שדות החיטה הבוערים בעוטף. החליטו לקצור את החיטה כשהיא עדיין ירוקה כדי להפחית הסיכון / צילום: רפי בביאן
מלבד התושבים, מי שמסתכל על היום שאחרי סבב הלחימה הנוכחי הם חקלאי עוטף עזה שכבר מתורגלים בהמתנה לגורלם. בין אם מדובר בקציר תחת אש, או בהמתנה לסיום סבבי לחימה, בזמן שהיבול מרקיב והופך לפסולת. רגעים בודדים אחרי שנראה היה שהחיים חוזרים לשגרה - החלו שוב להשמע האזעקות והם נדרשים להתאים את עצמם.
עופר ליברמן, חקלאי מניר עם המגדל בשטח הקיבוץ הסמוך לגבול בננות, אבוקדו, חיטה, תפוחי אדמה ועוד, השבית חלק מפעילות המשק כבר ביום שלישי. "יש לנו בננות שאנחנו אמורים לקטוף עכשיו. אם מחכים איתן על השיח, הן מצהיבות והולכות לפח. עיכוב של יומיים-שלושה מוביל לכך שאנחנו זורקים לפח עשרות טונות, במקום למכור בשני שקלים לקילו. אנחנו פחות מ-4 קילומטרים מהגדר, אין שם מיגוניות, ולא ניקח את הסיכון שאחד הפועלים שלנו יפגע. כל כמה דקות יש אזעקות ונפילות, וזה שטח פתוח אז כיפת ברזל לא מכסה אותו. יש לנו גם שלוש משאיות שיושבות ומחכות במחסום כרם שלום כדי להיכנס לעזה עם בננות. כנראה שהן פשוט יהרסו".
התנאים בהם נדרשים החקלאים בעוטף לפעול הם בעייתיים לאורך השנה כולה. גם כאשר במרבית המדינה שורר שקט יחסי, הם נדרשים להתמודד עם טפטופים של בלוני נפץ הגורמים לשריפות בשדות החקלאיים. לפי נתוני מס רכוש, בשנים 2018-2020 פוצו חקלאים בשל פעולות טרור או נזק שנגרם בעת לחימה ב-16.3 מיליון שקל, שהתפרסו על פני 350 תביעות שונות. יותר ממחציתן (192), בשנת 2018 שבמהלכה גברה המתיחות הביטחונית והתרחשו עימותים ערים בגבול.
השמאי יגיע - מתישהו בעתיד
גם הסבב הנוכחי ייגמר. אבל החקלאים אינם אופטימיים מהבירוקרטיה הממתינה להם מעבר לאופק. ארז גוזן בן ה-64 מגדל עגבניות שרי וזרעים בשלביהם הראשונים עבור חברות. "משק גוזן" שלו ממוקם בדרום העוטף, כ-4 ק"מ מהגבול. הוא כבר ידע מלחמות, אך לדבריו, בחלק מהמקרים הוא נותר להתמודד עם הנזקים, בזמן שהמדינה לקחה את הזמן.
"אנחנו עוברים הרבה סבבים, סופגים המון נזקים ובסוף, כשצריך לתת פיצויים, המדינה דואגת שנפוצה על אחוזים מאוד קטנים מהנזק. בצוק איתן למשל, שלחו לי שמאי 14 חודשים אחרי שהמלחמה נגמרה. הוא נכנס לחלקה ואמר: 'וואו, איזה יופי, אין לך נזקים' ולא קיבלתי כמעט כסף. אחרי שלקחתי עורך דין וערערתי, נתנו לי משהו כמו 15%. הם אומרים - זה מה יש. לא תיקח? נמשוך אותך עם הערעורים גם עוד עשור. בפועל, היו לי נזקים של כמעט מיליון שקל. השטחים שלי כמעט הלכו".
גוזן מגיע לסבב הנוכחי אחרי שנת קורונה שחתכה את הפדיון של המשק שלו ב-40% בחודשיה הראשונים, לאחר שנאלץ להשמיד סחורה רבה כשנסגרו המסעדות והמלונות. וכשהוא חושב קדימה על נזקי סבב הלחימה הנוכחי, הם מתווספים לנזקי המשבר הבריאותי כלכלי, שעדיין נותן את אותותיו בעסק שלו. "התחלנו בקורונה למכור ליחידים ולקבוצות מאורגנות. אבל מכרתי בחודשים הראשונים 15 טון מתוך 150 טון. רואה החשבון חישב שמגיע לי פיצוי של 100 אלף שקל. קיבלתי 30 אלף שקל", הוא אומר. "כלכלית חטפתי מכה קשה, ועדיין לא חזרתי לפעילות מלאה. הפכתי זהיר יותר. רק בחודש הבא, אולי, אוכל לחזור לגדל באופן מלא".
