ילדים מדליקים נר זיכרון ליצחק רבין / צילום: מארק ניימן, לע''מ
חיים חפר כתב "רבותיי ההיסטוריה חוזרת". ובמילים פשוטות - לא למדנו כלום. לא מרצח רבין ב-1995 ולא מהשואה. נהוג לחשוב שאנחנו שילמנו את המחיר, זה העולם ששכח. ההסתה הפרועה ברשתות החברתיות סביב מי שכנראה יכהן כראש ממשלת ישראל אחרי בנימין נתניהו מוכיחה שכנראה זה לא המצב. בכל מקרה, ככה לא מעבירים שלטון במדינה דמוקרטית.
נחזור 3 שבועות אחורה: המערכה בעזה תפסה אותנו לא מוכנים הסברתית. לתוך ואקום ההסברה נגד מדינת ישראל נכנסו מובילי דעת קהל מחו"ל, בורים ומסיתים, שלמדו על המצב במדינה שלנו מהטיקטוק ומהאינסטגרם ויצאו לרחובות מפיצים הלאה בורות, הסתה ובעיקר יצרים ושילהוב. הם הניפו תמונות של ילדים מתים (שחלקם מתו בהפצצות בסוריה, ביירות ואפגניסטן וחלקם מאש חמאס שכוונה אלינו והתפוצצה בשטחי עזה) וקראו בשירים לשחרר את ישראל "מהנהר עד הים" בלי להבין שהם בעצם משלהבים המון סוער - להשמיד את היהודים בשטחי מדינת ישראל. ובימים שלמובילי דעת הקהל יש יותר עוקבים מכל אוכלוסיית היהודים בעולם - שם נוצרה הבעיה שלנו.
להסתה הזו יש כוח והשפעה שיוצאת מגבולות הרשת ומגיעה עד להחלטות נשיא ארה"ב. ההסתה ושלהוב היצרים הגיעו לכל העולם ולאירועי אלימות קשה כלפי יהודים שאפילו לא לקחו חלק בהפגנות.
כשזה קרה, ידענו כולנו לזעוק - "האנטישמיות חוזרת, אם לא נעצור תהיה פה שואה שנייה!" ובעיקר הזדעזענו מרמת השיח. וראו זה פלא, אותם "אנחנו" שצעקנו ונזדעקנו רק בשבוע שעבר - מפנים את אותה הסתה, שנאה ואיום כלפי עצמנו.
רצח רבין ב-1995 עדיין טרי בקרב חלקים נרחבים באוכלוסייה. ובניגוד לשואה רובנו יודעים היטב היכן היינו כשהוא התרחש. ספק אם אלו הנושאים שלטים של נפתלי בנט, ראש הממשלה המיועד, חבוש בכפייה וקוראים לו "בוגד", לוקחים בחשבון עד לאן ההסתה האלימה והפרועה הזו יכולה להגיע. יש לקוות שראש השב"כ יודע. ההיסטוריה חוזרת - השימוש באותם ביטויים קשים וקיצוניים שמגיעים גם מנבחרי ציבור - וגם מהעם, מסוכנת מאוד.
אם אנחנו מתנהגים כך כלפי מנהיגים שלנו, שנבחרו בדרך דמוקרטית, מה לנו שנלין על אנטישמיות כלפי יהודים החיים מעבר לים?
כולם נהיים קיצוניים יותר
כחוקרת רשת אני מגלה שרף הגירויים שלנו עלה. הרשת חושפת אותנו לכל כך הרבה מידע, שכדי לבלוט יש תחושה שצריך להיות קיצוני. כך פועלים גם ערוצי התקשורת הכתובה והמשודרת - כדי לא לאבד את מעמדם בזמן שמידע זורם ברשת בחינם ומעודכן יותר - כולם נהיים קיצוניים במסרים שלהם, כי כולם רוצים שישמעו אותם. אזרחים, מפורסמים, אנשי ציבור וגופי תקשורת. התוצאה היא שלהוב יצרים ודרדור במורדות המוסריות. וכפועל יוצא מזה מחאות נהיות סוערות ואלימות יותר ויותר. גם אצלנו וגם בעולם כלפינו.
אז מה הפתרון?
ובכן, הכל מתחיל ונגמר בדוגמה אישית. ממש כמו בבית: פעם, דרשנו מנבחרי ציבור להיות ללא רבב - גם בהתנהגות המוסרית וגם בדרך העברת המסרים. כשאנחנו צופים בנבחרינו מסיתים אחד נגד השני, מוציאים מפיהם דברים שבעבר ראינו לאן הם הובילו ושאינם ראויים להישמע מאף נבחר ציבור באשר הוא, כשנבחרי הציבור נכנסים ויוצאים מהכלא, כשראש ממשלה מכהן מואשם בפלילים ומסרב להעביר את השלטון לאחר שהפסיד בארבע מערכות בחירות, מה הפלא שגם חלקים בציבור מאבדים את הכיוון? עלינו לחזור ולדרוש מנבחרי הציבור התנהלות ללא רבב, ממש כמו שהיה בעבר, זה לא בשמיים.
שחקנית משמעותית נוספת בפתרון המצב הכאוטי והמסוכן אליו נקלענו היא התקשורת. לא יזיק כלל אם גם אמצעי המדיה המסורתיים ישנו את השיח ויפעלו להרגיע את הרוחות - אם ברשת אין עורך וכל אחד יכול לעלות מה שהוא חפץ, פה התקשורת הישראלית חייבת להיכנס לתמונה ולקחת אחריות על המסרים שהיא מעבירה ולא רק להתייחס לרייטינג, לצהוב ולאיזה סינק יהיה הכי ויראלי. מגיע לנו יותר מהשיח הנוכחי.
הכותבת היא אשת תקשורת, מומחית להסברה, מיתוג ורשתות חברתיות