תקיפת צוות תאגיד השידור בדרום תל אביב. קשה להיות מופתעים / צילום: יוטיוב
במהלך השבועות הסוערים האחרונים ראינו שוב ושוב מקרי תקיפה של עיתונאים על-ידי אספסוף מוסת של אנשי ימין. בעקבות התקריות הללו, החליטה יו"ר העבודה ח"כ מרב מיכאלי להעלות הצעת חוק של מכון "זולת", שתהפוך את תקיפתם של עיתונאים ואנשי צוותם לעבירה חמורה יותר מעבירת התקיפה הרגילה.
חן מענית טען בתגובה כי אין צורך בחקיקה שכזו, משום שהחוק הנוכחי מספק הגנה, וכי העובדה שהתקיפה חמורה יותר כשמדובר במי שתפקידו לאפשר לדמוקרטיה להתקיים צריכה לעלות בשלב הטיעונים לעונש. עוד אמר מענית כי התשובה לתקיפת עיתונאים צריכה להיות חינוך והסברה - אנשי ציבור צריכים לגנות את תקיפתם של עיתונאים ובכך להסביר שהיא פסולה.
לדעתי העמדה הזו בעייתית ומתעלמת מהמצב שבו אנחנו נמצאים. ראשית, חינוך לוקח הרבה, הרבה זמן - דור. אין לנו את הזמן לכך. התקיפות מתרחשות עכשיו, ואנחנו צריכים להגיב עליהן עכשיו. כשדנה וייס תותקף פיזית, זה יהיה מאוחר מדי.
הטענה שמה שאנחנו זקוקים לו הוא הסברה מבכירי הציבור, לוקה בהתעלמות מהמציאות. ראש הממשלה הזמני בנימין נתניהו משתמש בטקטיקה של תקיפת התקשורת כבר שנים: ערב בחירות 2015, הוא קרא לשרי הליכוד: "תהיו גברים, תתקפו את התקשורת".
מוקדם יותר, בבחירות 1999, נתניהו הרעים על העיתונאים "הם מ-פ-ח-ד-י-ם". וכן, הם מפחדים. יש להם סיבה. הימין משתמש עשרות שנים בסיסמה "העם נגד תקשורת עוינת", שכרגיל הועתקה מארה"ב. בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו, איננו מובטל: הוא עוסק 24/7 בהפצת שנאה, ובין השאר נגד עיתונאים וכלי תקשורת. לדברים האלה יש הד ציבורי נרחב.
להגנה החוקית הפרטנית על מיעוטים יש תקדימים. בשורה של מדינות, גם בישראל, ישנה חקיקה נגד פשעי שנאה: היא אומרת שכאשר התקיפה על אדם נובעת מרצון לפגיעה במיעוט - שחורים, גאים, נשים - הענישה תהיה חמורה יותר. עיתונאים זקוקים כעת להגנה כזו: להבהרה מצד המדינה שבניגוד לעבריין הנמלט העומד בראשה, היא דווקא תגן על עיתונאים, ושהעבריינים שתוקפים אותם ימצאו את עצמם במצבם של הבריונים של דונלד טראמפ אחרי ההתקפה על הקונגרס. כמו טראמפ, נתניהו לא יציל אותם.
תמרור אזהרה בפני הפורעים
אני מודעת היטב לכך שסיכוייה של הצעת חוק כזו לעבור כעת, כאשר נתניהו מתחמן את דרכו אל בחירות חמישיות, אינם טובים. ואף על-פי כן: הצעות חוק הן הכרזה ציבורית, גם אם הן אינן הופכות לחוק בפועל. הן מתוות מסלול, מציבות יעד, מגבשות את הציבור סביבן. המאבק על זכויות נשים וגאים התחיל גם הוא בהצעות חוק שהופלו, אבל הן יצרו רעש, אי-נוחות, הבנה שהמצב מצריך תיקון. הצעת חוק כזו כעת היא תמרור אזהרה בפני הפורעים - והיא תציב מול שיח השנאה של ראש הממשלה וחוגו שיח אחר. אנחנו זקוקים לו, והעיתונאים זקוקים לו.
עיתונאים מתווכים לציבור את המציאות. תפקידם העיקרי הוא לחשוף את שקריה של הממשלה - כל ממשלה משקרת - כדי לאפשר לציבור לבצע בחירה מושכלת. לא במקרה ממשלות עברייניות הן אלה שהופכות עיתונאים למטרה. להתקפות האלה יש אפקט מצנן על עיתונאים. החקיקה תאפשר לעיתונאים לדעת שהציבור עומד איתם, לא עם תוקפיהם, ולא מביט, מבוהל, מן הצד.
עינת עובדיה היא מנכ"לית מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם