זירת נפילת רקטה. "מעדיפים שלא לקחת סיכון" / צילום: Reuters, Ilia Yefimovich
בשבוע האחרון, בדומה בסבבי לחימה קודמים, הודיעו ראשי רשויות מקומיות (בעיקר החזקות שבהן) על כך שהם מחמירים מעבר להוראות פיקוד העורף ולא יקיימו לימודים בתחומם. הפעם היו אלה ראשי העיר של ראשון לציון, חולון, בת ים ואחרים שהודיעו לתושביהם שמוסדות החינוך לא ייפתחו, רגעים לאחר הודעת פיקוד העורף שצמצמה את סגירת מוסדות הלימוד לעוטף עזה בלבד. לא מדובר בתופעה חריגה, אלא במרד מתמשך שצבר תאוצה בימי הקורונה ומנוהל על ידי ראשי רשויות חזקות שמבקשים לעצמם עוד סמכויות על חשבון השלטון המרכזי.
לראשי העיר שפועלים כך יש על מה לסמוך. לפי מדד הדמוקרטיה לשנת 2018, אמון הציבור ברשויות המקומיות עמד על 53%, לעומת 30.5% בלבד בממשלה ו-27.5% בכנסת. התופעה התרחבה בתקופת הקורונה בין הגל הראשון לשני. בעוד שבגל הראשון המדינה נטלה לעצמה את הסמכויות כולן וספגה ביקורת רבה על חוסר יכולתה להבחין בין רשויות ותשתיות, בגל השני עם מודל הרמזור, קיבלה כל ראשות את היכולת לפעול באופן אוטונומי ולספק פתרונות טובים יותר ומתאימים יותר לתושביה.
יו"ר מרכז השלטון המקומי וראש עיריית מודיעין, חיים ביבס, התייחס להחלטות האחרונות שקיבלו ראשי ערים - והוא בתוכם - שלא לקיים לימודים בניגוד להנחיות פיקוד העורף: "לצד ההנחיות שמגיעות מהפיקוד על סגירת הלימודים, יש את המרחב והמרווח לכל רשות מקומית ולכל ראש רשות לקבל החלטה אם הוא נמצא בטווח גבולי, שהתכלית שלה היא להחמיר עם ההנחיות. זו סמכות לגיטימית. כמו שעשו בראשון לציון או בת ים, שם לחלק מבתי הספר אין ממ"דים בכלל ולכן הם מקבלים החלטה שהם לא מפעילים את מערכת החינוך".
לדברי ראש עיריית בת ים צביקה ברוט, "ידענו שלא בכל מוסדות החינוך יש ממ"דים. כשקיבלנו את ההחלטה אמרו לנו 'אולי אתם מגזימים?', אבל כשהחל הירי אמרו לנו כל הכבוד. יש היום רצון מתגבר של ראשי רשויות לקבל החלטות עצמאיות ובייחוד אחרי הקורונה. לפני עשור, למשל, כשפיקוד העורף היה נותן הנחייה לגבי לימודים כולם היו מקבלים את זה, והיום אנחנו 'עושים חושבים' בעצמנו".
ראש עיריית ראשון לציון רז קינסטליך אמר לגלובס, "במקרה הזה, ההנחיות היו גבוליות באשר לראשון לציון ואנחנו החלטנו להחמיר ולא לפתוח את מערכת החינוך, כדי לא לקחת שום סיכון. עדכנו את פיקוד העורף, שאף תמכו בהחלטה שלנו".
עוד אומר קינסטליך כי "כמי שאמון על ביטחונם של כ-300 אלף תושבים - אני נדרש לעיתים, לצד ההנחיות, להפעיל שיקול דעת ולקבל החלטות למען תושבי העיר, גם אם ההחלטות הללו לא פשוטות או לא פופולריות. ב-2012 במבצע עמוד ענן וב-2019 במבצע 'חגורה שחורה' נפלו טילים ישירים על ראשון לציון, אחד מהם בסמיכות לבית ספר, אין צפי לאן המבצע הנוכחי עוד יסלים ולכן אנו מעדיפים שלא לקחת סיכון בכל הקשור לביטחונם של התושבים".
לא רק בשעות חירום
אך לא מדובר רק בסבבים ביטחוניים, החוקר אריאל פינקלשטיין, ראש פרויקט שלטון מקומי במכון הישראלי לדמוקרטיה אומר כי "התופעה הזו לא ייחודית לחירום. בנושא החינוך, למשל, ראשי ערים נכנסים יותר ויותר לתחום החינוך ולא נשארים רק בתחום בינוי ותיחזוק מוסדות הלימוד. התושבים מעוניינים בחינוך טוב יותר והרשות בתגובה נכנסת פנימה ומתקצבת מעבר למה שמעניק משרד החינוך. באופן רחב יותר יש מרד של ראשי רשויות חזקות בעיקר בדרישה עקרונית ליותר סמכויות".
