הפגנה בעוד סולידריות יהודית-ערבית בצומת משאבים / צילום: ניתאי פרץ
אמש התקיים מפגש "סולדיריות, אחווה ואחדות" של ארגון קפטליזם קשוב ישראל. המטרה המרכזית של המפגש הייתה להציג דו-קיום במגזר העסקי ואיך דו-הקיום הזה מייצר ערך וטוב לכולם. בין הדוברים נמנו מו"לית גלובס אלונה בר און, יו"ר בית ההשקעות מיטב דש צבי סטפק, מנכ"ל תנובה אייל מליס, המנכ"ל והבעלים של קבוצת התקשורת "בוקרא", ג'אדה זועבי, בעלים ומנכ"לית אל ארז ג'וליה זהר ועוד .
ג'אדה זועבי אמרה כי בעבר, "באינתיפאדת היחידים", בקבוצת התקשורת שבבעלותה ניסו להפחית את הכעס בכך שיצרו תוכן אחר. "כל האוכלוסייה הצעירה ברשתות החברתיות, וחשוב מאוד לעבוד על תוכן של פיוס ותוכן שמשקם את הערכים המשותפים ברשתות החברתיות. גם עכשיו, אנחנו דואגים להכין מגוון של תכנים וסרטונים כמו לדוגמה - בצד הרפואי, רופאים ורופאות שעובדים יחד ושנלחמו במגפת הקורונה בישראל. אנחנו מנסים להדגיש את הערכים של חיים ביחד".
"דאגנו מתחילת המתיחות להתארגן מול ראשי רשויות, מגזר עסקי, מגזר פרטי ועוד כדי לנסות להשתלט על הפחד ששולט בשתי החברות - בחברה היהודית ובחברה הערבית. אני מאמינה שכולנו יחד נצליח", אמרה זועבי. היא מוסיפה כי אם יש אנשים שרוצים לדבר, הדלת פתוחה. "אנחנו נעבוד ביחד על מנת להוביל את המקום הזה למקום יותר שקט ויותר בטוח. כל מי שמעוניין לקדם תוכן שכזה, אנחנו מעוניינים לשתף איתו פעולה". זועבי הוסיפה שהם מנסים לשלב פרשנים דוברים עברית בזירות שונות, ואף ישנם גופי תקשורת מסוימים שלא מבינים את זה, למרות תפקידם החשוב.
"לחבר בין יהודים לערבים ולהקים עסקים"
יואל חשין, יו״ר מייסד ובעלים של קבוצת 2B, סיפר על הביקור שעשה בדובאי עוד לפני הסכמי השלום. "אחד הדברים המדהימים שהרגשתי, מעבר לזה שיודעים לקחת את הטכנולוגיות כדי לפתח את המדינה, זה שהם מאוד דומים לנו. הרבה יותר מאשר ארה"ב ואירופה". מתוך הסיפור הזה הוא הגיע למסקנה ש"צריך למצוא את ההזדמנויות לחבר בין יהודים וערבים לטובת הקמת עסקים". לשיטתו, זה מה שיקרב את הצדדים.
"אם יש לחברה ייעוד, היא מצליחה לאגד תחתיו גם ערבים וגם יהודים. זה מטשטש את העובדה שאנחנו נמצאים בשני צדדי המתרס", מספר חשין. "קידמתי כרזות שקוראים ליהודים וערבים 'חלאס' מהמצב הנוכחי. אנחנו צריכים לשתף פעולה אחד עם השני. שוחחתי עם אמא שלי והיא ראתה שהשתמשנו במילים של חומות של פלדה. היא שאלה אותי מה זה אומר ועניתי לה שאנחנו צריכים לשמר את העסקים שלנו ולא לתת למצב הביטחוני לדרדר לנו את העסקים".
"אני לא יכולה לשנות את העולם, אבל כן בתוך החברה"
אפרת ליבנה הדס, סמנכ"לית משאבי אנוש בחברת פלוריסטם, סיפרה על החברה שלהם. "אצלנו עובדים 160 עובדות ועובדים, מייצגים את האוכלוסייה במדינת ישראלים. אתם תמצאו אצלנו גם יהודים, מוסלמים, נוצרים, חרדים, להט"בים, עולי ברית המועצות ועוד. כולם עובדים ביחד בשמחה". ליבנה הדס סיפרה על שיחה שהייתה לה עם עובדת מהמגזר הערבי בחברה לפני שנים, עובדת בעלת פוטנציאל ניהולי. "היא סיפרה לי שהיא ומהשפחה שלה רוצים לעבור למדינה אחרת וכאב לי לשמוע את זה. הסיבות שהיו למעבר היו בנושאי שייכות, קשר וחיבור. אני לא הכרתי את זה, בטח לא בצורה הזו. הבנתי שאני לא יכולה לשנות את כל העולם, אבל כן אוכל לשנות את זה בתוך החברה".
