צילום: Reuters, AMIR COHEN
במהלך סבב הלחימה הקשה, בזמן שתושבי אשקלון מתמודדים עם מאות רקטות על עירם ונשארים ספונים במקלטים ובחדרי הממ"ד, פגעה אחת הרקטות בגג מתקן אחסון דלקים בחוות תש"ן (תשתיות נפט ואנרגיה), באזור התעשייה בעיר. הפגיעה הישירה גרמה להתלקחות של שריפה במתקן, שבערה לאורך כמעט יממה למרות כוחות הכיבוי שהוזעקו למקום בכוח אדם מתוגבר.
למחרת, בשעות הבוקר המוקדמות, המליצו המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות לתושבי אשקלון, זיקים, כרמיה, מבקיעים והאזור, להימנע משהייה בחוץ שלא לצורך, בכדי לצמצם את החשיפה לזיהום אוויר מסוכן ולמטרדי ריח כתוצאה מהבערה.
השריפה הזו לא הפתיעה רבים. לאורך שנים מתריעים ארגוני סביבה וגם אנשי אקדמיה שמתקנים המאחסנים דלקים פוסיליים - אסדות הגז, מתקני תש"ן, תשתיות קצא"א או בז"ן במפרץ חיפה - עלולים להוות סיכון באם ייפגעו בעת מלחמה, או מאידך, להוביל לפגיעה במשק האנרגיה המקומי. זאת על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במתקנים הנמצאים בסמוך לריכוזי אוכלוסייה.
הדלקה בתש"ן לא הובילה לנפגעים, ולמרבה המזל הרקטה נחתה על גגו של מתקן קטן יחסית. אך מומחים חוששים שאירוע שאחר יכול היה להסתיים אחרת לגמרי. "אילו היה מדובר במאגר גדול יותר, הנזק היה יכול להיות עצום. התקרית הזו מבהירה כיצד פגיעה סביבתית יכולה להתרחש כתוצאה מפגיעת טרור במתקני תשתית פוסיליים, ועד כמה חשוב היה לסגור את מיכל האמוניה בחיפה", אומר ד"ר משה תשובה, ראש המחלקה להנדסה מכנית במכללת אפקה להנדסה בת"א.
ללמוד ממיכל האמוניה
זוהי אינה תקרית טרור ראשונה שמובילה לשיבושים בשוק האנרגיה. בשל הקושי להגן על אסדת תמר, הורה שר האנרגיה יובל שטייניץ במאי 2019 על הפסקת הזרמת הגז הטבעי מהאסדה אל טרמינל קליטת הגז באשדוד, והכריז על מצב חירום במשק האנרגיה לאור המצב הביטחוני. כדי לאפשר אספקה סדירה של דלקים במשק האנרגיה בוצע שימוש בגז נוזלי ובסולר - דלק מזהם מאוד - לצרכי רשת החשמל.
כאשר הופסקה הזרמת הגז מתמר למשך שבוע בשל סדק בצינור הגז, העריך מנכ"ל משרד האנרגיה אודי אדירי כי הנזק משימוש עודף בסולר ובגז נוזלי נאמד ב-115 מיליון שקל, בתוספת זיהום סביבתי שעלותו נאמדה ב-40 מיליון שקל.
מבקר המדינה לשעבר, יוסף שפירא, התייחס ב-2005 בדוח מיוחד לסיכונים מצרפיים מחומרים מסוכנים, ואמר כי "מדובר בסכנה לתגובות שרשרת באזור מפרץ חיפה שהוא שטח קטן, שבסמוך לו אזורים מאוכלסים, ויש בו ריכוז גדול ביותר של מפעלים ומתקנים המחזיקים בחומרים מסוכנים".
לאורך שנים רבות נאבקו תושבי חיפה נגד התעשייה המזהמת, שיכולה להפוך לפצצה מתקתקת ולסכן תושבים רבים בשל פגיעה בעת מלחמה. ב-2016, אמר מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה: "מיכל האמוניה בחיפה הוא הפצצה הגרעינית שלי". שנה לאחר מכן, בתום מאבק ציבורי ממושך, נסגר המיכל.
אך למרות שמתקפות טרור על מתקנים אסטרטגיים למשק האנרגיה הישראלי הן סכנה ברורה, מעט ידוע על היכולת של המדינה להגן על התשתיות הללו בעת חירום, ועל הסכנות הנשקפות מפגיעה ישירה במתקנים החיוניים. בשנת 2019 סיים המשרד להגנת הסביבה לערוך סקר סיכונים מצרפי, שבמסגרתו נבדק מהי רמת הסיכון הנשקפת לאוכלוסייה במקרה של תקלה. עם זאת, המדינה הגדירה כי הסקר לא יעסוק באיומים הביטחוניים הנשקפים למתקנים הללו, למרות הרלוונטיות הרבה לזירה המקומית.
הערכת הסיכונים המצרפית עבור מפרץ חיפה דנה בעיקר בתקריות תפעוליות, ולא כללה תקריות שינוע, רעידות אדמה ותקרית מלחמתית. מזמיני הסקר אומנם טענו שמדובר בחלק ראשון של סקר מצרפי כולל שיש להשלימו, אך למרות זאת, פרקיו הנוספים לא תוקצבו ולכן גם לא בוצעו.
