שר האוצר ישראל כ"ץ ומנהל רשות המסים ערן יעקב החליטו שאת הפיצוי על הנזק העקיף יקבלו רק עסקים בטווח 40 ק"מ מרצועת עזה ● אך עסקים במרכז ובצפון משלמים עד היום את המחיר הכלכלי של המבצע: "בסוף השבוע היו לי 80 שקל בקופה. אנחנו בפגיעה משמעותית, ולא זכאים לפיצוי"
נפילת רקטה ברמת גן במבצע שומר חומות. עסקים לא יקבלו פיצוי על נזקים עקיפים / צילום: רועי ברק
ניסים זיו (37), בעל מסעדת "בר מרוק", בר אוכל צפון אפריקאי בסוקולוב 54 בחולון, היה באמצע סרוויס לעשרות סועדים כאשר טיל ששוגר מרצועת עזה נחת 40 מטר מהמסעדה והכל החל להתנפץ סביבו וסביב הסועדים. "זה היה ביום שלישי ה-11 למאי בשעות הערב. חטפנו את גל ההדף של הטיל והרסיסים. הוויטרינות התנפצו, הדלתות נהרסו מהזעזוע, השמשיות נקרעו, בקבוקים נשברו בתוך המסעדה, שולחנות נשרטו מהרסיסים, וכל המסעדה נראתה כאחרי מלחמה", הוא מספר. על הנזקים האלה המדינה עתידה לפצות אותו, אבל זיו מתמודד בימים אלה גם עם הנזקים העקיפים שנגרמו בעקבות פגיעת הטיל - בהם אובדן ההכנסות מכך שהמסעדה הייתה סגורה והמשך אובדן ההכנסות מכך שלא מגיעים לקוחות גם מרגע שהיא נפתחה. על נזקים אלה הוא לא זכאי לפיצוי. זאת, בעקבות החלטת שר האוצר ישראל כ"ץ ומנהל רשות המסים ערן יעקב להגביל את הפיצוי על הנזק הכלכלי העקיף רק לעסקים בטווח 40 הקילומטרים מרצועת עזה.
זיו לא מצליח להבין איך המדינה החליטה לשרטט את הקו ב-40 ק"מ כשעסקים ברחבי המדינה נפגעו קשות בתקופת המבצע, וממשיכים להיפגע. "בערב פגיעת הטיל המסעדה הייתה מלאה וכמובן שכל מיש שישב במסעדה באותו ערב לא שילם את החשבון, כל המשלוחים התבטלו ויום למחרת היינו סגורים", אמר זיו.
גם כשהמסעדה נפתחה זה לא סייע לזיו לצמצם משמעותית את הנזק הכלכלי. "בחמישי כשפתחנו את המסעדה לא יכולנו לארח אנשים בכלל כי המקום עדיין הרוס, אז עבדנו במתכונת מצומצמת של משלוחים בלבד, ובחמישי בערב סגרנו את המסעדה כי היו התרעות שאנשים מיפו יגיעו לסוקולוב לפגוע בעסקים, אז פחדנו לשלוח שליחים ולפתוח את המסעדה ובשישי שבת לא פתחנו כי אין משלוחים בכלל בסופ"ש באזורים שלנו. ביום ראשון פתחנו כאילו כרגיל, אבל לא היו לקוחות בכלל. אנשים לא באו לאכול. המקום נראה כמו אחרי פגיעה, כל מקומות הישיבה והאירוח שלנו נהרסו וגם עצם האזעקות שהמשיכו כל הזמן הוביל לכך שאין עבודה. הרחוב היה שומם, כמו שדה אירוע טרור מטורף. הגיעו רק סקרנים לראות את הנזק".
זיו פתח את העסק בפברואר 2020, כך שהוא גם לא היה זכאי למענקים בתקופת הקורונה. כעת הוא מתמודד עם מצב חדש שבו הוא מחוץ לטווח הפיצוי, למרות שלא היה מוץ לטווח הפגיעה. "בקורונה לא קיבלתי שקל כי פתחתי את העסק בפברואר 2020. עכשיו אני נתקל בקשיים טכניים וייקח זמן עד שאקבל את הפיצוי על הנזק הישיר שנגרם למסעדה ולרכב שלי, ובמקביל המדינה החליטה שלא לפצות אותי על ההפסדים בעקבות פגיעת הטיל", אומר זיו. "זה אבסורד שהמדינה ומקבלי החלטות לא לוקחים אחריות על מה שקרה. הם צריכים לקחת אחריות על הכל אבל במקום לפצות את העסקים שנפגעו על לא עוול בכפם, ההחלטות שלהם מנסות לצמצם את הנזק למדינה על חשבון העסקים. העסקים נושאים בנטל הכלכלי במקום המדינה".
בדיון בוועדת הכספים על ההחלטה לצמצם את הנזק הסביר מנהל רשות כי מעל 80% מהטילים נחתו בטווח ה-40 ק"מ ושאר הנזק בטווח הרחוק לא משמעותי. "במבצעים קודמים לא פיצינו על כל שעסק היה סגור יומיים-שלושה", אמר ערן יעקב בדיון. לדברי זיו, "למנהל רשות המסים קל לומר את זה. הוא לא מפסיד כסף. העסקים במלחמת הישרדות יום יומית. כל יום שהעסק סגור, כל דקה שהעסק סגור, זו פגיעה כלכלית קשה. זו מכה כלכלית שעלולה להכריע את העסק ולהוביל לסגירה. ואם מדובר בנזק זניח אז שיפצה עליו. דין פרוטה כדין מאה. אם נפגענו בשקל אחד אז שישלמו את השקל הזה, ומי שנפגע ב-80% בעוטף עזה שישלמו לו את זה. המדינה צריכה לטפל בכל האוכלוסייה, בכל הנפגעים. אי אפשר להתייחס לאזור מסוים כאילו שאר האזורים לא נפגעו. נפל טיל בחולון, העסקים צריכים לקבל פיצוי. המדינה יצאה למלחמה, שתיקח אחריות".
"אין לנו רזרבות אחרי שנה מוטרפת כזאת"
מי שקיבל את ההחלטה על הגבלת הפיצוי לטווח ה-40 ק"מ היו כאמור שר האוצר הנוכחי, כ"ץ, ומנהל רשות המסים יעקב, יחד עם גורמי המקצוע במשרד האוצר. בימים האחרונים, כולם מחכים בציפייה דרוכה האם באמת תוקם "ממשלת אחדות" בראשות יו"ר ימינה נפתלי בנט ויו"ר יש עתיד יאיר לפיד - והעסקים שלא זוכים לפיצוי על פי המתווה של משרד האוצר מקווים שמי שייכנס בנעליו של כ"ץ יהפוך את ההחלטה. האם יהיה זה אביגדור ליברמן, אם יכנס לנעלי שר האוצר, שיסייע לעסקים וירחיב את הפיצוי?
אורנה גבעון (60), הבעלים של "בורגר בר המלכה" (מבית קפה יפו) בשוק הפשפשים, מקווה שאם תוקם ממשלה, כל ההתנהלות כלפי העסקים הפגועים - תשתנה. גבעון: "עוד לא התאוששנו מהקורונה, עוד לא סיימנו אבל אחד ואנחנו כבר אמורים לשאת באבל השני? המדינה צריכה להשלים את הפיצוי על הקורונה, ולפצות גם על האירוע הזה שעדיין קורה לנו. מבחינת יפו האירוע הבטחוני עדיין קיים".
גבעון מתארת מציאות קשה שפוקדת את שוק הפשפשים, שהיה מהאזורים התוססים ביותר עד לאחרונה. "ידענו כול מני תקופות קשות וקשות יותר. מה שקורה עכשיו זה ממש רצח של כול העסקים כאן וזה לא הגיוני שזה לא יראה על ידי הממונים כבעיה לאומית ולא אישית. התקשורת ממחזרת כול היום תמונות שקרו בהתחלה ולא מניחה לזה ומפחידה את הקהל ואין אף אחד שיוצא ומראה דברים אחרים. אנשים מבוהלים לא מגיעים. לא נראה לי שאחרי שנה שבקושי עבדנו יבקשו מאיתנו לממן גם את הנזקים שאין לדעת מתי ואם יעברו. בינתיים אנחנו סופגים הכול לבד. אנשים פוחדים לבוא, ספקים מפחדים לבוא ועובדים מפחדים לבוא. ואין סיבה, הכול שקט ורגוע, אבל אין מי שיספר להם. אין לנו רזרבות אחרי שנה מוטרפת כזאת וגם אם היו למי זה נראה תקין להחליט ש-40 קילומטר זה מי שזכאי לפיצוי. על סמך איזה פרמטרים? אני מבקשת ממי שאחראי על הנושא להגיע לשטח ולהבין מה קורה בעצמו. זאת בפירוש מלחמה על החיים שלנו ואין כאן שום כיפת ברזל להגן עלינו".
גבעון גרה ביפו 22 שנים ופתחה את העסק בשוק הפשפשים לפני 14 שנה. היא זוכרת איך אירועי האינתיפאדה השפיעו על העיר ומזהירה מפני החזרה לשם כעת. "הגעתי ליפו לפני 22 שנים אחרי ש-10 שנים היא הייתה שוממה בעקבות האינתיפאדה השנייה. זה היה מוות. מבהיל אותי שנחזור לאותו מצב.
"עד לרגע זה יש מוות בעיר. כלום לא חזר. אם בשבת יכולים למצוא חניה אצלי ברחובות, זה אומר הכל. אין אנשים. המסעדה שלי ריקה. ביום שישי סגרתי קופה של 500 שקל, במקום ענק עם 160 מקומות ישיבה, עם מחזורים מטורפים שהיו עומדים פה בתור כל יום שישי. יש שממה. אלו הפסדים מטורפים מדי יום, כשעוד לא התאוששנו מהקורונה. הייתי סגורה בימים שהיו פה התפרעויות בעיר, אבל גם אחרי שנחתם הסכם הפסקת האש ופתחתי, שום דבר לא השתנה. אין תייקים, אין קבוצות, אין לקוחות. העירייה צריכה לתת פה גז, לעשות הפנינג ולעודד חזרה לשגרה כי אם יפו תמות זה יהיה להרבה שנים. המדינה חייבת לפצות את כל העסקים שנפגעו, מהקורונה, מהטילים ומהפרעות".
