הפגנה פרו־פלסטינית מול דאונינג 10, בלונדון, השבוע / צילום: Reuters, TOBY MELVILLE
עד השבוע האחרון היה קשה שלא להתפעל מהשינוי החיובי שחל בתדמית ישראל ברבות ממדינות האיחוד האירופי. "המדינה היהודית היא מעצמה בינלאומית בתחום הרפואה", כתב עיתון גרמני מברלין. "סיפור ההצלחה הישראלי בהתמודדות עם הקורונה יכול ללמד את אירופה", כתב אתר אחר, בעוד הכתבים הזרים המוצבים בישראל הציגו לקוראיהם בווידיאו כיצד עובד הדרכון הירוק ואת אפליקציות מערכת הבריאות, לעומת פנקסי החיסונים האירופיים הצהובים המיושנים.
"ההצלחה שלכם במבצע החיסונים נכנסה לכל בית באירופה", סיפר ל"גלובס" דיפלומט אירופי המוצב בישראל, "בדרך לשדה התעופה נהג המונית באיטליה שאל אותי לאן אני נוסע. כשאמרתי ישראל, הוא שאל אותי - אתה יודע שהם הצליחו לחסן כמעט את כל המבוגרים שם?"
אבל לא רק קצב החיסונים מהיר בישראל, אלא גם הקצב שבו המציאות משתנה.
התמונות שזרמו בשבוע האחרון מתל אביב ומעזה, שני מוקדי הסיקור העיקריים של התקשורת הבינלאומית, ביחד עם קטעי הווידיאו ששותפו בהמוניהם ברשתות החברתיות, של יירוטי כיפת ברזל וההתנגשויות וניסיונות הלינץ' בערים המעורבות, עמעמו את הרושם הטרי כל כך - של ישראל מתקדמת ומובילה עולמית.
חשש מהגעת "אינתיפאדה שלישית"
התמונות הציגו לתושבי אירופה שוב את הסצנות האלימות שהם רגילים לראות מהמזרח התיכון. את התדמית הוותיקה של הנעשה בישראל: בניינים מעלי עשן, אימהות מפוחדות במקלטים, פיצוצים ועשן. בתחום זה, תחום ההתקדמות מעבר לשלב האלימות לכיוון דיאלוג ושלום - האירופאים עדיין מרגישים שידם על העליונה. את זה הם יודעים לעשות. האיחוד האירופי הוא ההתגלמות של כך.
הכותרות באתרי החדשות, כמו תמיד, התקשו לצייר את מורכבות הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובמקרה הזה את העימות האלים שהסלים תוך כמה יממות בלבד בין ישראל לבין החמאס והג'יהאד אסלאמי. הן נעו בין ספירת הקורבנות בשני הצדדים, כשחלק מכלי התקשורת מדווחים יחדיו על ההרוגים הישראלים והפלסטינים, לבין דיווחים לקוניים על "תקיפה ישראלית בעזה" או "מטח רקטות לכיוון ישראל". העובדה כי כתבים זרים רבים מוצבים בתל אביב, שהייתה תחת מטחי רקטות, סייעה להמחיש לצופים ביבשת את חווית מתקפת הטילים.
כשניסו להתעמק, הרחיבו חלק מכלי התקשורת על הנעשה בשיח ג'ראח, על הבחירות שבוטלו ברשות הפלסטינית, על מאמצי הרכבת הקואליציה בישראל, אבל דומה שהשורה התחתונה הייתה שבמזרח התיכון שום דבר אינו צפוי - והאלימות מתפרצת כמעין תופעת טבע. דיפלומטים ישראלים ביבשת העריכו כי יש מעט יותר הבנה לצד הישראלי בסיבוב הנוכחי - במיוחד משום שחמאס מוגדר כארגון טרור והאיחוד האירופי אינו רואה בו פרטנר לשיחות ישירות - ובמיוחד משום ששוגרו 1,500 טילים אל עבר מרכזי אוכלוסייה בישראל.