"בלי קשר למוצא, כל העובדים עובדים למטרה נעלה, והיא לרפא חולים ולשפר את איכות החיים", מספרת הדס. בחברה שלהם, פלוריסטם, עוסקים בריפוי תאי. החברה מפתחת ומייצרת תרופות המבוססות על תאים המופקים מהשליה האנושית לאחר הלידה. "כולנו מרגישים מיוחדים ושונים. כולנו מתחילים מאותה הדרך בלידה. ובשליה, אין הבדל בין יהודי, נוצרי או כל אחד אחר. אין דבר יותר מדהים וקסום מחברה שתהליך הייצור שלה מתחיל בבית החולים, להגיע עם צידנית, לקבל את השליה חמה והרגע קרה נס", היא מספרת.
"אם לא נהיה אותנטיים, זה לא יעבוד"
צורי דבוש, יו"ר חברת קליל, פתח בזה שצריך לקיים מפגשים כאלו יותר. "המפגשים האלו מאפשרים לתת לאוכלוסיות שבדרך כלל אין להם מקום - לתת להם את המרחב ואת מקום", אמר. הוא קרא כי "הרוב הדומם צריך להשמיע את קולו. אני מרגיש שלכל אחד מאיתנו יש אחריות לגרש את החושך, גם אם האור שלו קטן. בפיזיקה אנחנו יודעים שכדי לעשות חושך, צריך לעשות המון מאמץ. אבל כדי לגרש את החושך, צריך להביא אור קטן אפילו", תיאר דבוש.
"אני חושב שמה שמשכנע את העובדים וגם את הסביבה שלנו במסר הזה, זה האותנטיות. אם לא נהיה אותנטיים ולא נאמין לזה, אז כל מה שאנחנו נעשה לא יעבוד. אם אנחנו לא ניתן דוגמה, זה לא יקרה. מה שעובד זה דוגמה אישית ואיך שאנחנו מתנהגים", פירט דבוש.
שיתוף הפעולה שהשכיח את השריפה במפעל הטחינה
ג'וליה זהר, בעלים ומנכ"לית של מפעל אל-ארז, סיפרה כי התרגשה מאוד לשמוע את הדוברים במהלך המפגש. "אני חושבת שאנחנו כאנשי עסקים עם עובדים משותפים, גם יהודים וערבים, מוטלת עלינו אחריות גדולה. אני מרגישה שאנחנו חיים בסיר לחץ. אנחנו חייבים להתנהל בחכמה, להרגיע את הרוחות. איך אנחנו נפיץ את ההבנה הזו? היחסים הטובים בין העובדים והכיף - זה הדרך לעסק בריא", אמרה זהר.
זהר ביקשה לשתף בסיפור שקרה לפני חודשיים שלמדה ממנו מסר מאוד גדול. "לפני חודשיים, הייתה אצלנו שריפה באחד המחסנים במפעל. הייתה אזעקה ובלגן. אחרי האזעקה ראינו איפה מקור השריפה ורצנו לשם. כשהגעתי למקור השריפה, ראיתי שכל העובדים רצים עם מטפים לכבות את השריפה. כשהסתכלתי עליהם, זה עשה לי מאוד טוב על הלב. שכחתי שיש שריפה במפעל ורק חוויתי את החוויה הזו שכולם עזרו כדי לכבות", סיפרה.