בתוך שגרת טרור עולה ויורדת, גוזן מנהל את המשק שלו ואת ילדיו במציאות שנשמעת כמעט בלתי אפשרית. "אני כאן מגיל 7. בכל 15 שנות נתניהו אנחנו חווים סבב אחרי סבב, ובין הסבבים בלונים, קסאמים, וטפטופים שאפילו לא מדווחים ביום יום למרות שהם משבשים את החיים שלנו. אני לא יכול לסמוך על המדינה שתגן עליי - לא פיזית, לא כלכלית, ולא נפשית. יש צבע אדום, אנחנו נשכבים על הקרקע ומקווים שזה לא יפול על הראש".
הפתרונות: הקדמת קציר, הצבת מיגוניות בחלקות
אבשלום אבו וילן, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, מזכיר כי החקלאות לא יכולה להמתין שסבבי הלחימה ייגמרו. בחלק מהמקרים - נמצא פתרון. כך למשל, עונת קציר הגרעינים בעיצומה, והחקלאים ריכזו קומביינים בשטחים כדי לסיים במהירות את המלאכה, ובימים האחרונים הוצבו באזור מיגוניות שיאפשרו את המשך הקציר. מאידך, כשמדובר בפירות או בירקות - הם מרקיבים בחלק מהפעמים על העצים כשהחקלאים לא יכולים לגשת לטפל בחלקות בשל הסיכון, וכשמדובר בחקלאות בעלי חיים, החקלאים לא יכולים לנטוש את האזור המסוכן. הוא מספר: "חולבים את הפרות שלוש פעמים ביום, עם או בלי צבע אדום. גם כשפינו ישובים, החקלאים נשארו כדי לטפל בבעלי החיים - עופות ופרות".
בכל זאת, לחלק מענפי החקלאות בעוטף המדינה מצאה פתרון חלקי. קציר החיטה מתרחש מוקדם - בעודה ירוקה, וזו משמשת כמזון בעלי חיים. "מתוך 120 אלף דונם, 90 אלף דונם הורידו בשלב התחמיץ, כשהחיטה ירוקה, והיא הפכה למזון לפרות כדי להקדים את הקציר", אומר וילן. "זה אומר שהחקלאים קיבלו פחות כסף. ולמרות זאת, המדינה התחייבה לתת שמונה מיליון שקל, אבל עד כה עברו שישה מיליון. משרד האוצר לא העביר שני מיליון שקל עד עכשיו. קצרנו את השדות כדי לא לתת לשכנים שלנו תמונות שבהן הם שורפים לנו את השדות, ועכשיו החקלאים לא מקבלים כסף". מנגד, במשרד האוצר טוענים שביום שלישי האחרון התכנסה וועדת התמיכות של משרד החקלאות ואישרה את העברת הסכום כולו, כך שהכסף ישולם לחקלאים בימים הקרובים.
דובי אמיתי, יו"ר התאחדות האיכרים ונשיא המגזר העסקי, לא מצפה שגם אחרי הסבב הזה חקלאי הדרום יקבלו פיצוי מהמדינה, ואם הם יקבלו - זה כנראה ייקח שנים. "מההבטחות לא נותר דבר. לאורך הקורונה הקפדנו לתת מענה ולספק את הביטחון התזונתי, בכל המערכות הביטחוניות הוכחנו את החוסן האזרחי והחקלאי. במצבים קשים מצאנו חלונות זמן כדי לפתוח את המים, לשמור על היבול ולספק את החוסן שהמדינה זקוקה לו.
"הפוליטיקאים יוצאים בהצהרות, מבטיחים שיהיה פיצוי ושלא נדאג, אבל אנחנו כבר לא מאמינים להם. החקלאים נשארים בסוף לבד עם האתגרים הלא פשוטים".
