חייל גרמני ואסירים בני שבטי הררו ונאמה, 1908 / צילום: מתוך ויקימדיה commons
אחרי יותר מחמש שנים של דיונים, הודיעה גרמניה כי תכיר ותתנצל רשמית על רצח העם שביצעו כוחותיה ב"דרום-מערב אפריקה הגרמנית", כיום נמיביה, לפני יותר ממאה שנה. הרדיפה השיטתית והטבח של חיילי הרייך הגרמני בבני שבטי "הררו" ו"נאמה" בין השנים 1904 ועד 1908 נחשבת לג'נוסייד הראשון של המאה ה-20.
רוב המשא ומתן בין הצדדים עסק בשאלת התשלום, והצד הגרמני הסכים להעביר כ-1.1 מיליארד אירו לנמיביה, אך גם דרש שגרמניה לא תיחשב כאחראית מבחינה חוקית למעשים, מחשש שהדבר יפתח פתח לגל תביעות במאות מיליארדי אירו מצד מדינות באירופה, שנכבשו במלחמת העולם השנייה. לפיכך, הפיצוי מוגדר כ"מחוות הכרה", וייפרש על פני שלושת העשורים הקרובים.
שר החוץ הגרמני הייקו מאס, שהצהיר בעבר כי הסיבה שהצטרף לפוליטיקה היא מעשי הזוועה שביצעו הגרמנים באושוויץ, הודיע רשמית בסוף השבוע כי ממשלת גרמניה תבקש את סליחת צאצאי השבטים הנרדפים ואת סליחתה של נמיביה כולה על "פשעי השלטון הקולוניאלי הגרמני".
"מבלי לטייח או להשתמט, אנו נקרא מעתה לזוועות שאירעו במיוחד מ-1904 עד 1908 כפי שהן נראות מהפרספקטיבה הנוכחית: רצח עם", אמר מאס.
הרקע: מלחמות קולוניאליות
גרמניה, שאוחדה יחדיו למדינה על ידי אוטו פון ביסמרק ב-1871, הצטרפה מאוחר למרוץ הקולוניאלי ופרשה ממנו מוקדם, אחרי שהפסידה את הקולוניות שלה במלחמת העולם הראשונה. למרות זאת, הייתה זו ועידת ברלין בשנים 1884-1885 שהסדירה את הקולוניאליזציה האכזרית של היבשת בין המעצמות דאז, ושחילקה אותה למדינות כשהיא מתעלמת מסכסוכים אתניים וחורצת את גורלה במידה רבה למלחמות ולאי-סדר. הגרמנים השתלטו על מספר קולוניות באפריקה - במזרח טנזניה, בקמרון, בטוגו ובנמיביה של היום.
ב-1904 החלו בני שבט ההררו בהתקוממות נגד המתיישבים הגרמנים בקולוניה זו, ונגד הכוחות הצבאיים שנשלחו אליה וסילקו אותם מאדמתם ולאחר מכן השתלטו על שטחים נרחבים. ב-1905 הצטרפו להתקוממות גם בני שבט הנאמה. התגובה הגרמנית הייתה חריפה. נגד שני השבטים התנהל החל משנים אלה מצוד חסר רחמים שכלל הוצאות להורג, כינוס במחנות ריכוז, הרעבה, התעללויות פיזיות ועוד.
באוקטובר 1904, למשל, חתם הגנרל הגרמני לותר פון-טרוטה על "פקודת השמדה" שפירטה: "בתוך הגבולות הגרמנים, כל הררו, חמוש או שאינו חמוש, בעל מקנה או ללא מקנה, יירה למוות". הגרמנים שלחו עצמות וגולגולות של בני השבטים שהוצאו להורג לברלין לצורך "בחינה מדעית" וכחלק מתיאוריית הגזע המתפתחת. לפי הערכות עדכניות, כ-65 אלף מתוך 80 אלף בני שבט ההררו ו-10 אלף מתוך 20 אלף בני שבט הנאמה דאז נהרגו ומתו ממחלות, מצמא ומרעב כתוצאה מהרדיפה, בין השנים 1904 ל-1908, ביניהם רבים שהונסו למדבר.
9 סבבי משא ומתן
הקולוניה הגרמנית פעלה עד 1915, ונמיביה קיבלה עצמאות מדרום אפריקה ב-1990, אז החלו גם הקריאות להכיר רשמית במעשי הזוועה של חיילי "משמר ההגנה האימפריאלי" הגרמנים שבוצעו בתחילת המאה. הממשלה בנמיביה גם דרשה להחזיר עשרות גולגולת שנשלחו לברלין בשנים הללו. ב-2015 החלו דיונים רשמיים בין הצדדים, שכללו תשעה סבבי משא ומתן במהלכם דנו הממשלות באחריות ובפיצוי הלא רשמי שיוענק לנמיביה.
למרות שאת הדיונים הוביל דיפלומט נמיבי ותיק משבט ההררו, זד (צדקיה) נגבירו, מנהיגי השבט הנוכחיים הביעו בימים האחרונים התנגדות להסכם שהושג, וטענו כי לא נכללו בדיונים. מועצת השבט אמרה בהצהרה רשמית כי לא נעשה די כדי לפצות באופן ישיר את השבטים שנפגעו, וכי ההודעה "אינה יותר מתרגיל ביחסי ציבור". "אם נמיביה תקבל כסף מגרמניה, הרי שהוא צריך ללכת לקהילות שנפגעו", אמרו. בנוסף, לדבריהם סכום הפיצוי נמוך ביחס לפשעים שבוצעו. נגבירו אמר כי הוא מופתע מההודעה, מכיוון שמועצת השבט הייתה "שותפה לדיונים", לדבריו.
מהצד הגרמני, דיווחו כלי התקשורת על הדינמיקה של השיחות, שהתחילו ב-2015 ביוזמת שר החוץ דאז והנשיא המכהן כיום, פרנק ולטר שטיינמאייר.
"הדיונים לא היו רק על אחריות ונוסח, אלא כמובן גם על כסף", דיווח ה"זידוטיישה צייטונג" בסוף השבוע. לפיכך, מה שהוסכם כעת הוא שגרמניה תציע "מחוות הכרה" בשווי 1.1 מיליארד אירו שיועברו לנמיביה על פני תקופה של 30 שנה. זהו סכום דומה למה שגרמניה כבר העניקה בסיוע בינלאומי לנמיביה מאז שזו קיבלה עצמאות ב-1990 מדרום אפריקה. 50 מיליון אירו מתוכם יוקצו לפרויקטים מיוחדים בבתי ספר ול"קרן פיוס" שתוקם, אך רוב הסכום יוקצה לפיתוח חקלאי ומסחרי של המדינה. לא ברור כמה אפליה מתקנת תופעל כדי לתמוך בנושאים אלה בשבטים שחוו את רצח העם.
להכיר אך לא לקבל אחריות
עד היום סוגיית הנחלות הגדולות של צאצאי המתיישבים הגרמנים מעוררת סערה בנמיביה, והנשיא המכהן האגה גיינגוב הבטיח לתושבים חלוקה שווה יותר של האדמות. למרות זאת, הוא נמנע עד כה מלנקוט את הצעד שנקטה דרום אפריקה השכנה, של הלאמת חוות.
לפי הדיווחים, מה שהיה חשוב לצד הגרמני הוא לא לקבל אחריות חוקית על מה שקרה, ובמיוחד לא ליצור תקדים שבו "האמנה נגד רצח עם", שהתקבלה ב-1948, תחול רטרואקטיבית על המעשים של גרמניה בתחילת המאה הקודמת.
הרקע לחשש הן דרישות הולכות וגוברות - אפילו בתוך האיחוד האירופי - לפיצוי גרמני על מעשי הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה. ועדה רשמית שמינה הפרלמנט היווני העריכה כי הגרמנים "חייבים" ליוון פיצוי של כ-300 מיליארד אירו על הכיבוש. פולין עשויה לדרוש יותר מ-850 מיליארד אירו על הנזק למדינה שנוצר בשנות מלחמת העולם השנייה כתוצאה מהמדיניות הנאצית. כך גם מדינות אחרות.
נכון לעכשיו, ההסכם הסופי בין הצדדים נשאר עדיין חשאי, אך הוא כולל ככל הנראה נסיעה קרובה של נשיא גרמניה פרנק ולטר שטאיינמאייר לנמיביה כדי לבקש את סליחתה. "בשל האחריות ההיסטורית והמוסרית של גרמניה אנו נבקש את סליחת נמיביה וצאצאי הקורבנות", הודיעה לשכתו.
עוד זווית: צרפת הכירה באחריות חלקית לרצח העם ברואנדה ב-1994
נשיא צרפת עמנואל מקרון הכיר באחריות החלקית של ארצו ברצח העם שהתרחש ברואנדה ב-1994, במהלכו נרצחו יותר מ-800 אלף בני אדם, רובם בני שבט הטוטסי.
במהלך ביקור נשיאותי בקיגאלי אמר מקרון כי על צרפת להכיר ב"סבל שנגרם לתושבי רואנדה על ידי כך שהעדיפה שתיקה על פני חקירה שתגיע לאמת". מקרון הורה על חקירה היסטורית שהעלתה, כי פאריס שיתפה פעולה עם שלטון ההוטו במדינה, והתעלמה מההכנות לרצח העם. החקירה לא העלתה שיתוף פעולה ישיר מצד הצרפתים ברצח העם.
סוגיית האחריות הצרפתית העיבה על יחסי שתי המדינות. נשיא רואנדה פול קגאמה, שהיה מנהיג המורדים שהצליחו להשתלט על המדינה ולשים קץ לרצח העם, הודיע בעבר על ניתוק היחסים עם פריז משום שצרפת לא העמידה לדין כמה בכירים במשטר ההוטו. מאז התחממו היחסים, וקגאמה אמר שמדובר ב"צעד חשוב" מצד הרשויות בצרפת ומצד מקרון. באתר ההנצחה לקורבנות רצח העם שבקיגאלי הבהיר הנשיא הצרפתי עם זאת שלכוחות צרפתיים "לא הייתה כל יד" בהרג שהשתולל במשך קרוב לעשרה חודשים.