"אני חושבת שמה שחסר לנו בארץ זה לחזק את החברות. הקשר האישי בינינו, להכיר אחד את השני יותר טוב. כי זו הדרך שתוביל אותנו לדרך יציב וטוב יותר. אם כל אחד מאיתנו היה עושה את המינימום בסביבה שלו כדי לקרב לבבות, אנחנו נהיה בדרך לעתיד יותר טוב ולדו קיום לנו ולילדים שלנו", אמרה זהר. היא קראה גם לממשלה: "אני מקווה שהממשלה שתבוא תשים את הנושא בסדר העדיפות שלה. לתת לסקטור הערבי את השייכות אני רוצה להרגיש שייכות, רק תנו לי. אנחנו רוצים חברה בריאה יותר, בעד שלום וחופש לשני העמים. אני מאחלת לנו שנדע ימים שפויים יותר, תנו לנו לחזור לשגרה. די עם האלימות. מגיעה לנו שקט ושלווה".
"לתקשורת יש בעיית אמון. אפשר וצריך לדרוש שינוי"
בין הדוברים נמנתה גם מו"לית גלובס, אלונה בר און, ששמה את סוגיית האמון במרכז דבריה. "יש משבר אמון בינלאומי, משבר אמון בין השבטים ובין המגזרים, וכולם בתוך המשבר הזה. ודווקא לפי הנתונים רואים שלמגזר העסקי מאמינים הכי הרבה. הציבור חושב שיש לו את הפוטנציאל לשלב עסקים ואתיקה, ולהם יש את היכולת והכלים לטפל במשברים שלממשלות אין את היכולת", סיפרה בר און.
"לתקשורת יש בעיית אמון, והיא יכולה לעשות המון כדי לשקם את האמון ולשקם את האמון בין המגזרים", מסבירה בר און. "אפשר וצריך לדרוש את זה. אנחנו רואים שהדברים לא בסדר באולפנים, ויש לנו את הזכות לדרוש דברים אחרים. גם בכללי ה-CCJ (The Committee for Concerned Journalists שהוקמה בארה"ב בסוף המאה ה-20 על ידי עיתונאים בכירים לצורך בחינת מצב העיתונות, נ.ט) מתייחסים בדיוק לדברים האלו: מצד אחד צריך לתת מקום מכבד לכל הדעות, אל לא להבליט את השוליים הקיצוניים. לעיתונאיים יש אחריות, לעורך אולפן יש אחריות".
"וכך כתוב בעיקרון השישי בכללי ה-CCJ, 'שיח ציבורי משרת את הציבור כשהוא מבוסס על עובדות ומונע על־ידן. זאת, בשונה משיח המבוסס על הטיות או הערכות'.
"על-כן, תפקידה של העיתונות לחתור ליצירתו של שיח ציבורי מורכב, המייצג נאמנה את מגוון הדעות והאינטרסים בחברה, לוודא כי השיח מתנהל בהקשרו ולשמור כי הוא לא מבליט את השוליים הקולניים".
נקודה מרכזית שהדגישה בר און היא ערך הגיוון בתקשורת. "הגיוון בתקשורת לא קורה מעצמו", נכתב במצגת שהציגה בר און. עוד ציטטה בר און במצגתה את עורך הניו יורק טיימס, דין באקה, שאמר כך: "בתור עורך העיתון, אני רוצה שכמה שיותר קהלים יקראו אותנו. חשוב לי שיקראו את העיתון גם אנשים בעלי דעות שמרניות. המצב הוא עכשיו שמרבית הקוראים שלנו ליברלים. זה לא בריא אם אתה כותב רק לאלה שמסכימים עם מה שיש לך להגיד. לטווח הארוך אנחנו חייבים מגוון רחב יותר של קוראים".
בר און מציינת שגם בגלובס עושים את השינויים האלו. "סמנכ"ל השיווק אצלנו הוא ערבי, ובזכותו אנחנו ערים לכל השינויים האלו. כשאין לידנו אנשים ממקומות שונים ומסוגים שונים, לא נשים לב למגמות אחרות שקורות".
"לצד זה, אני מזהה תופעה מאוד בעייתית - בגלל שרוצים להגן על ערבים אז תוקפים ימנים. ובעצם, במקום לאהוב שבט אחד, שונאים את השבט האחר. הגענו למצב שצריך שיח מורכב, יש כמה מגזרים ולא רק מגזר אחד. ואי אפשר להוציא מגזר כנגד מגזר", מספרת בר און. "התפקיד האדיר של התקשורת שהיא יכולה להשתמש כגורם מקשר, מתווך אמון שיאפשר למגזרים לחיות ביחד. לצערי, רוב הזמן, התקשורת בוחרת הפוך ולא מנסה לעשות את זה. בגלובס אנחנו מתאמצים לעשות את זה".