כעת, לאחר שוועדת המנכ"לים החליטה להמליץ שהתעשייה הפטרוכימית במפרץ תפונה בתוך עשור, ייתכן כי המשך הסקר לא יבוצע - גם אם הליך הפינוי יתפרס על פני שנים רבות, וההחלטה להוציא את הסיכון מלב מפרץ חיפה תתמהמה לאורך שנים.
במשרד להגנת הסביבה אומרים על כך כי "בחינת תרחישים מלחמתיים הם מתחומי המומחיות והסמכויות של פיקוד העורף, ולא המשרד להגנת הסביבה. אנו נמצאים בקשר עם גורמי המקצוע בפיקוד העורף ובאג"ת, כדי שיבחנו את הנושא. אם יוחלט על ידם כי ניתן לבצע את הסקר, הם אלה שיבצעו אותו בפועל.
"אנו פועלים לכך שהממשלה תקבל החלטה לסגירה מוקדמת יותר מהיעד שעליו דובר - סוף העשור - והמשרד אף הפיץ לחברי ועדת המנכ"לים נוסח של הצעת מחליטים לסגירה כזו. אם אכן תתקבל ההחלטה, לא יהיו היתכנות וצורך להכנת סקר סיכונים מורכב, האורך זמן רב. ואולם, אם הממשלה תחליט על מועד סגירה רחוק יותר או שתהיה אי ודאות בנושא מועד הסגירה, צפוי שהמשרד יקדם את המשך הסקר לנושא השינוע".
באשר לתקציב הסקר, אומרים במשרד להגנת הסביבה כי "כבר ביציאה לשלב א' של סקר הסיכונים, המשרד הקצה ואף שריין בהתחייבויות מול ספקים את התקציב לשלב ב'. אך בשל המצב התקציבי, יש ספק אם ניתן לממש התחייבויות אלה".
לבזר את האנרגיה
בעמותת צלול מזכירים כי בדומה לאסון הזפת, הפגיעה בחוות תש"ן ממחישה את גודל הסיכון שגורם השימוש בדלקים פוסיליים. זאת, על אחת כמה וכמה לאור תוכניות המדינה להפוך את ישראל למסדרון דלקים, שדרכו ישונע נפט בצינור קצא"א, מהאמירויות לעולם דרך אילת ואשקלון.
"הפעם הפגיעה היא בחוות תש"ן, בעתיד זה עלול לפגוע במכלי דלקים של קצא"א, בז"ן או מכלית נפט ענקית במקשר קצאא, שהייתה מסכנת לא רק את בריאות וחיי הציבור, אלא גם מזהמת את החופים בנפט גולמי לקילומטרים רבים סביב", אומרת מאיה יעקבס, מנכ"לית העמותה.
"בעידן של משבר אקלים, שבו בכל העולם פועלים ללא לאות להפחתת התלות בנפט וגז, אסור לישראל להרחיב את המתקנים הפוסיליים, להאיץ בניית תחנות כוח על גז בקרבת ציבור, ולהפוך את ישראל לצינור הנפט של מדינות המפרץ".
האם יש פתרון אחר? ביזור משק האנרגיה, על ידי פיזור של מערכות סולאריות ומערכות אגירת אנרגיה ברחבי המדינה, יכול לסייע לא רק ליצירת חשמל נקי מזיהום, אלא גם להפחתה משמעותית של הסיכונים הביטחוניים. "כל מי שגר באזור אשקלון מבין את הסיכון הביטחוני, ואת הסיכון המיותר של זיהום אוויר", אומר ד"ר דניאל מדר, חוקר ויועץ בתחום האנרגיה והסביבה.
"המצבים האלו מובילים גם לסיכון של דליפת דלקים לקרקע, מלבד שריפות, פיצוצים וזיהום אוויר. במשרד האנרגיה התלהבו מ'החוסן האנרגטי' שמאפשרות שתי אסדות הגז, אך סיכון ביטחוני עלול לשתק אותן או את 30 תחנות הכוח הקיימות בארץ.
"אנחנו משקיעים מיליארדים בהקמה, באבטחה ובמיגון של התשתיות האלו - שזה בפועל סבסוד ישיר של דלקים מאובנים. אם היו שמים את הכסף הזה על ביזור אנרגיה מתחדשת ואגירה, היינו בדרך לעצמאות אנרגטית אמיתית. אם היו לנו עשרות אלפי מתקנים סולאריים ומתקני אגירה בכל רחבי הארץ, גם אם אלף מהם היו נפגעים, עדיין אפשר היה לספק אנרגיה לכל הארץ.
"אם עכשיו ישקיעו את כל המרץ בהצבת פאנלים סולאריים על כל גג אפשרי ובמתקני אגירה, אפשר יהיה להפוך את משק האנרגיה לחסין מפני שיבושים ביטחוניים, תקלות טכניות, אסונות טבע ואיומי סייבר. גם מעבר מהיר לתחבורה חשמלית יסייע, כי כך הצורך בייצור ובאחסון תזקיקי נפט בישראל יצומצם משמעותית. בנוסף, הבטריות באותם רכבים חשמליים יוכלו לשמש גם כחלק ממערך אגירת האנרגיה הלאומי. אלו דברים שכבר מתרחשים בעולם".