אופרה אחרת. אירוח ביתי עם סיפורים / צילום: אורלי גנוסר
מרגע שנכנסים לחצר הקטנה של מולי שלופר ואופירה אלון בקיבוץ רמת הכובש, ורואים את העציץ הענק ופרחי העץ הפורחים ממנו, קשה להסיר את העיניים מיצירת האמנות הזו, שהיא רק הפתיח לשיכרון היצירה שהבית הזה מכיל. בפנים זו אופרה אחרת, מתעתעת, שנעה על הציר שבין דמיון ומציאות וקריאות ההתפעלות שהזוג רגיל אליו, נפלטו גם ממני.
אז מה הסיפור כאן? שלופר גילה נטיות אמנותיות בגיל צעיר כשסירב ללבוש את התלבושת האחידה של ילדי הקיבוץ. בהמשך תרגם את היצירתיות לעבודה בעץ ועסק בכך כתחביב, כי בקיבוץ לא אפשרו לו ללמוד אדריכלות אלא מקצוע חיוני אחר. עם השנים נהג למחזר עצים ורהיטים שונים ובנה מהם פריטים חדשים.
כשנחשף לשוקי הפשפשים בעולם, נשבה בקסם, ויחד עם זוגתו החל לאסוף פריטים וחפצים עתיקים שלהם העניק חיים חדשים. ביקור בכנסייה בפריז לפני פחות מעשור, חשף אותו לטכניקה מיוחדת של יצירת פרחים מכיפוף פיסות עץ, ושם הבין שזה ייעודו. הוא חקר, למד והתחיל לייצר פרחים בטכניקה של חיתוך ריכוך וכיפוף.
החדר הקיבוצי שהפך להיכל ליצירות שבנה קיבל את הפרחים החדשים באהבה, והם הצטרפו לחגיגה בשלל גדלים, צבעים וסגנונות על הקירות, התקרות, החפצים והרהיטים. מטבחון קטן, סלון שמזכיר ארמון אירופי ואפילו חדר השינה פתוחים לתצוגה.
העיניים שלי שוטטו במהירות מנסות להתרגל לעושר אבל הבנתי שזו משימה בלתי אפשרית. בין היתר מוצגים בחלל שעון מקרקוב, מנורה מאמסטרדם, שנדליר מאיטליה, בובת חרסינה מפראג וקופידון מצרפת. הקופידונים משתלבים ביצירות של שלופר ויש להם מגוון מופעים. על דלתות החדרים הודבקו דלתות ארון הבגדים של הזוג לאה ויצחק רבין, על אחד הקירות תלויה דלת קטנה ממנזר השתקנים ואין פינה בבית שלא טופלה ביד אוהבת.
אז מה עושים כאן? הזוג פתח את הבית והלב לאירוח ביתי של קבוצות קטנות (מינימום שמונה אנשים) ומפגש שבו הוא מספר את סיפור חייו והיא לצד כיבוד מתבלת את הסיפורים באנקדוטות משעשעות. החוויה רב-חושית, המקום מרתק ומלהיב ושלופר מוסיף ומספר כיצד ניצל את שנת הקורונה לחיפוי הסלון בעץ ותוספת של עמודים דקורטיביים. צפויות לכם כשעה וחצי של התפעלות וחדווה.
30 שקל לאדם, 052-2603103