לאט לאט, בימים האחרונים הלך והשתלט על הדיווחים החשש מפני "אינתיפאדה שלישית", במיוחד לאחר התמונות שזרמו ביום חמישי, המציגות ניסיונות לינץ' בדרגות שונות של אלימות שמזעזעות את הקהל האירופי. כמובן, גם תיעוד הריסת הבניינים רבי הקומות מעזה על ידי כתבים זרים שמוצבים ברצועה, כיכב בשידורי כלי התקשורת.
תקריות אנטישמיות בגרמניה
כמו ב"צוק איתן" ב-2014, ובעימותים אחריו, האירופאים מגלים שבין אם ירצו או לא - כל הסלמה במזרח התיכון משליכה ישירות על המצב גם בערים אירופיות. במיוחד בגרמניה, שבה נוצר בשנים האחרונות שינוי משמעותי עם כניסתם של 1.5 מיליון פליטים, מבקשי מקלט ומהגרים, שרובם מוסלמים, ישנה רגישות גבוהה לנעשה בישראל וברשות הפלסטינית.
עד כה, תקריות אנטישמיות נרשמו בארבעה מוקדים - בון, גלזנקירשן, דיסלדורף ומינסטר - והן כללו זריקת אבנים על בתי כנסת ואתרים יהודיים ושריפת דגל ישראל. סיסמת המפגינים באחד מהאירועים הייתה צעקות "scheisse Juden" ("יהודים מחורבנים" בגרמנית). סוף השבוע אולי יביא איתו גל של הפגנות נגד פעולות ישראל בערים נוספות באירופה, שעלולות להפוך לאלימות.
לפיכך, לא רק בישראל אלא גם ביבשת אירופה, המציאות המדממת של השבוע האחרון דחקה את סוגיית הקורונה מראש סדר היום. בגרמניה, מצאו את עצמם המועמדים לראשות הממשלה בבחירות הקרובות בספטמבר כשהם נאלצים להתייחס למשבר בינלאומי, ונמדדים על כך.
המועמד שנבחר להחליף את הקאנצלרית אנגלה מרקל, ארמין לאשט, הביע "סולידריות עמוקה" עם ישראל והתייצב לצד המדינה בצורה חד משמעית; המועמדת מטעם "הירוקים", אנלנה ברבוק, הסתפקה בהתחלה בגינוי כללי, אך "שיפרה עמדות" בציוץ נוסף שבו הבהירה כי לישראל יש את "הזכות להגיב על ירי הרקטות", והודיעה על תמיכה חד משמעית בה.
מנהיגים אירופיים אחרים כמעט ולא הגיבו. קאנצלר אוסטריה סבסטיאן קורץ הביע גם הוא תמיכה עזה בישראל. בבריטניה, ראש הממשלה בוריס ג'ונסון נמנע מלגנות באופן ישיר את ירי הרקטות ורק קרא לצדדים "לפסוע אחורה מפי התהום". באיטליה ביקש מתיאו סלביני, ראש מפלגת ה"לגה" הימנית מראש הממשלה מריו דראגי להתייצב לצד ישראל. זה היה הכול, עד לסוף השבוע.
האיחוד האירופי יכול לפעול כארגון להרגעת הרוחות. הוא אינו יכול לשאת ולתת ישירות עם חמאס, אבל יש לו אמצעי לחץ על ארגון הטרור בדמות פרויקטים עתירי ממון הנבנים ברצועה. פרויקטים כמו מפעל להתפלת מי ים או טיפול בשפכים. בימים אלה, בהם הממשל האמריקאי עבר שינוי משמעותי ביחס לישראל, והתקרב חזרה לעמדות האיחוד האירופי בנוגע לפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני, יש מי שקורא לאיחוד להפגין פעילות משמעותית יותר כדי להרגיע את המצב. בשלב זה, אמר דיפלומט אירופי, הכול היפותטי. אנחנו מנסים לראות כיצד אפשר לתווך וליצור דיאלוג, אמר, אבל אין שום רצון לעשות זאת בין הצדדים. מוקדם מדי.