גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

30 במאי 2011. מתחם ענק ביער בן-שמן, אחרי שבועות שבהם דחפורים הכשירו את השטח באישור מיוחד של מינהל מקרקעי ישראל. שמעון פרס ז"ל, אז נשיא המדינה, פוליטיקאים בכירים, צמרת הבנקאות, אילי הון והמיליה העסקי - כולם באו לחגוג עם אלעד תשובה, בן הזקונים של טייקון האנרגיה והנדל"ן דאז יצחק תשובה, ביום חתונתו. בכל זאת, חתונה של האלפיון.

בין המוזמנים: נוחי דנקנר, אז בעל השליטה בקונצרן אי.די.בי, שחלש על ענפים רבים, בהם תקשורת (סלקום ומעריב), קמעונאות (שופרסל), תיירות (ישראייר), ביטוח (כלל ביטוח) וכימיקלים (מכתשים אגן לשעבר, כיום אדמה); לב לבייב, שהיה בעל השליטה באפריקה ישראל, שחלשה על חברות בתחום התשתיות והנדל"ן בארץ ובחו"ל; שאול אלוביץ', ששלט בבזק ובוואלה; אליעזר פישמן, שבבעלותו אז עסקים בתחום הנדל"ן המניב (כלכלית ירושלים), כלי תקשורת (גלובס) וחברות קמעונאות, כמו הום סנטר, מגה ספורט וטויס אר אס; וכמובן גם המארח, יצחק תשובה, הבעלים של "דלק" ו"אלעד השקעות", שקרויה על שם בעל השמחה.

פגישת מחזור של החבורה הזו, לו היתה מתרחשת השבוע - 10 שנים בדיוק מאז אותו אירוע, היתה עגומה במיוחד. החברות ששלטו בהן נקלעו להסדרי חוב, והן כבר מזמן לא שלהם, חלקים גדולים מהן מומשו והן התכווצו מאוד. אי.די.בי ואפריקה ישראל איבדו הרבה מנכסיהן. דנקנר הואשם והורשע בעבירות ני"ע, ריצה עונש מאסר, ונעלם מהרדאר. לבייב התיישב במוסקבה בעודו מבוקש לחקירה בענף היהלומים ונמנע מלהגיע לישראל. אלוביץ' עומד כעת לדין על ביצוע תרגילים חשבונאיים בדוחות בזק לצורך השאת רווחים אישיים ועל מתן שוחד לראש הממשלה באמצעות וואלה, כדי שיאשר עסקה פרטית שלו עם בזק הציבורית. פישמן, שהיה הלווה הגדול בישראל מאז ומעולם, נאלץ לוותר על השליטה בגלובס, נקט תרגילי התחמקות, ולבסוף הצליח לגבש הסדר פשרה עם הבנקים להחזרת חלק קטן מחובותיו. גם תשובה חייב מיליארדים למחזיקי האג"ח שלו בקבוצת דלק, ועל אף ההצלחות בתחום גילויי הגז, הוא נאלץ שוב ושוב לבקש מבעלי החוב סבלנות ושינוי תנאים, כדי להסיר את אקדח הפירעון המיידי שמוצמד מדי פעם לרקתו.

אך את שברי הפירמידות שהם הותירו מאחור, כמו את החלל של מקומם ברשימת עשירי ישראל ובכירי שוק ההון הישראלים - תפסו שמות חדשים וישנים. חבורה שהייתה עד לאחרונה אנונימית באופן יחסי, והיום מאיישת את השורה הראשונה של העסקאות הגדולות במשק.

הסיבה לעלייתם של בעלי ההון החדשים דווקא כעת היא שהשנים האחרונות מספקות הזדמנויות רבות של חברות במשבר, לפני ובעיקר בתוך תקופת הקורונה. ישראייר ודסק"ש הוצעו למכירה על ידי כונסי הנכסים של אי.די.בי, יינות ביתן נקלעה לקשיים כלכליים, שיכון ובינוי עלתה על המדף במכירות חיסול לאור חקירת השחיתות. זאת לצד מכירות כגון גרעין השליטה של פז, שהפכה חברה ללא גרעין שליטה לפני חמש שנים, כאשר חוק הריכוזיות אילץ את בעל השליטה אז, צדיק בינו, להיפרד ממנה (בשל אחזקתו בבנק הבינלאומי). מהצד השני, קל מאוד למי שיש לו נכסים טובים, להשיג מימון לרכישות חדשות - כי יש הרבה כסף זמין אצל הגופים המלווים, והריביות אפסיות.

