מכונית עולה באש במהומות בלוד, אמש / צילום: Reuters, Heidi Levine
"אני לא חושבת שמישהו שמעורה במה שקורה בחברה הערבית מופתע ממה שקורה בימים האחרונים. לצערנו הרב", כך אומרת ד"ר מריאן תחאוכו. לאורך השנים האחרונות פירסמה תחאוכו, שמנהלת את המרכז למדיניות כלכלית של החברה הערבית במכון אהרן במרכז הבינתחומי הרצליה, מחקרים ומאמרים (כולל ב'גלובס') המדברים על הצורך לתת מענה לבעיית התעסוקה הקשה בחברה הערבית. בחודש שעבר, בכנס של מכון אהרן, היא ועמיתיה הציגו מצגת שמדברת על "זינוק דרמטי בשיעור הגברים הצעירים הערבים שהם חסרי מעש". זו גם התופעה שעליה שמה השבוע דגש בראיון עם "גלובס", שהתקיים שעות ספורות לפני שורת מקרי האלימות הקשה בליל רביעי השבוע.
היה לך חשש שנגיע למראות שאנחנו רואים ברחבי הארץ בימים האחרונים?
"לא ידעתי אם זאת בדיוק תהיה התוצאה של המצב הנוכחי. אבל התרעתי בכל הזדמנות אפשרית, בעיקר על התופעה של חוסר המעש בקרב צעירים ערבים. ברבעון האחרון של 2019, לפני הקורונה, שיעור חוסר המעש - כלומר צעירים בני 18 עד 20 שלא נמצאים בשום מסגרת של לימודים או תעסוקה, שפשוט קמים בבוקר ולא מחכה להם שום דבר באותו היום - מגיע ל 40%. כלומר, ארבעה מכל עשרה נערים ערבים פשוט לא עושים כלום בחיים שלהם".
יש קשר, מוסיפה תחאוכו, "בין חוסר המעש של אותם צעירים גברים לבין העלייה המשמעותית שאנחנו רואים בשיעורי הפשיעה בחברה הערבית. בכל העולם החיילים של משפחות הפשע הם צעירים. 60% מהנוער שמעורב בפשיעה הם כאלה שהיו חסרי מעש באותה תקופה. כך שלא ידעתי לאן זה יוביל, אבל ידעתי בוודאות שזה לא הולך למקום טוב".
לאירועים שאנחנו רואים ביממות האחרונות כולל בערים מעורבות כמו לוד או יפו, או בנגב, יש מגוון סיבות - פוליטיות, סוציולוגיות, דתיות. הכלכלה היא זווית אחת.
"תראה, בסופו של דבר הכלכלה לא מנותקת מיתר האלמנטים שדיברת עליהם. צעיר שאין לו הרבה אפשרויות, ואין לו הרבה מה להפסיד, נורא קל לו להיגרר ליתר הדברים שבסופו של דבר גורמים למצב הנוכחי. אבל הדברים האלה מתבשלים בעיקר מהגורמים הכלכליים. צעיר ערבי שעסוק בלימודים שלו, בהשכלה הגבוהה, או עסוק בתעסוקה איכותית, יחשוב פעמיים אם ללכת לכיוונים של פשיעה או של התפרעויות, או דברים מהסוג הזה. אין שום ספק שהגורם הכלכלי הוא הגורם הדומיננטי בסיפור הזה. לכן יש קשר בין כל הדברים האלה".
הצעירים הכי נפגעים
"אני עוסקת במחקר על החברה הערבית כבר ארבע שנים, והמחקרים שלנו משותפים עם אגף הכלכלנית הראשית במשרד האוצר", מספרת תחאוכו. "והדבר הבולט שאנחנו רואים בנתונים זה חוסר היכולת של האוכלוסייה הערבית להשתלב כלכלית". עוד לפני הקורונה, כך מעלים הנתונים שהיא מציגה, שיעור התעסקה של הגברים הערביים החל לרדת, ואפילו בחדות. כך למשל, שיעור התעסוקה של הגברים הערבים מעל גיל 15 ירד מ-59% בשנת 2018 ל-54% רגע לפני הקורונה - תוך שנתיים בלבד.
פילוח קפדני יותר של הנתונים, ממשיכה תחאוכו, מראה ש"הירידה הכי משמעותית הייתה דווקא בקרב הצעירים, מגיל 18 ועד 34. כל הירידה הייתה בקרב הגברים הלא משכילים - ואלה רוב הגברים באוכלוסייה הערבית".
התקופה שבה נרשמה הירידה בשיעור התעסוקה בקרב הגברים הערביים, ערב הקורונה, הייתה שנה שבה נרשמה בשאר המשק גאות כלכלית. "המשק הישראלי פורח ומשגשג והגברים הערבים נשארים מאחור", היא אומרת. "עולם העבודה משתנה ומתקדם. יש תהליך של אוטומציה, של דיגיטציה. הביקוש לעובדים עם רמת הון אנושי גבוהה הולך וגדל. לעומת זאת, הביקוש לעובדים עם מיומנויות וכישורים נמוכים הולך וקטן בשוק העבודה. אנחנו לא רואים איזושהי עלייה או איזושהי מגמה חיובית מבחינת רמת ההשכלה של הגברים הערבים. הם עומדים במקום. נוצר פער בין הביקוש להיצע, והם פשוט נפלטים משוק העבודה. ומי שהכי נפגע הם הצעירים".
