ערן שדה, פרחי שדה, מגדל עגבניות שרי במושב יבול / צילום: תמונה פרטית
בגיל 45 ערן שדה קם בבוקר לעבודה שהוא אוהב. הוא מגיע אל חממות עגבניות השרי שלו במושב יבול שבעוטף עזה, מטפח אותן אחת אחת, מתבונן בהן גדלות, קוטף, אורז, ומשלח ללקוחותיו ברחבי הארץ. עד שהקורונה טלטלה את כמעט את כלל המערכות במדינה, שדה היה מוכר את מרבית תוצרתו למסעדות ולאולמות. "הגיעה הקורונה והכל הפסיק", הוא מספר. "נשארנו עם מלא סחורה ובלי לקוחות. השווקים היו סגורים, וחיפשנו למי למכור. חברים התחילו עם הרעיון של קבוצות רכישה והחלטנו לנסות. מכרנו משמעותית פחות ממה שהיינו רגילים, אבל מכרנו במחירים סבירים שחסכו פערי תיווך והשתלמו לנו וללקחות, אבל לא לקחנו בחשבון שזו עבודת פרך".
במקום להסתמך על שרשרת אספקה ארוכה ועל משאית שמעמיסה את הסחורה בחממות וממשיכה הלאה, שדה העמיס את הרכב בעצמו והסתובב עם הסחורה ברחבי הארץ, בין קבוצות שכונתיות וישראלים שהעדיפו לרכוש ישירות מהחקלאים, שנותרו ללא עבודה, ולא ברשתות המזון שמייבאות חלק גדול מהתוצרת.
"הגענו למצב שאנחנו ישנים שעתיים בלילה. לא הייתה לנו ברירה", הוא מספר. אבל גם עכשיו, כשהחיים חוזרים למסלולם, שדה לא נוטש את הקבוצות שעמדו לצידו במערכה הקשה. "אנחנו עכשיו ממשיכים עם זה כי התחברנו לאנשים טובים, שזה הפתרון שלהם להשגת סחורה טרייה וזולה, ואני נהנה לפגוש אותם. אני מרגיש מחויבות אליהם כי הם עזרו לנו מאוד כשלא היו לי דרכי שיווק אחרות".
חזרתם לעבודה מלאה?
"ההכנסות שלי בשנה הזו ירדו ב-40%, ואנחנו עדיין לא בתפוקה מלאה. ירדתי ב-30% בכמות הגידול, כי אני לא יכול להוציא את כל הסחורה. צריך לפתוח את כל החממות ולהתחיל מחדש כי ייבשתי המון שטחים. זה כמו להקים עוד משק קטן. אנחנו לא יודעים מה יהיה אז אנחנו לא עושים את זה. יש קורונה, ואז יש סיבוב עם עזה. הכל לא ודאי, אין הרגשה של ביטחון להתחיל לעשות השקעות שוב".
איך התמודדתם עם סבב הלחימה, ממש בשטח החממות?
"התאילנדים פחדו להיות כאן. הבומים עושים את שלהם. מי שבא מבחוץ לתוך הבלגן הזה, צבע אדום ואזעקות, הוא אוטומטית לא רגוע. הם רק הגיעו, והם ברחו אחרי ששילמנו אגרות ועלויות של בידוד שלהם. אנחנו לא מקבלים במקומם עובד אחר, אחרי שחיכינו להם מאוקטובר 2020. הם בארץ, אבל הלכו לחקלאים אחרים כדי לא להיות כאן. זה נזק של עשרות אלפי שקלים כי גם הפסקנו שתילה. אין לנו מספיק כוח אדם לשתילה ואנחנו דוחים אותה, מה שאומר שאין לנו רצף ולא יהיו לנו עגבניות וההכנסות שלנו ייפגעו".
איך אתה מתמודד כלכלית?
"אני בכלל לא בטוח שהמדינה תפצה אותי על סבב הלחימה אם אנסה, ואני גם לא מבקש. אין לי כוח לבירוקרטיה המטורפת הזו. מתגלגלים, קמים, ממשיכים הלאה. בקורונה קיבלתי עזרה מהמדינה במענקים, כי ההכנסות ירדו משמעותית והמשק נפגע מאוד. אי-אפשר לומר שזו עזרה שיכולה להספיק, אבל הצלחנו לשלם על זה חשבונות. עכשיו אני מביא כסף מהבית, נכנס למינוסים, לוקח הלוואות. אנחנו חקלאים, אז תמיד מצפים שיהיה יותר טוב. אי-אפשר לומר שמצבי הכלכלי הוטב עם השנים, להפך - נהיה יותר גרוע, אבל זה המקצוע".
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il