ואם יש משהו שמשותף לחבורה המוצגת בכתבה זו, הרי זו יכולת לנצל הזדמנויות, וגב כלכלי בזכות העסק שבו צמחו, שהיה חזק פיננסית ועתיר מזומנים. אלה ימים שבהם המזומן הוא המלך. הרשימה המוצגת כאן, המהווה את "הדור החדש" של בכירי שוק ההון הישראלי, הם אנשי עסקים שהשתלטו על האימפריות המפוררות של הטייקונים של העשור הקודם.

להישאר מתחת לרדאר

דבר נוסף שמשותף לחברה המוצגת לעיל, הוא המאמץ הרב שהם משקיעים בלרדת מתחת לרדאר הציבורי. פה כבר אין זכר לחתונות ולאירועים האקסטרווגנטים כמו זה המתואר בפתח כתבה זו. "הדור החדש של הטייקונים כולו למד את הלקח של נוחי דנקנר ואדוארדו אלשטיין, הוא לא רוצה לגמור כמותם, לא פיננסית ולא תקשורתית", מסביר יועץ תקשורת בכיר. "פעם, נוחי היה המודל של איך לגייס הרבה כסף, להתמנף, להופיע בוועידות ובכנסים ולהיות מדורג גבוה ברשימות העשירים והמשפיעים. לדור החדש אין שום עניין בדבר הזה. הם יודעים שלא מגייסים כסף דרך כותרות בעיתון. הם גם לא מחזיקים גדודים של יועצי תקשורת, אלא מחזיקים יועצים פיננסיים - חתמים, יועצי השקעות וכאלה שיכולים לעזור להם לגייס כסף".

לדבריו, המלחמה היום היא לא על להיות יותר ידוע לציבור - אלא על להגיע מהר לעסקאות, לפני שהן מגיעות לכולם. "הבעיה העיקרית בשווקים היום, שזורם הרבה יותר כסף לשוק מאשר עסקאות טובות. כולם רוצים לקנות חברות שנמצאות במשבר מסוים, ומצד שני יש להן מזומנים והנהלה טובה, ונתח שוק ברור וגדול. כמו יינות ביתן למשל. שם היכולת להשביח במהירות יחסית גדולה. בשנים הקרובות, הרבה מאוד חברות יחליפו ידיים כתוצאה ממצוקת מזומנים ופגיעה של סחר מקוון. ובזכות העובדה שהכסף זול וקל לגייס כסף לעסקות ספציפיות, יצוצו הרבה 'טייקונים' חדשים. הם ממוקדים, מביאים כסף מהבית, לא טסים במטוסים פרטיים. הם לא רוצים שיכתבו על הבית שלהם, אבל כן רוצים שיכתבו על הביצועים העסקיים שלהם כשהם מעלים ערכים של חברות".

יגאל דמרי

אישי: בן 64, אב לשלושה, מתגורר בנתיבות
בעלים של: י.ח דמרי

איך צמח: גדל במושב בית הגדי. להוריו היה משק חקלאי ואביו עבד מעט בבנייה. בצעירותו עבר לנתיבות ועבד עם אחיו ואביו בקבלנות בנייה ושיפוצים, בעיקר של מקוואות, בתי כנסת ואולמות ספורט.

כקבלן, קפיצת הדרך שלו הגיעה עם בום הבנייה הגדול של תחילת שנות התשעים בעקבות גל העלייה מרוסיה, ביוזמת שר השיכון דאז אריק שרון. שרון הפך אז את הוואדי שתחם את נתיבות, שהיה מוקף מזבלות ושדות חיטה, לאתר חירום לבנייה - ודמרי זכה במכרז לבניית בתים דו-משפחתיים צמודי קרקע במקום.

כיום הוא כנראה הקבלן הכי עשיר בארץ. חברת הבנייה הציבורית שלו, י.ח דמרי, היא אחת מיזמיות הנדל"ן הבולטות בישראל עם שווי שוק של כ-3.8 מיליארד שקל. בתקופת הקורונה היא אף פרחה וניצלה הזדמנויות כמו רכישת אדמות יקרות בבבלי מיצחק תשובה בכ-171 מיליון שקל ורכישת בניין המטה של קסטרו בבת ים בכ-140 מיליון שקל. דמרי מחזיק בכ-63% ממנה, ואם מחשבים את מה שצבר מדיבידנדים ורווחים שהחברה חילקה וממניות שמכר בה במהלך השנים, אפשר לנקוב בשווי אישי נטו של 4-3 מיליארד שקל.

