מאבק ירושה / צילום: Shutterstock
הורשת זכויות בנכס יחיד למספר יורשים, בין אם אלה זכויות בעלות בדירה או מניות בחברה, היא מתכון כמעט בטוח לצרות ולמחלוקות. ניהול שותפות בנכס אינו פשוט גם כך, ומורכב על אחת כמה וכמה כאשר השותפות לא נוצרה על-ידי השותפים עצמם, מרצונם החופשי או מהתאמתם הבין-אישית, אלא נכפתה עליהם מתוקף היותם יורשים של המנוח, הבעלים המקורי של הנכס.
דוגמה לסכסוך משפחתי המתנהל מזה שמונה שנים בין ארבעה אחים, ותולדתו בירושת מניות בחברה שהייתה שייכת לאימם, ניתן לראות בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בהתאם לצוואה שהותירה האם, הורה בית המשפט לענייני משפחה על חלוקת המניות בחברה בעין, כך שכל אח קיבל לידיו רבע מהמניות, אולם חלוקה זאת כפתה שותפות פעילה בין האחים, שהיחסים ביניהם מעורערים ביותר. שלושה מהאחים פועלים בשיתוף-פעולה, אולם האח הרביעי מסוכסך עימם וטען כי חלוקה פשוטה של המניות בעין מציבה אותו בעמדת מיעוט מקופח, כך שהוא אינו יכול להגן על זכויותיו כראוי בחברה.
מומחה שמינה בית המשפט הסכים עם האח בנושא זה, ולפיכך הציג שתי אפשרויות לפתרון הבעיה: האחת היא הותרת חלוקת המניות בעין, אך תוך הטלת מגבלות על שלושת האחים האחרים בניהול החברה, באופן שיגנו על האח שבמיעוט. המגבלות שנדרשו הן הגבלת שכרו של אחד משלושת האחים, שמשמש כמנהל החברה בפועל, וכן קביעת מנגנון קשיח מראש לחלוקת הדיבידנדים. אפשרות שנייה הייתה פירוק השיתוף, כך ששלושת האחים ירכשו מהאח שבמיעוט את מניותיו, בשווי שקבע המומחה בגובה 4.8 מיליון שקל, והוא ייצא מהשותפות בחברה.
בית המשפט לענייני משפחה לא קיבל את דעת המומחה וקבע כי רישום המניות ייוותר בעינו, רבע לכל אח, ואם האח שבמיעוט מעוניין לצאת מהשותפות, הוא ממילא רשאי למכור את מניותיו לצד ג' ולקבל את שוויין. לתפיסת בית המשפט, לא ניתן לכפות על שאר האחים לרכוש את חלקו של האח שבמיעוט אם הם אינם מעוניינים בכך, בדומה לדין הנוגע לפירוק שיתוף בין זרים, והדרך הנכונה היא להוציא את חלקו של האח למכירה בשוק החופשי.
בית המשפט המחוזי הפך את פסק הדין והדגיש את ההבדל בין הדינים לפירוק שיתוף הנוגעים לנכסים שהתקבלו בירושה - לבין דיני פירוק השיתוף בנכסים אחרים.
ראשית, חוק הירושה קובע הסתייגות מפורשת מיצירת שותפויות כפויות בנכסים, וקובע כי אין למסור נכס מנכסי העיזבון ליותר מאדם אחד, אלא אם כן הסכימו היורשים ביניהם לקבלו יחד. יורשים שאינם מעוניינים לרשת נכסים בצוותא, לא יוכרחו להיות שותפים בנכס בעל-כורחם. הפרשנות לסעיף זה בחוק היא כי "הגישה המסורתית מתייחסת אל בעלות משותפת כאל אורח נסבל גרידא ולא כאל אורח רצוי. השיתוף משמש קרקע נוחה לריב ולמדנים בין הבעלים המשותפים... שיטות המשפט נואשו מן התקווה להשליט הרמוניה בין בעלים משותפים המסוכסכים זה עם זה על-ידי קביעת כללי התנהגות עבורם, תוך השארת יחס השיתוף על מכונו. תחת זאת אומצה מדיניות של הקלה על פירוק השיתוף, כמוצא לבעלים משותפים שההסכמה אינה שורה ביניהם".
לאור זאת, חוק הירושה גם קבע מנגנון פירוק שיתוף ייחודי, במסגרתו ליורשים הוענקה זכות קדימה ברכישת נכסי העיזבון, בטרם יועמדו הנכסים למכירה בשוק החופשי, ולא אחריה.
כך נפסק גם במקרה זה: האחים היורשים יוכלו לרכוש את חלקו של האח שבמיעוט בשווי שקבע המומחה, אך אם יבחרו שלא לעשות כן, יועמדו כל מניות החברה למכירה בשוק החופשי, ולא רק מניותיו של האח, ותמורתן תחולק בין היורשים בחלקים שווים.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה