הימים האחרונים מוכיחים שבנט מבין את עומק השינויים שעברה המערכת הפוליטית הישראלית / צילום: אלכס קולומויסקי-ידיעות אחרונות
אנו נמצאים במהלכם של ימים מעניינים במערכת הפוליטית. הסיום המסתמן של כהונת בנימין נתניהו (הנוכחית?) מהווה רעידת אדמה בסדר גודל שהמערכת בישראל פגשה רק פעמיים (סיום כהונת בן גוריון, והמהפך ב-77). רעידה מסוג זה מקשה על הבנת השינויים הטקטוניים, ארוכי הטווח. השינויים כה עמוקים, שאפילו הלחימה הקשה גם בחזית הדרומית וגם ההידרדרות העצומה ביחסי יהודים-ערבים לא הביאה לביטולם. אמנם נדמה היה שבנט חוזר לדפוסים הישנים, אבל הימים האחרונים מוכיחים (כנראה) שהוא מבין את עומק השינויים עליהם אצביע כאן.
1. אין בלעדיות על "לשון המאזניים". מאז 1977 וביתר שאת מאז 1984, המפלגות החרדיות לקחו מונופול על עמדת לשון המאזניים בין הגושים הפוליטיים הגדולים. בעידן נתניהו הם החליטו שהם לא רוצים/יכולים להיות יותר לשון מאזניים ונתנו בלעדיות לגוש נתניהו. לעומתם, מפלגת רע"מ של מנסור עבאס לקחה את המקום הזה, ובחוכמה פוליטית (שאני לא מבין איך לא נעשתה קודם) מיקמה עצמה בנקודה זו - ולא תשחרר! עבאס יחקה את ההתנהגות החרדית משנות ה-80 של המאה הקודמת, וילך עם המנצחים.
2. עידן הפריטטיות והרוטציה לא יעלם. זו הממשלה השנייה שמוקמת בשיטה זו, ואני מתקשה לראות ממשלות עתידיות בשיטה אחרת (אלא אם יחליפו את שיטת המשטר). העובדה שב"פרס הגדול" של ראשות הממשלה ניתן לחלוק, תביא לפריטטיות ולרוטציה תמידיים. במקום שרק צד אחד יהיה ממש מרוצה והשאר מסתפקים בשאריות, השיטה החדשה מייצרת יותר פוליטיקאים מרוצים אשר תאבונם מקבל את המזון הדרוש להם. גם ניצחון משמעותי במנדטים של צד אחד (כמו גוש נתניהו מול גנץ או לפיד מול בנט) לא ימנע את יישום "הטריק" החדש.
3. אין משמעות למנדטים, אלא לכוח המיקוח. ראש ממשלה עם 6 מנדטים זו אנומליה, אבל גם היא איתנו כדי להישאר. בנט, שבקריירה העסקית שלו התמחה באקזיטים, הביא את השיטה גם לפוליטיקה. הוא לא הראשון (ברק שר ביטחון עם 5 מנדטים, ליברמן כנ"ל), אבל הוא שכלל אותה - ראשית כשר ביטחון עם 3 מנדטים, ועכשיו השדרוג הגדול מכולם. בנט יהפוך את כולנו למצביעים אסטרטגיים אשר מחשבים כללים מתורת המשחקים לא פחות מאידאולוגיה. עצתי לפוליטיקאים בעלי שאיפות גדולות (ויכולות גדולות) - בנו מסגרות עצמאיות. בשיטה הקיימת והעתידית, שייכות למפלגה גדולה תביא אתכם לתפקידי ביניים בלבד.
4. הפריימריז מת סופית. הכנסת הנוכחית היא חסרת פריימריז לחלוטין. המפלגה היחידה שקיימה אותה לפני הבחירות באופן מלא היא מפלגת העבודה, וכל השאר או לא קיימו או שיירים של קודמים (ליכוד) או מעיין שילוב (מרצ). לשיטת הפריימריז חסרונות רבים, אך היתרון שלה היא שנותנים לציבור לסדר את המיקומים. בעשורים האחרונים הכנסת נבנתה בערך מחצי מפלגות פריימריז ומחצית מפלגות קובע יחיד - אך תוצאות הבחירות הללו וגם האחרונות מוכיחות כי הציבור לא נותן שום פקטור למפלגות פריימריז, ומכיוון שהשיטה גם כך בעייתית למנהיגי/מייסדי המפלגות - אינני רואה אותם חוזרים בקרוב.
הכתוב לעיל איננו הרצוי, אלא המצוי. עד שלא נשנה דרמטית את שיטת הבחירות לשיטה נכונה וברת קיימא יותר - ניאלץ לחיות עם השינויים הטקטוניים הללו, עד לרעידת האדמה הבאה.
הכותב הוא הבעלים של בן חורין ואלכסנדרוביץ' המתמחה בניהול קמפיינים ומשברים תקשורתיים. בעבר ניהל את הקמפיין של כחול לבן