הרכישה שהפכה אותו לטייקון: עוד לא קרתה, האמת. אבל זה כנראה עניין של זמן. כבר תקופה שדמרי מנהל מסע ניסיונות רכישה נחוש - רצוי של חברות שנקלעו למשבר. עד כה הוא הפסיד בכל המירוצים, אבל הוא רחוק מלוותר: הוא כמעט קנה את יינות ביתן מידי נחום ביתן, אבל המו"מ התפוצץ. הוא כבר עמד על קו הסיום לרכישת ישראייר, לשעבר בבעלות אי.די.בי, מידי בעלי האג"ח, אבל ברגע האחרון רמי לוי עקף אותו בסיבוב. עוד קודם לכן, ב-2019, ניסה להתחרות על אפריקה ישראל. בינו ובין לפידות קפיטל של לוקסי התנהל מאבק צמוד, כל אחד מהצדדים העלה את הצעותיו, אבל לוקסי העלה קצת יותר וניצח.

מה אומרים עליו: "בשנים האחרונות", אומר גורם המכיר אותו, "הוא מתעניין סוף סוף בעולמות שהם לא רק נדל"ן. זה עניין של גיל, מצב כלכלי ורצון לצאת מאזור הנוחות וגם לנצל יכולות וקשרים. מנגד, אנשים שעד עכשיו לא ראו אותו כמועמד לעסקות, מתחילים להציע לו דברים שאינם קרקעות למגורים. מבינים שיש לו יכולות וגם עניין בדברים אחרים".

"מאוד אכפת לו מהשם שלו", אומר אדם בסביבתו, "אם למשל כותבים שהוא קנה קרקע במחיר מופרז, זה מרגיז אותו. או למשל כאשר הוצג בתקשורת שעסקת יינות ביתן נפלה כי הוא פתאום רצה עוד 3%, זה צרם לו".

תוכניות לעתיד: "הוא בעיקר מנסה לנצל הזדמנויות נקודתיות", אומר אדם בקרבתו, "בשונה מאחרים כמו רמי לוי או אלקו שמנסים לייצר סינרגיה רוחבית כמו מועדון לקוחות ושיווק. כמו שהוא יודע לאתר קרקע בתקופת הקורונה ולקנות אותה מתשובה, כך הוא מזהה הזדמנות כמו יינות ביתן. זה לא שהוא החליט החלטה עקרונית לרכוש ויהי מה. מגיעות אליו הצעות אד הוק והוא בוחן אותן, זה לא אסטרטגי וגם לא קשור לחברה הציבורית הנדל"נית. אם הוא רואה נכס עם פוטנציאל לעליית ערך, הוא מנסה. הוא יעלה בהצעות כאשר יש התמחרות, אבל לא יקנה שום דבר במחיר מלא, לא קרקע ולא חברה. לכן, גם כשהוא מנסה ולא מצליח, לא קרה כלום".

צחי נחמיאס

אישי: בן 50, נשוי פלוס ארבעה, מתגורר בשילת
בעלים של: דסק"ש, מגה אור

איך צמח: נחמיאס היה מהראשונים לזהות את הפוטנציאל של ענף הלוגיסטיקה. "הוא הגיע לזה לגמרי במקרה", סיפר גורם שמכיר אותו היטב. "לאביו היה מפעל לעיבוד שבבי מתכת בשילת, ויום אחד דפק אצלו בדלת בחור וביקש לשכור את השטח שלו במושב (המשפחות בשילת מחזיקות בשטחים חקלאיים במושב - ש"ל וה"מ). צחי עשה חשבון שבמקום להציב מפעל על השטח, הוא יכול להשכיר אותו. לאט-לאט הוא קנה מבנים באזור התעשייה שם, והלך וגדל". ב-2007, חמש שנים לאחר מכן וכשבאמתחתו כמה מבנים בשילת ובמודיעין, החליט נחמיאס להוציא את החברה לבורסה. הוא רצה להתרחב, ומאחר שנדל"ן מניב הוא תחום מוטה מימון ואשראי, הדבר הכי טריוויאלי היה לגייס בשוק ההון.

עם ההנפקה הוא שינה את שם החברה מצחי נחמיאס החזקות למגה אור, ומיקד אותה בייזום, בהשבחת קרקע ובהקמה וניהול של מרכזים מסחריים.

לאחר ההנפקה, וכשכבר החזיק מספר לא מבוטל של נכסים, ביקש נחמיאס לעלות מדרגה וחבר לשותפים שונים. עם ביג, שבשליטת יהודה נפתלי, השתלט על אפי נכסים, לשעבר מקבוצת אפריקה ישראל, וכיום מחזיק ב-12% ממנה. נחמיאס גם חבר לווילאר של שלמה טיסר, המחזיקה נכסים בפארק התעשייה קיסריה, ולרמי לוי - בחברה
המשכירה שטחים לרשת שלו.

הרכישה שהפכה אותו לטייקון: חד-משמעית דסק"ש, מקבוצת אי.די.בי, לאחר שאדוארדו אלשטיין איבד את השליטה בקונצרן. דסק"ש היא גם בעלת השליטה בסלקום, אלרון וחברת ניהול התיקים אפסילון. אבל מה שעניין את נחמיאס הוא הנדל"ן המניב שלה: נכסים ובניין, ועוד יותר מזה, גב-ים, המפעילה פארקי תעשייה בהרצליה וחיפה.
לרכישת דסק"ש הצטרפו רמי לוי, חן למדן, בעל השליטה בחברת השילוח אוריין, דוד פתאל וספי צביאלי, הפעיל בתחום המלונאות. "צחי לא אוהב להיות בעל מניות גדול. הוא אוהב לעבוד עם שותפים, לעבוד בצוות", מסבירים גורמים המכירים אותו היטב. לראיה אחוזי האחזקות בדסק"ש: לוי עם יותר מ-10%; למדן (4.9%), פתאל (כ-1%) וצביאלי שמחזיק ב-3.5%.

מה אומרים עליו? אף ששווי מגה אור כבר עבר את 4 מיליארד השקלים, נראה שנחמיאס מנסה ככל יכולתו להתרחק מהתדמית של בעל השליטה המיתולוגי של דסק"ש נוחי דנקנר, גם ברמת ניהול העסקים וגם בנראות הציבורית. "האסטרטגיה הניהולית שלו", מסבירים גורמים העובדים מולו, "היא שאין יותר 'נפוליאונים'. כל הטייקונים בעבר היו סוליסטים מאוד. הוא באסטרטגיה שלו מעדיף לעבוד עם שותפים ולהיות בעל אחוזים קטנים יותר בחברה גדולה מאשר בעל אחוזים גדולים בחברה קטנה יותר".

ואולם, בימים אלה נאלץ נחמיאס להתמודד עם טענה מצד בעלי מניות מיעוט בגב-ים שלפיה רכישת דסק"ש בידי מגה אור מפרה את חוק הריכוזיות. בחוות דעת שהזמינו מאנטרופי נקבע כי היא יוצרת פירמידה של ארבע חברות ציבוריות, שבעזרתה שולט נחמיאס בגב-ים.

תוכניות לעתיד: לחתוך הוצאות ולממש אחזקות. אם זה היה תלוי בו הוא היה מממש את הבעלות באפסילון, באלרון ובסלקום. אך כרגע לא מדברים שם על מימושים, וממתינים להצעת העבודה של המנכ"ל, דורון כהן, ששוקד על תוכנית אסטרטגית. זו תובא בבוא היום לאישור הדירקטוריון.

מייקי ודני זלקינד

מייקי | אישי: בן 54, נשוי ואב לשלושה, מתגורר בסביון

דני | אישי: בן 60, נשוי בשלישית, אב לארבעה, מתגורר בסביון

בעלים של: אלקטרה, סופרגז, אלקו, יינות ביתן, אפיקים, דסק"ש (תלוי אישור)

איך צמחו: אלקו, שהייתה מזוהה עשורים רבים עם גרשון זלקינד המנוח שהלך לעולמו ב-2017, היא אחד הגופים החזקים והמסועפים בישראל כבר שנים. תחתיה פועלות ארבע חברות ציבוריות: אלקטרה בע"מ העוסקת בעיקר בבנייה למגורים, נדל"ן מניב ותשתיות; אלקטרה צריכה, שמרכזת את הפעילות הקמעונאית דרך רשתות שקם אלקטריק ומחסני חשמל; ואלקטרה נדל"ן, שעוסקת במשרדים ומקבצי דיור בארה"ב.

תחילת האימפריה ב-1949, כשאלכסנדר זלקינד הקים את "חרושת אלקטרו מכנית ישראלית" (לימים קוצר שמה לאלקו), שעיקר פעילותה היה ייצור שנאים עבור חברת החשמל. כאשר רכשו שני בני הדור הנוכחי את סופרגז אנרגיה מידי משפחת עזריאלי ב-2019, אמרו למקורביהם כי הם רואים בכך סגירת מעגל מול חברת החשמל, שפעם הכתיבה לאלקו את התנאים והיום מתחרה בה באספקת אנרגיה מגז טבעי ואנרגיה סולארית.

שני האחים, שמכהנים יותר מעשור כמנכ"לים משותפים באלקו, ירשו את מניותיה באופן שווה עם מות אביהם. אחותם, הווטרינרית דפנה זלקינד ססלר, שאינה מעורבת בעסקי המשפחה, לא ירשה חלקים מאלקו, אך ככל הנראה קיבלה לא מעט נכסים פרטיים.
העסקה האחרונה שבה היה מעורב האב גרשון, ב-2017, הייתה רכישת גולן טלקום ב-350 מיליון שקל - והיא נמכרה לאחר פחות משלוש שנים לסלקום ב-600 מיליון שקל. הכסף הזה, לצד פעולות נוספות, מאפשר היום את גל הרכישות.

בשנים 2016-2015 סבלה החברה ממינוף גבוה, החוב של אלקו לבדה היה גבוה ממיליארד שקל, אלקטרה מוצרי צריכה נכנסה למשבר בשל התחרות בתחום המזגנים, ואלקטרה נדל"ן ספגה מכה בשל ירידת ערכי נכסים שהשקיעה בהם בגרמניה. הקבוצה עשתה סדרת פעולות, כולל מכירת קרקעות בארץ ובעולם, ומאז היא שומרת על מינופים נמוכים ביותר, מאות בודדות של מיליוני שקלים.

הרכישה שהפכה אותם לטייקונים: זה כבר תקופה שנראה כי האחים דני ומייקי זלקינד יצאו עם סל קניות ענק וארנק תפוח להסתער על המשק הישראלי. בחודשים האחרונים רכשו כ-30% מדסק"ש תמורת 404 מיליון שקל (תלוי אישור), את קמעונאית המזון יינות ביתן בשיתוף הפניקס, את השליטה בחברת האוטובוסים אפיקים, את אגד תעבורה ואת זכיינות מותג ההלבשה קולומביה. במקביל חתמו על מזכר הבנות לרכישת הזיכיון להפעלת רשת חנויות הנוחות 7Eleven עם כוונה לפתוח מאות סניפים. כל זאת נוסף לבעלותם בסופרגז ובחברת האחזקות אלקו.

מה אומרים עליהם: למרות בליץ הרכישות, גורם המכיר את החברה אומר כי "דני ומייקי שמרנים מאוד. הם לא מחפשים סיכונים עודפים, ולא ילכו לקנות משהו שלא ידעו איך משביחים אותו". האחים פועלים במטה מצומצם בקומה ה-50 במגדל אלקטרה בתל אביב. כמו אביהם הם לא חובבים חשיפה תקשורתית.

תוכניות לעתיד: ברמת חברת האחזקות, אלקו, אומר מקורב: "אם תהיה הזדמנות רלוונטית הם לא יפסלו אותה. יש להם כסף והמינוף שלהם נמוך. אבל אני מניח שלא נראה עסקה גדולה שלהם בחצי השנה הקרובה. הם גם מאוד זהירים, וגם עסקת דסק"ש עוד לא סגורה (מחכה לאישור משרד התקשורת - ש"ל וה"מ)".

