ילדים בבית הספר. שנת לימודים מורכבת עבור כולם / צילום: אופיר כץ
אנו בעיצומה של שנה מאתגרת באופן מיוחד. כבוגרי מגפה עולמית מסכנת חיים נאלצנו להסביר ולתווך לילדים על נגיף בלתי נראה שעשוי לסכן את חיינו. הילדים עברו שנה ללא שגרת מוסדות חינוך, חלקם חוו בידודים חלקם ראו בני משפחה שסובלים מהנגיף וחלקם אף התבשרו על מותם של קרובי משפחתם מהנגיף.
מחקרים אחרונים מראים שמגפת הקורונה עוררה בילדים, בייחוד בצעירים שבהם, חרדה קיומית ודאגה רבה למבוגרים הקרובים להם. בנוסף, רק לפני כשבועיים התבשרנו על "אסון מירון" אשר העלה לפתחנו אסון שגם אותו נאלצנו לתווך: שהתכנסות רבת משתתפים גם היא עשויה להביא למותם של אנשים כולל ילדים רבים. אסון זה, אשר עלה רבות בכותרות והעלה תמונות של ילדים צעירים שניספו גם הוא עורר לא מעט חרדה בקרב ילדים בישראל.
וכעת, אנו עדים וחלקנו חווים מתקפת טילים מסיבית באזורי הדרום והמרכז של מדינת ישראל אשר שוב שוברת את שגרת מוסדות החינוך וחשוב מכך, מעוררת חרדות קיומיות מפגיעות מטילים, מהרס בתים ויוצרת לילות ללא שינה. שוב אנו מתבשרים על מותו של ילד צעיר, שאף נכנס לממ"ד כנדרש, ועל אף זאת נספה בדמי ימיו.
יש פה רצף של אירועים מעוררי חרדה שמתקשרים למצבי לחץ מתמשכים ומסכני חיים שכולנו חווים ואשר שוברים פעם אחר פעם את שגרת חיינו. מציאות חיים זו אשר מתפרשת לאורך מעל שנה, היא אתגר גדול עבור כולנו ויותר מכך עבור הילדים שבינינו. לילדים יש פחות ניסיון ופחות צבירה של התנסויות במצבים אשר עשויים לבנות כוחות אני להתמודדות. הם זקוקים לתווך המבוגר, בייחוד ההורים וגם המחנכים. הרבה מקריאת מפת המציאות ופירושה מושפעים אצל ילדים מהדוגמה האישית והתווך שלנו המבוגרים. אופן התגובה, המילולית והלא מילולית בשעת הלחץ, תיתן את המסר של הפירוש הרגשי, לילדנו.
יתרה מכך, ידוע ממחקרים על מצבי לחץ מתמשכים בקרב ילדים שהוריהם נוטים להמעיט במצבם הרגשי של ילדיהם בעקבות אירועי לחץ מסכני חיים. יש לקחת בחשבון שבקרב רבים מהילדים בישראל, גם כאלו שאינם מחצינים את רגשותיהם, שוררת רמת חרדה גבוהה מאוד שיכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים מגוונות כמו: תוקפנות, חוסר סבלנות, קשיי ריכוז, תלונות על מחושים פיסיים, הסתגרות חברתית ותלותיות. לעיתים, ללא עין מקצועית, יהיה קשה להבחין ולפרש את האיתותים הללו.
לאור כל זאת, יש להיערך לתגבור מענים רגשיים לילדים במסגרות השונות ברמה מערכתית כוללת; יש לתת הדרכה מקצועית מתמשכת ומעמיקה לכלל צוותי המורים והגננות על תגבור והרחבת תפקידם במישור הרגשי. יש לתת יותר כלים לזיהוי קשיים, למתן מענה ראשוני לקשיים רגשיים ולמכלול של תכנים שאנשי החינוך יעסקו בהם במישור הרגשי. לא רק למחנכים ולא רק למשבצת של "שעת מחנך" אלא לכלל המורים. כל מורי ילדינו זקוקים לכלים אלו ולידע כיצד לשלבם גם במהלך הלמידה האינטלקטואלית.
בנוסף, יש לתגבר את סל שעות המענים הרגשיים מתוך השירותים הפסיכולוגיים המלווים את מוסדות החינוך, כשתהיה יותר מודעות לאיתור יהיו גם יותר הפניות לשרותים הפסיכולוגיים שיזדקקו לתוספת כח אדם לכך. בתי הספר צריכים להיות זירה שנותנת מענה לתחום הרגשי במידה דומה למענה השכלי. זו צריכה להיות גישה הוליסטית לילדים. אחרונים הם קופות החולים, שגם הם צריכים להרחיב את שעות המענים הרגשיים כתפיסת בריאות כוללנית הרואה באדם בריא מורכב מגוף בריא ולא פחות מכך מנפש בריאה.
הכותבת היא פסיכולוגית חינוכית בכירה, המכללה האקדמית אחוה