ולמה זה קורה? במדד הביזור לרשויות המקומיות של חוקרי הבנק העולמי, נמצא כי ישראל מדורגת במקום ה-94 מתוך 182 מדינות בעולם, ומכלל מדינות ה- OECD ישראל דורגה במקום הנמוך ביותר, כלומר בתואר כמדינה הכי פחות מבוזרת. בולט במיוחד הדירוג הנמוך של ישראל במדד הביזור הפיסקלי, הבוחן את העצמאות של הרשויות המקומיות לנהל את תקציבן, ובמדד הביזור המינהלי, הבוחן את העצמאות שלהן לנהל את כוח האדם שלהן. בשני מדדים אלו דורגה ישראל במקום 109 בעולם, ובמקום הנמוך ביותר מכל מדינות OECD , כך לפי המחקר של פינקלשטיין.
מדד אחר של OECD מתמקד במדידת הביזור הפיננסי לרשויות המקומיות במדינות, לפי שיעור המיסים המקומיים שהרשויות המקומיות רשאיות להחליט עליהם באופן עצמאי. גם לפי מדד זה ישראל היא המדינה הריכוזית ביותר ב־OECD ובפער ניכר מכל המדינות. 95.1% מהמיסוי המקומי בישראל נקבע על ידי המדינה, לעומת 7.8% בממוצע במדינות OECD. מלבד אוסטריה, בשום מדינה שיעור המיסוי המקומי הנקבע על ידי השלטון המרכזי אינו עולה על 20%.
הקורונה שינתה את המשחק
במגפת הקורונה הדרישה לניהול מקומי של המשבר הביאה לידי ביטוי את הרצון לעצמאות של הרשויות מול הממשלה.
לדברי ברוט, "הקורונה הוכיחה כי במשבר חירום מתמשך הממשלה יכולה לנהל רוחבית והיא לא יודעת לנהל אותו מקומית. יותר מזה, לא יכול להיות מצב שתבוא המדינה ותגיד אתם אחראים לחיי התושבים וחיי התלמידים, אם אתם פותחים את בתי הספר, אבל אין לכם את הסמכות לנהל את זה".
ברוט מזכיר החלטות מקומיות שקיבל בבת ים והוכתרו כהצלחה בין היתר על סגירת חופי הים ובתי הכנסת בתקופת הקורונה. "בזמן שבכנסת התקוטטו ולא ידעו לקבל החלטה ואחרי שהקניונים נסגרו ובתי הספר, ואני אומר את זה כאדם דתי, שזה לא הגיוני שאין הגבלה בבתי הכנסת - היינו הרשות הראשונה לסגור את בתי הכנסת. עשיתי את זה תוך רתימת רבני העיר לטובת הביצוע, דיברתי איתם אחד אחד".
והמגמה צפויה להתגבר. ביבס: "הרחבנו את זה גם בתקופת הקורונה ואנחנו מתכוונים להיאבק על כך שאנחנו בסופו של דבר נקבל יותר סמכויות. הקורונה ועיתות חירום מוכיחות שככל שרשות מקומית תקבל יותר סמכויות היא תוכל להעניק לתושבים שירותים ממוקדים יותר וטובים יותר".ניתוק מקומי מהממשלה הימנית
האם זה קשור למשבר הפוליטי, ואקום שנוצר?
"זה לא קשור", משיב ביבס. "זה היה גם כשהייתה ממשלה מסודרת. זה היה גם בצוק איתן ובכל זמן חירום שהיה לנו טילים ורקטות מעזה. בזמנו היה את הסיפור בבאר שבע, שראש העיר החליט לסגור את בתי הספר למרות שהיה יכול להשאיר אותם פתוחים ויום למחרת נפל טיל בבית ספר".
גם ברוט טוען כי אין קשר לוואקום המנהיגותי בישראל. "ממשלת מעבר משפיעה על תקציבים ויכולת תכנון אסטרטגית, אבל לא על מצב חירום. גם בקורונה וגם עכשיו הממשלה עובדת ואני חושב שעובדת טוב בצורה רוחבית. בכל פעם שפניתי לראש הממשלה והשרים, לא תמיד אהבתי את התשובות, אבל תמיד היה לי מענה זמין".
בניגוד להם טוען החוקר פינקלשטיין כי למשבר הפוליטי-מנהיגותי המתמשך בישראל דווקא יש קשר לראשי הערים שתובעים סמכויות ניהוליות רחבות יותר מאשר בעבר. "המשבר הפוליטי מציף שוב את זה שהאמון ברשויות המקומיות גבוה בפער עצום מהממשלה ובכנסת. בקורונה הגוף היחיד שהאמון בו עלה זה הרשויות המקומיות, בעוד ביתר הרשויות כמו הממשלה והכנסת האמון ירד. ולכן ראשי ערים אומרים 'תנו לנו' וזה קורה בגיבוי הציבור".
בעיה נוספת עליה הוא מצביע היא הניתוק בין שלטון הימין לבין השיוך האידיאולוגי של אותן רשויות חזקות. "בגלל שאנחנו הרבה שנים בשלטון ימין וברוב הרשויות שאנחנו מדברים עליהן המצביעים הם מרכז ושמאל, לרשויות יש נטייה מרכז-שמאלה. זה מייצר ניתוק שלהם מהחלטות של הממשלה. כמו הדיבור על 'מדינת תל אביב', הזיהוי התואם בין ראשי הערים למצביעים ובניגוד לזיהוי עם הממשלה ונבחריה מקל על ראשי הרשויות לקבל החלטות שהן סוג של 'מרד בממשלה'".