יעקב לוקסנבורג

אישי: בן 65, גרוש ואב לשניים, מתגורר בתל אביב
בעלים של: אפריקה ישראל, לפידות, סאני תקשורת

איך צמח: לוקסי הגיע למגרש של הגדולים כשהשתלט על חברת הקידוחים לפידות, ולאחר מכן רכש אג"ח של סאני תקשורת, השתלט גם עליה והדיח את אילן בן דב. אקזיט אגרסיבי נוסף עשה כשרכש מניות של חברת הנדל"ן המניב בגרמניה ADO בשיאו של מאבק שליטה בחברה, וניצל את העובדה שהוא לשון מאזניים כדי לעשות רווח מהותי.
בראיון נדיר ל-G לפני שלוש שנים הסביר: "אם תהיה לי הזדמנות כלשהי למצוא או לרכוש חברות שהן תחת השווי בהשתלטות עוינת, אני לא אעצור לרגע, אלא אם כן זה ידיד קרוב שלי. לגבי כל איש עסקים אחר פה - לא מעניין אותי. אם העסקה טובה, אני לא רואה בעיניים ואעשה כל מאמץ לקחת אותה, בכל דרך שהיא, כל עוד היא חוקית".

הרכישה שהפכה אותו לטייקון: לקטגוריית הטייקונים החדשים נכנס יעקב לוקסנבורג בעיקר בשל השתלטותו על אפריקה ישראל, או לפחות על מה שנשאר ממנה. מהאימפריה שהחזיק בזמנו היהלומן החרדי לב לבייב נותרו כיום שלוש חברות - אפריקה מגורים, חברת התשתיות והביצוע דניה סיבוס ואפריקה השקעות, המחזיקה קרקעות בסביון. שאר החברות באימפריה - אפי נכסים ואפריקה מלונות - נמכרו זה מכבר במסגרת הסדרי חוב.

מאז נכנס לחברה, ברכישה בהיקף של 1.35 מיליארד שקל שגילמה 40% תספורת למחזיקי האג"ח, הצליח לייצר לה ערך: אפריקה מגורים זכתה במכרז לרכישת מגרש במתחם סומייל בתל אביב, שישמש אותה להקמת יותר מ-170 יחידות דיור; ואת דניה סיבוס הנפיק בפברואר האחרון לפי שווי של 1.65 מיליארד שקל, הנפקה שבה גייסה 360 מיליון שקל. המהלך יצר ללוקסי רווח של 250% על ההשקעה.

מה אומרים עליו: הוא ידוע כאיש עסקים חד, אך גם ככזה שלא לוקח סיכונים מיותרים. "אנחנו קודם כל זהירים", אמר בראיון ל-G לפני תשע שנים. "לעולם לא נימצא בסיטואציה שבה השקעה אחת תזעזע את הפירמה. בכל עסקה אנחנו קודם כל בודקים מה יקרה אם ניכשל, לא מה יקרה אם נרוויח; מה עומק הכאב שאנחנו יכולים לשאת, ולא מה יקרה אם יהיה טוב. אנחנו אוהבים פיזור של השקעות". מקורביו מציינים כי שנאת הסיכון שלו באה לידי ביטוי בין היתר בעובדה שהכניס לעסקת אפריקה את אלטושלר שחם, המחזיק ב-20% ממנה.

תוכניות לעתיד: בשנים הקרובות, יש להניח, לוקסי ימשיך ללטוש עין לעבר חברות ונכסים ממותגים ובעלי פוטנציאל במטרה להשיא תשואה משמעותית למשקיעים וגם לעצמו. על הדרך הוא יאתר השקעות פיננסיות, שיאפשרו לו לעשות סיבוב מוצלח. 

רמי לוי

אישי: בן 65, נשוי ואב לארבעה, מתגורר בירושלים
בעלים של: רמי לוי שיווק השקמה, רמי לוי תקשורת, ישראייר ובעל עניין בדסק"ש

איך צמח: אם תגידו לרמי לוי שהוא טייקון, הוא ייעלב עד עמקי נשמתו. כינוי כזה הוא הדבר האחרון שצריך מי ששוקד כל כך על תדמית עממית, של האדם הפשוט שנחלץ לטובת הצרכן. המיתולוגיה שפיתח סביב הסיבה לתחילת האימפריה שלו - החנות הסיטונאית בשוק מחנה יהודה בירושלים שהקים במקום שבו סירבו למכור לאמו רסק עגבניות - כבר הפכה לפרסומת.

