תגובת נגד של חיל האוויר בעזה / צילום: Associated Press, Hatem Moussa
אחת השאלות הקשות שנשאלות מאז תחילת המבצע, נוגעת למשוואת ההרתעה - כמה צריך להכות את האויב בכדי שתיווצר הרתעה. כללי המשחק ידועים, אין הפתעות. כולם יודעים שמיטוט חמאס, או בעגה הצבאית - הכרעה, לא אפשרי בעת הזו. ההיגיון המסדר של ההרתעה בימינו, הוא שכמה שנכה יותר, כך חמאס יחשוב פעמיים ואף שלוש פעמים לפני שיעז להיכנס עם ישראל לסבב נוסף. הוגי המדיניות כבר קיבלו על עצמם את רעיון הסבבים על פיו יש להאריך את משך תקופת השקט בין סבב לסבב תוך שאנו מעלים "המחיר" או העלויות שאנו גובים מהצד השני בכל סבב.
לכולם ברור שתהיה מערכה נוספת, השאלה היחידה היא שאלת הזמן, מתי היא תהיה. עוד שנתיים, שלוש, חמש שנים? שאלה זו מגיעה בנוסחים שונים, ״אם נסכם את ההישגים של צה״ל ברצועה עד לנקודה זו, לכמה זמן זה יספיק?״, ״כמה שקט זה יקנה לנו״ או במילים אחרות, ״מהי מידת ההרתעה שהושגה וכמה נשפר אותה עם כל יום תקיפות נוסף?״
יש רק בעיה אחת - היגיון מסדר זה לא עומד במבחן המציאות.
אנו מנסים לכפות פרשנות רציונאלית כדי לסדר לעצמנו את המצב בראש, על פיה ככל שחמאס יוכה קשה יותר, כך הוא ישותק למשך זמן רב יותר אבל רעיון זה מעולם לא התממש. ממבצע מוקד ועד לבנון שתיים. מבצע מוקד במלחמת ששת הימים היה אחד המבצעים המוצלחים ביותר של צה״ל, שלכאורה אמור היה להביא להרתעה היעילה ביותר, שבדיעבד הספיקה לשש שנים שלאחריהן פרצה אחת המלחמות הקשות ביותר שידעה ישראל. לעומת זאת לאחר מלחמת לבנון השנייה בה נעשו לכאורה כל הטעויות האפשרויות, הושגה הרתעה משמעותית מול חיזבאללה בלבנון.
אז היכן עוברת המשוואה הזו? אם ההרתעה לא קשורה לתוצאות בשטח, אז מה הם החומרים מהם עשויה הרתעה יעילה? במערכה הקלאסית הרתעה הושגה עם תמונת ניצחון ברורה, עם הנפת הדגל בשטח האויב אבל בתקופתנו הרתעה מושגת באמצעות מלחמה על התודעה. מי שמשפיע על השיח - משפיע על מה שייצרב בתודעה.
ישנן שתי מערכות מקבילות. המערכה המתרחשת בשטח והמערכה על התודעה. אם ניקח לדוגמה את ההודעה שהוציא הזרוע הצבאית של החמאס ביום שבת:
הזרוע הצבאית של חמאס מודיעה: "בהוראת מוחמד דף, אנו מכריזים על הסרת העוצר... בתל אביב, בין 22:00 לחצות. לאחר מכן, על התושבים לחזור לעמוד על רגל אחת", הדבר הבא שקורה זה שכל כלי התקשורת לא מפסיקים לפרשן ולנתח. במקרה זה נראה שחמאס עשה לנו בית ספר לעיצוב תודעה... השדרנים בשני הערוצים המרכזיים עוקבים בקשב רב אחרי תל אביב לאור איומי החמאס. השלב הבא הוא שחמאס יעשו לנו מבצע ״הקש בגג״.
זוהי דוגמה נהדרת למלחמה על התודעה למרות שבפועל המהלך מנקודת מבטו של חמאס מאוד ברור. לא נותרה לו הרבה תחמושת, הוא נמצא בישורת האחרונה ובמצב בו אין לשחקן עוד הרבה אורך נשימה ואין לו את היכולת לנצח בשטח, הוא חייב לייצר ניצחון תודעתי. וכאן חמאס החליט לעשות מהלך מבריק. במקום להפציץ לאורך כל הערב, הם עיצבו את הסיפור מחדש. לכאורה הם מכוונים לשעה מסוימת, מה שיוצר את התחושה שהם אלו ששולטים במצב כשלמעשה זה מעשה נואש.
הניצחון על התודעה מושג מעצם העובדה שכל כלי התקשורת בארץ עסוקים בפרשנות של ההודעה ההזויה הזו, בואו ננסה להבין מה זה אומר על רגל אחת? כמו בסרט בלשים משנות ה-80 שהבלש מנסה לפרש מה הכוונה בפתק שהשאיר הרוצח ואיך למצוא את הקורבן הבא שלו. אנחנו עושים עניין מהודעות חמאס וזה מה שצובע את יחסי הכוחות. אחד הקולגות שלי הקביל זאת לסצנה המפורסמת מהגביע הקדוש של מונטי פייטון בקרב המפורסם בין המלך ארתור לאביר השחור. שם.. לאחר שנכרתו ידיו ורגליו של האביר השחור, הוא הכריז על זה - תיקו.
לוחמה פסיכולוגית מוגדרת כ"שימוש מתוכנן בתעמולה ופעולות פסיכולוגיות נוספות, שמטרתן העיקרית להשפיע על הדעות, הרגשות, היחס וההתנהגות של האויב, בדרך שמסייעת להשגת מטרה לאומית".
כדי לטרגט את המסרים שלך לצד השני באופן מדויק, צריך להבין מי הקהל שלך ומה מפעיל אותו. זה בדיוק הרעיון מאחורי המושג של "תמונת ניצחון". מה שחשוב לתמונת הניצחון הן לא תוצאות המערכה בפועל, אלא התחושות והתפישות שמתעצבות לכל אורך המבצע. למצג את מבצע ״שומר החומות״ בתקשורת כ״ ישראל בוערת״ היא דרך מעט פחות יעילה לנצח במלחמה על התודעה.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי ומרצה בבינתחומי