יו"ר רע"ם, מנסור עבאס / צילום: דוברות הכנסת, עדינה ולמן
כמו שאר הערבים אזרחי ישראל, נאלצתי גם אני ללמוד בימים הסמוכים לחג השבועות את מגילת רות. בימים הקשים האחרונים, לקראת החג, נזכרתי במגילה הזו, ש"עושה כבוד" לאישה נוכרייה, גיורת שזכתה להיות אחת משתי הנשים הבודדות ששמן מתנוסס בראש מגילה שנהוג לקרוא בחגי ישראל.
יום לפני שראשוני הטילים החלו ליפול ברחבי הארץ, יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, קיבל את המנדט לנסות ולהקים ממשלה חדשה בישראל בתמיכה ובהשתתפות מנסור עבאס, ממש כפי שרצו עשרות אלפי מצביעי רע"ם להיות חלק מהמשחק הפוליטי הישראלי במאבק אזרחי ישראלי. לדברי פרשנים פוליטיים באולפני החדשות וברשתות החברתיות, מטחי הטילים, הוונדליזם והאנרכיה חיסלו באופן ממוקד את האופציה לממשלת השינוי. לדעתי, זה רחוק מהאמת ומהמציאות גם יחד.
ההצלחה האלקטוראלית של רע"ם, שפירקה באופן מעשי את הרשימה המשותפת, מהווה קודם כל אות קלון על מצחה של ההנהגה הנוכחית שלנו ובעיקר ממחישה את השינוי בהתייחסות של תושבי ישראל הערבים לעצמם. הנהגת הציבור הערבי הנוכחי כשלה לראות שאחוז גדל והולך בחברה הערבית צמא לשילוב ראוי ומכבד במוסדות השלטון ובהנהגת המדינה. אלה הקולות מ"השטח" שסוף-סוף באו לידי ביטוי גם בקלפי.
הדיון השטחי שצובע את כל הפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות בצבעי בעד או נגד בנימין נתניהו, מנע מהאמת הזו לצאת לאור. מבחינת הציבור הערבי בישראל, בקהילות המקומיות, בערים ובכפרים, נוצרה כעת הזדמנות שמעולם לא הייתה, שנותנת תקווה לא רק לערביי ישראל אלא לחברה הישראלית כולה. הקולות האלה, קולות השילוב, לא פחתו או נעלמו בגלל המציאות הנוכחית.
יחד עם זאת, הניסיון להציג את מה שקרה בימים האחרונים כ"יהודים נגד ערבים" חוטא למציאות, שכן אם נסתכל בפריזמה רחבה יותר, נגלה כי הרוב המוחלט והשפוי לא השתתף בפרעות שבוצעו על-ידי פורעים גזענים משני הצדדים, אשר אך חיכו לרגע וצבעו את הוונדליזם שהם יצרו בצבעים לאומיים.
כתושב חיפה, חזיתי מקרוב בפורעים משני הצדדים. בצד הערבי ראיתי פורעי חוק ערבים שמעולם לא ראיתי בהפגנות קודמות, שהחלו בפעולות הוונדליזם דווקא בשכונות הערביות והתעמתו עם תושבים ערבים בחיפה שהגנו על הרכוש הציבורי - כך קרה גם ביישובים ערביים בארץ. ביום שלמחרת צפיתי בפורעי החוק היהודים - חלקם חובשים כיפות סרוגות וחלקם נראים כתומכי לה פמיליה - משליטים טרור ופחד ומשחיתים גם הם רכוש פרטי וציבורי.
עצם העובדה שהתקשורת קבעה שמדובר בפרעות בין יהודים לערבים, אין בה כדי לכסות על העובדה שכנופיות חסרות רסן השתלטו על חיינו בחסות ריק שלטוני והיעדר נוכחות משטרתית.
הרצון של הערבים בישראל להשתלב לא יגווע בקלות, הוא כאן והוא יישאר, ולכן שילוב של מפלגות ערביות בממשלה ובוועדות הכנסת חשוב היום, הרבה יותר מאשר לפני שבוע. אם רק היה לערבים על שלל דעותיהם ייצוג בתקשורת העברית, אין לי ספק שהתמונה והניתוח היו שונים.
מגילה רות, העוסקת בסיפורה יוצא הדופן של רות המואבייה, היא דוגמה לקבלת הזר תוך ויתור מוחלט של זהותו הדתית והלאומית, כפי שרות אומרת לנעמי: "עמך עמי - אלוהייך אלוהיי". השילוב שאנחנו מדברים עליו בישראל של 2021 הוא שונה, אבל הוא עדיין שילוב אמיתי לא פחות.
הציבור הערבי בישראל לא רוצה ולא צריך לוותר על תרבותו ומנהגיו. זהו רצון לשילוב תוך שמירה על הזהות המקומית הילידית, שהיא בין היתר גם זהות ישראלית. זו בדיוק הסיבה שהשילוב הזה יכול לאפשר ציבוריות ישראלית אחרת וטובה יותר.
הכותב הוא עיתונאי, חבר מועצה בתנועת "תנועה ישראלית"