אבל מאז הפכה רמי לוי לאימפריה, עם זרוע קמעונאות ששווייה 3 מיליארד שקל, פעילות נדל"ן פרטית בשווי מוערך של כמה מיליארדי שקלים ובה עסקי מלונאות ופרויקטים יוקרתיים לדיור, כולל הולילנד המפורסם (עם שותף), וכן שליטה על ישראייר, חברת תקשורת על שמו, וכעת גם 10% מדסק"ש. הוא, אגב, רצה לרכוש 30% ממנה, אבל כיוון שדסק"ש היא בעלת השליטה בסלקום, וחברת התקשורת שלו קשורה בהסכמים עם פלאפון, אסור לו להחזיק בשרשור ביותר מ-5% ממנה.

ב-2018 רכשה רמי לוי הציבורית (בשתי פעימות) את קופיקס, שהייתה בקשיים, ורכישה נוספת הייתה השליטה של רשת הפארמה הזולה גוד פארם.

הרכישה שהפכה אותו לטייקון: שווי אחזקותיו של לוי ברשת המזון, לצד דיבידנדים, מימושי מניות ודמי השכירות שחנויות הרשת משלמות לו כבעל הנדל"ן - הפכו אותו לאחד מאנשי העסקים העשירים והנזילים בישראל. הוא מצדו בהחלט משתמש בכסף הזה כדי לאתר הזדמנויות, ואלה לא חסרות בשנים האחרונות.

בינואר השנה, לאחר מאבק התמחרות עם מוטי בן משה ויגאל דמרי, רכש עם שלום חיים, בעלי חברת המזון טעמן, 51% ממניות חברת התעופה ישראייר תמורת 161 מיליון שקל. מבחינתו השאיפה היא לייצר שיתופי פעולה עם רמי לוי שיווק השקמה בדמות הצעות צרכניות.

באפריל השנה רכש את המלון הראשון שלו בתל אביב, לוסקי ברחוב הירקון, תמורת 60 מיליון שקל. זה יצטרף למלון שהקים על טיילת החומות בירושלים בשותפות עם הקבלן הירושלמי אבי מורדוך. בתחום הבנייה למגורים לוי מחזיק קרקעות ופרויקטים לבניית מאות דירות, בהם הולילנד המפורסם בשיתוף חברת דן, ובו זכויות בנייה לכ-200 דירות נוספות. נוסף על כך, הוא שותף במתחם התחנה בירושלים, עם זכויות להקמת 500 דירות. לפני משבר הקורונה הכריז כי ייכנס גם לתחום הדיור המוגן.

בתחום הנדל"ן המניב, כאמור, הוא מחזיק עם צחי נחמיאס במגה אור רמי לוי, חברה העוסקת בניהול והשכרה של מרכזים מסחריים ולוגיסטיים.

תוכניות לעתיד: הלהיט החדש של לוי הוא הארנק הדיגיטלי, שהושק באפריל השנה, לתשלום ברשתות וברכישות אונליין, תוך שהוא מכריז שכאשר הרגולציה תאשר, יוקם על בסיס זה בנק דיגיטלי. "פינטק מאוד מעניין אותו", אומר מקורב, "וזה גם אסטרטגי כחלק ממועדון הלקוחות שלו".

נתי סיידוף

אישי: בן 64, נשוי עם שני ילדים, מתגורר בלוס אנג'לס
בעלים של: שיכון ובינוי

איך צמח: סיידוף נולד בירושלים וגדל בהרצליה. בתחילת שנות ה-20 לחייו נסע ללמוד כלכלה ב-UCLA בלוס אנג'לס. עם סיום הלימודים התחיל לעסוק בסחר יהלומים, וכעבור תקופה לא ארוכה הצטרף אליו אחיו הצעיר עופר. במהלך שנות השמונים השקיעו האחים בנדל"ן מניב, שכלל מתחמים להשכרה, משרדים וקרקעות, וצברו נכסים בהיקף של מיליארדי דולרים. בתקופת המשבר הפיננסי העולמי של 2008 נכנסו האחים סיידוף גם לתחום הפיננסים, כשרכשו מהבנקים האמריקאיים הלוואות מגובות נדל"ן. באותה תקופה הבנקים רק חיפשו איך לנקות את ההלוואות האלה מהמאזנים שלהם, ושמחו למכור אותן בזול. שנים לאחר מכן ערך הבטוחות זינק - והסיידופים הרוויחו, והרבה. "המשבר מבחינתם היה הזדמנות", אומר מקורב.