המגמות האלה הועצמו בתקופת הקורונה. המעבר לעבודה מרחוק או ללימודים בזום המחיש בשנה החולפת את הצורך באוריינות דיגיטאלית. אבל לפי תחאוכו, "ל-80% מהאוכלוסייה הערבית אין את היכולות המינימליות הנדרשות, ברמה של לפתוח מייל, להוריד זום. אצל הגברים זה יותר דרמטי, כי שיעורי ההשכלה בקרב הגברים הם גם יותר נמוכים ביחס לנשים".
מחקר שהזמין משרד ראש הממשלה
תחאוכו שמה דגש מיוחד, כאמור, על תופעת חוסר המעש בקרב הצעירים, המוכרת לא רק בישראל. "זו תופעה כלל עולמית באוכלוסיות החלשות, שמדברים עליה גם ב-OECD. צעירים שמסיימים י"ב ולא מצליחים להשתלב לא בהשכלה הגבוהה ולא בשוק העבודה".
"זה מצב מסוכן מבחינה חברתית-כלכלית, גם מבחינת האוכלוסייה ערבית וגם למדינה. אני לא חושבת שיש מישהו שלא מבין את החומרה ואת ההשלכות שיכולות להיות לדבר הזה. ודרך אגב, המחקר שעשינו השנה כדי לבדוק ספציפית את חוסר המעש, הוזמן ממשרד ראש הממשלה".
"בוא ננסה לראות איך החיים נראים בעיני נער ערבי שסיים י"ב ולא מצליח להשתלב. אין לו את היכולת להשתלב בהשכלה הגבוהה, והוא לא מצליח להשתלב בתעסוקה. אם זו הייתה בעיה כלל ארצית, היית אומר 'טוב כולם כמוני אין מה לעשות זה'. אבל זה לא המצב. אתה רואה איפה נמצאים השכנים שלך, היהודים, ואיפה אתה נמצא. זה יוצר תחושת תסכול. תן לאנשים האלה גפרור הכי קטן, ואתה מבעיר את השטח".
יש להנהגה בחברה הערבית יכולת להשפיע על המצב שאת מתארת?
"ככלכלנית וחוקרת בתחום הכלכלה אני יכולה להגיד שבסופו של דבר המניע למצב הוא לא הפוליטיקה, אלא זה שלצעירים האלה אין תעסוקה ואין מה להפסיד. ברגע שהשטח מבעבע, קל לגרום להם ללכת לכיוונים האלה. יש לי מספיק מה להגיד על ההנהגה הערבית ועל התפקוד שלהם לאורך שנים. אבל אני חושבת שבמה שקורה היום הם לא הכתובת".
תחאוכו מעורבת בניסיון לשרטט פתרונות האפשריים, ונטלה גם חלק בדיוני הוועדה לקידום תחום התעסוקה לקראת שנת 2030. בין היתר, היא מדברת על החשיבות בהשקעה במערכת החינוך בחברה הערבית, וגם ביצירת מסגרת שתגשר בין סיום הלימודים לעולם העבודה, ותמלא תפקיד דומה לזה שממלא השירות הצבאי במסלול ההתפתחות האישי בחברה היהודית.
"בראייה לטווח ארוך אין ספק שלמערכת החינוך הערבית יש תפקיד משמעותי ומרכזי. להבדיל ממערכת החינוך העברית, לצעירים הערבים אין שום מסגרת אחרת. צריך לזכור שהם באים מהורים חלשים, עניים ולא משכילים ברובם. אין להם מסגרות בלתי פורמליות אחרות, אין להם את הצבא. המסגרת היחידה שיכולה לתת להם את הכלים להשתלבות טובה יותר בהמשך היא כמעט אך ורק מערכת החינוך". אלא שאת המצב הנוכחי במערכת החינוך היא בוחרת לתאר במילה אחת: "קטסטרופה".
תחאוכו מתעקשת לסיום שאינה פסימית. "אנחנו מבינים את החסמים, אנחנו מבינים את הבעיות, ואנחנו מבינים גם מה נכון לעשות. מה שנדרש פה זה המוכנות וההקשבה של הדרג הפוליטי, שצריך להפנות לנושא הזה משאבים ותקציבים. ולא רק תקציבים, צריך גם מישהו שבאמת אכפת לו ורוצה לעשות שינוי".
בשנים האחרונות, כמו שד"ר תחאוכו אומרת בעצמה. כן הייתה התעוררות מסוימת של הממשלה לבעיות שהיא מדברת עליהן. אבל, היא אומרת, גם החלטת ממשלה 922, מ-2015, שבכל זאת הביאה להקצאת מיליארדים בחברה הערבית, היא לא מספיקה, ומהווה "טיפה בים" כהגדרתה. "צריך הרבה מעבר לזה כדי למצוא פתרונות ולהביא את החיים במדינה הזו לחיים הרבה יותר נורמטיביים וטובים לכל האוכלוסיות. כשיהיה טוב לאוכלוסייה הערבית, יהיה טוב לכולם".