הפיצוי צריך להיות לטווח 80 ק"מ?
גבעון: "צריכים לפצות את כל העסקים ברחבי הארץ אבל רק את הנפגעים, נקודתית, כי יפו דינה לא כדין תל אביב. הסתובבתי בת"א והייתי בהלם איך הכול פתוח בעוד שאצלנו הכול מת. אם עדיין כמויות של יס"מ ומשטרה פזורים בערים המעורבות ברור שאין שגרה, והעסקים לא מרוויחים כמו לפני האירוע הזה ואי אפשר להתעלם מזה. זה שבר גדול".
"אין בכלל תיירים בעכו"
גם סעיד שאמי (47), הבעלים של מסעדת פלוקה בעכו שהושחתה במהלך ההתפרעויות בעיר, נמצא באותו מצב - מחוץ לטווח הפיצוי על הנזק העקיף. הוא עדיין מחכה לסיוע הכספי לצורך שיפוץ המסעדה שהציוד בה נופץ ונהרס, וכעת מבין שעל הנזק הכלכלי המשמעותי בעקבות הימים שבהם העסק סגור או שומם - הוא לא יהיה זכאי לפיצוי. "העסק עכשיו לא פעיל. היינו סגורים במשך שבוע עם אפס הכנסות אבל גם הפתיחה במתכונת חלקית לא שינתה דבר. המקום שומם. בסוף השבוע, מחמישי עד ראשון, היו לי 80 שקל בקופה. אנשים מפחדים להגיע אחרי מה שקרה, וגם התקשורת לא מעודדת לחזור לשגרה כשכל פעם בחדשות חוזרים על האירועים שהיו במקום להראות שהכול בסדר עכשיו. מדברים על השלילי ולא על החיובי. אז אנחנו בפגיעה כלכלית מתמשכת משמעותית, ולא זכאים לפיצוי עליה".
באוצר וברשות המסים כלל לא מתייחסים לנזקים הכלכליים בעקבות ההתפרעויות, ומנהל רשות המסים רק אמר כדרך אגב בדיון שהתקיים בוועדת הכספים בעניין הפיצוי העקיף כי "אולי צריך לחשוב על מנגנון פיצוי נפרד". ה"אולי" אומר הכל. במדינה לא חושבים שהאירועים בערים המעורבות מחייבים פיצוי עקיף. "זה לא בסדר. הנזק שלנו משמעותי", אומר סעיד. "אני גם באפס הכנסות מתחילת האירוע הביטחוני ועד היום. אני פתוח והמקום שומם. עברנו את הקורונה כשאני לא יודע איך שרדנו אותה, ופתאום התחיל הסרט הזה. הקליינטים שלי הם מהמרכז, מתיירות שמגיעה לעכו - תיירות חוץ ותיירות פנים - והיום אין בכלל תיירים בעכו. אחרי הקורונה התחלנו להרגיש שיש עבודה ועכשיו הכל נגמר. מי שמחליט מה לעשות ואיך לפצות כנראה לא חי את השטח ולא רואה את התוצאות של מבצע שומר החומות שהיה עכשיו".
נעם שחר, הבעלים של מסעדת השף מרקטו שנשרפה במהלך הפרעות בעכו, גם נדהם מכך שהמדינה הותירה את עירו מחוץ לטווח הפיצוי. "לצערי שוב הפריפריות אוכלות אותה. כבר בשיחה הראשונה שלי עם מס רכוש שהגיעו לאמוד את הנזק משריפת המסעדה, בין השורות הבנתי שיהיו בעיות. מדינת ישראל שוב, כמו בקורונה, מפקירה את התושבים שלה, את בעלי העסקים שעובדים למחייתם, שמשלמים מסים כל השנה לפי החוק וכדין ובשעת הצורך עושים איפה ואיפה בין התושבים של מדינת ישראל. אין לקיחת אחריות על הנעשה. שוב פעם אנחנו מרגישים שאנחנו בעונש". הוא מוסיף: "אני מקווה שמישהו ירים את הכפפה באין ממשלה ההזויה הזו. יפקחו את העיניים ויתחילו לדאוג לנו".
זיו, גבעון, שמאי ושחר ממש לא לבד. עשרות עסקים בערי המרכז ובמקומות אחרים - שנפגעו מפגיעות טיל ישירות או מכך שהיו סגורים עקב האזעקות התכופות, העובדה שעובדיהם נשארו בבית עם הילדים או בשל ההתפרעויות והפחד בערים המעורבות -מחכים לראות האם תוקם ממשלה חדשה, ומה זו תעשה עם גבולות הפיצוי.