חקלאי מעוטף עזה שביקש להישאר בעילום שם סיפר "עד היום לא קיבלתי את הפיצוי מצוק איתן". לשאלה מדוע הוא לא מוכן להיחשף, הוא אומר "כי כבר חווינו בעבר נקמה. חקלאים שנחשפו מספרים שמס רכוש ממש נקם בהם, בהערכות נמוכות או בבירוקרטיה שמתחילה מלחמת התשה מכוונת. יש כאלה שהסכימו לקבל פיצוי נמוך רק כדי לגמור את התהליך ואלה שנחשפו אכלו קש".
"גם במבצע הזה אנחנו חוזרים לריטואל הבטחות על הקרח", אומר אמיתי "אנחנו דורשים מהאוצר לצאת עכשיו עם נוסחת פיצוי ברורה, כמו שיצאו עם מודל הפיצוי בקורונה. ראשית, הנוסחה צריכה להביא בחשבון שהעובדים לא יוצאים עכשיו לעבוד על פי הנחיות פיקוד העורף ועדיין צריכים לשלם שכר עבודה; שנית, לשקף בפיצוי את הנזק לתוצרת; ושלישית, להשתמש בקרן לנזקי טבע שיש בה שמאים שמכירים את השטח ויוכלו לאמוד את כל הנזקים תוך שבוע. זה שמשרד האוצר לא מקבל את השמאות הזו, זו אחת התקלות שיש לתקן. הדרישה שלנו שגם בעתות לחימה מי שיאמוד את הנזקים הם שמאי הקרן לנזקי הטבע ועל בסיס השמאות שלה ישולמו כספים לחקלאים".
העתיד: הדור הבא כבר בורח מהחקלאות
בין האתגרים שעמם מתמודדים החקלאים נמנה המחסור בעובדים. בנוסף למתווה החל"ת שמקשה על מרבית הענפים במשק, החקלאים מתמודדים גם עם אי הרצון לעבוד בעבודות כפיים ועם המגבלות שהוטלו על יבוא עובדים זרים בתקופת הקורונה. "נכון להיום חסרים 25 אלף עובדים בחקלאות, שזה יותר מ-35% מכוח האדם", אומר אמיתי.
בעוד שאת הנזק לאובדן התוצרת קשה עדיין לאמוד, בנושא כוח האדם אמיתי מספק את התחשיב הבא: "בכל המרחב הדרומי מועסקים כ-30 אלף עובדים (ישראלים וזרים). יום עבודה בעלות מעביד עומד על כ-300 שקל - לפי זה מגיעים לנזק של תשעה מיליון שקל ליום, עוד לפני שדיברנו על היבול".
גם לפלונטר הפוליטי יש השלכות: "חוסר המשילות הביא אותנו למצב שאי אפשר לקבל החלטות", מוסיף אמיתי "כגודל הציפיות מהממשלה - ככה גודל האכזבות. חקלאים הם אופטימיים מטבעם וזה מה שמחזיק אותם".
מזה 35 שנה שנעם יעקבא מגדל ארטישוקים במושב ניר בנים. "התחלתי בשטח של 50 דונם והיום אני על 600 משום שאין ברירה. צריך להיות גדול אחרת אין לך זכות קיום. כחקלאי אני רגיל למכות כי אני חי בחסדי שמיים, במובן של השמש, הגשם וכל צרות מזג האוויר. מול זה אני לא יכול לעשות דבר - אבל כל מי שמחליט עלינו, ויש הרבה כאלה, לא מבינים שזה הפקטור העיקרי שמשפיע עליך".
יעקבא מונה שתי בעיות עיקריות עימן מתמודדים החקלאים. "אין דור המשך. הגיל הממוצע של החקלאים הוא 65. למה הם בורחים? כי כשאתה לא רואה אופק בקצה המנהרה אין לך סיבה להישאר בתחום, עדיף לבחור במקצועות חופשיים או בהייטק. החקלאים גם לא מעודדים את הילדים להישאר. אבא שלי התחיל לגדל ארטישוק ב-1958, הגעתי לפני 35 שנה להמשיך אותו ולי יש דור המשך בהתלבטות. יש מושבים שנשאר חקלאי אחד. כמה ישארו מזה בדור השלישי?".