מה אומרים עליו: בשנים האחרונות השקיעה החברה של האחים סיידוף, קפיטל פורסייט, השקעות גדולות במרכז לוס אנג'לס. ב-2013 לבדה רכשה החברה כעשרה בניינים מרכזיים בלב העיר - מה שגרם לאתר האינטרנט המקומי downtownla.com להעניק לסיידוף את התואר "אחד מבעלי הבניינים הגדולים והמסתוריים בקהילת הנדל"ן של לוס אנג'לס".

הרכישה שהפכה אותו לטייקון: לפני כחמש שנים, סיידוף החליט שהוא שולח זרועות עסקיות ארצה. לאחר שלא הצליח לרכוש את כלכלית ירושלים, אפריקה ישראל וגרעין השליטה של בזק, הגיעה ההזדמנות בדמות שיכון ובינוי. החברה היתה נתונה אז בעיצומה של חקירת שוחד, ואריסון ביקשה להתנתק ממנה. הכימיה בין שני אנשי העסקים היתה מהירה, וגם העיסקה: במהירות, ללא דיו דיליג'נס, ללא תנאים ומבלי שיפוי כלשהו הנובע מהחקירה, ובהנחה של 14% על מחיר השוק.

זמן קצר לאחר שרכש את השליטה, לפי שווי של כ-2.8 מיליארד שקל, מינה את אייל לפידות למנכ"ל בתגמול אסטרונומי של כ-20 מיליון שקל. במפתיע, פיטר אותו אחרי שנה. כיום שיכון ובינוי נסחרת בשווי של כ-9.5 מיליארד שקל.

מוטי בן משה

אישי: בן 46, נשוי, אב לארבעה, מתגורר בסביון
בעלים של: אלון רבוע כחול

איך צמח: מוטי בן משה הפתיע את שוק ההון הישראלי לפני שמונה שנים, כשביקש לרכוש את ספינת הדגל עד אז - אי.די.בי, לאחר שנקלעה להסדר חוב. לא הרבה עמד אז לזכותו: שמו לא היה מוכר, שכן עסקיו התרכזו באירופה, הוא היה בן 38 בלבד וחובת ההוכחה הייתה עליו. מאז אפשר לומר בפה מלא שבן משה לגמרי הוכיח את עצמו, לפחות בכל הקשור ליכולת כספית: לא רק שרכש את אי.די.בי, ואז גם עזב אותה כשהוא מותיר מאחוריו הפסד של יותר מחצי מיליארד שקל, אלא גם הסתער על אלון רבוע כחול, אותה רכש ב-2016 תמורת 430 מיליון שקל.

זמן קצר לאחר מכן התמודד על רכישת אפריקה ישראל, ומאז הוא ממשיך לרכוש במרץ מכל הבא ליד, עם השקעות בקרן AMI של אייפקס, המתמקדת בחברות בגודל בינוני, ברשת מכוני הכושר הולמס פלייס (בטרם נכנסה לבורסה), בתחנת הכוח IPM שמוקמת בבאר טוביה, ברשת ההמבורגרים BBB ועוד. באחרונה התרחב לכיוון נוסף, ונכנס למגרש המשחקים של המוסדיים, כשעל רקע הגאות בשוק ההון הקים עם גלעד שמעוני חברת חיתום חדשה. במקביל הודיע שישקיע גם בקרן גידור. בימים אלה מתברר כי הוא מתמודד במסגרת קבוצה של יונה פוגל, מנכ"ל פז לשעבר, על רכישת בית הזיקוק של פז בשווי של 2-1.5 מיליארד שקל.

הרכישה שהפכה אותו לטייקון: מאז נכנס בן משה לאלון רבוע כחול הוא שילש את שווי השקעתו. גם שתי החברות-הבנות שלה שנסחרות בבורסה הניבו תשואות חיוביות בתקופה זו: דור אלון, המחזיקה גם ברשת AM:PM, הציגה תשואה מתואמת של כ-130% במהלך התקופה, ורבוע כחול נדל"ן רשמה תשואה של כ-60%.

מה אומרים עליו: אנשים המכירים אותו מעידים עליו שהוא איש מבריק, ששולט במספרים באופן מוחלט. אולם בפן האישי, הוא מוכר בשוק כמי שפחות נעים לעשות איתו עסקים.