תגובת משרד האוצר: "החקלאות הישראלית נתמכת כיום במגוון כלי תמיכה עקיפים, כגון מכסי מגן, סבסוד של מחירי המים לחקלאות, ותמיכות נוספות. בהתאם להמלצות ה-OECD ולמקובל באירופה. משרד האוצר פועל למעבר לתמיכה ישירה בחקלאות, חרף התמיכות העקיפות. שינוי המדיניות צפוי להביא להקלה ביוקר המחיה, וכן מיקוד השקעות המדינה בתמיכה ישירה של התמיכות לחקלאים".
מרשות המסים נמסר: "עובדי קרן הפיצויים-מס רכוש מגיעים לשטח ונותנים מענה מיידי ומקצועי. השמאים שעובדים מטעם קרן הפיצויים מהטובים בשוק הפרטי. הטיפול בכל תיקי התביעה של החקלאים לפיצויים בגין נזק עקיף בתקופת צוק איתן הסתיים. ישנם מקרים שחקלאים הגישו ערר ונדחו וישנם מקרים שעדיין נידונים בבתי המשפט".
במשרד החקלאות מציינים כי "מבחינת ביטחון מזון לישראל, המצב בשליטה מלאה". בנוסף, אומרים כי , ישנם מקרים רבים שאינם בגזרת מס רכוש הדורשים מענה וסיוע ולשם כך הוקם צוות הכוננות של משרד החקלאות".
הקרב (האבוד) של החקלאים מול הרשתות הגדולות
עניין נוסף הוא הקרב מול הרשתות הגדולות. "בתחילת העונה המחיר בשמיים וככל שהכמויות גדלות המחיר יורד", אומר נעם יעקבא, מגדל ארטישוקים ממושב ניר בנים. "בתחום שלנו אדוני הכסף הן רשתות המזון הגדולות שמכתיבות את הכללים. אין להן בעיה לייבא עגבניות אם אתה לא מתיישר למחיר שלהן. העלויות שלנו מוכתבות מהשכר שמשולם לעובדים, אחרי זה המים והדשנים - אלו עלויות שעולות כל הזמן ועל המחיר של הירק אתה לא שולט כי הוא מוכתב על ידי הרשתות שאין ממש תחרות בינהן. כשיש מחסור בירק הן אומרות 'נשלם לך יותר' כשיש עודף הן אומרות 'זה מה שאנחנו מוכנות לשלם'. יש בישראל כ-20 מגדלי ארטישוק. אני מכיר כאלה שנתקעו עם הסחורה. 80% מהתוצרת נמכרת ברשתות".
ב-2014 קמה זעקת החקלאים במסגרת "מחאת הפלפלים" אודות דמי התיווך ומה שהם כינו העושק שהם חווים מרשתות השיווק. את הטענות שהשמיעו אפשר לסכם באחד הציטוטים שהשמיעו בשעתו חקלאי הערבה: "אנחנו מקבלים חצי שקל על ק"ג פלפלים שנמכרים ב-10 שקלים לצרכן ברשתות".
דובי אמיתי סבור שדבר לא השתנה מאז, להיפך. "החקלאים עדיין מקבלים נגזרת שולית מהמחיר לצרכן. פערי התיווך נהיו מתוחכמים יותר. אם את משלמת 6 שקל לק"ג עגבניות למשל, החקלאי קיבל במקרה הטוב 2 שקלים לק"ג, לרוב זה פחות מזה".
האם אתם מקדמים מהלכים לסבסוד ממשלתי לענף החקלאות?
"מודיעים לנו שביולי 2022 מחירי המים יתייקרו ב-35%. אני לא רוצה סבסוד. אני אומר למדינה - אני רוצה ארגז כלים שיאפשר לי להתמודד מול מדינות מהן מייבאים, כמו מרוקו, מצרים וטורקיה. אני רוצה שישוו לי את התנאים של החקלאים שם למשל בהגבלת השכר לעובדים. אני רוצה שיהיה תיעדוף לתוצרת הישראלית על פני יבוא".
בתקופת הקורונה שגשגה ופרחה המכירה הישירה. חקלאים שהגיעו לפזר את תוצרתם במרכז, קבוצות והתארגנויות של תושבים ומכירה ישירה בשטחים החקלאים."הייתה עלייה, אבל במקרה הטוב זה 5% מהיקף המכירות. בסוף הצרכנים רוצים למלא את העגלה בסופר", אומר אמיתי.