מתוך "המניע" / צילום: צילום מסך מתוך הדוקו
יותר משלושה עשורים עברו מאז הלילה בין שישי לשבת בפברואר 1986, שבו ירה א' למוות בארבעת בני משפחתו בביתם בעין כרם שבירושלים. בתחילה ירה באביו ניסים ואמו לאה, שישנו בקומה התחתונה, ואז עלה לקומה העליונה וירה בשתי אחיותיו, ענת החיילת ושירה תלמידת התיכון. את הרצח הוא ביצע באמצעות רובה M16 שהיה ברשות אביו, ששירת במילואים באותם ימים. כל זאת כשהוא רק בן 14.
הפרשה הסעירה את המדינה אז וזכתה לכינוי "הרצח בעין כרם". הנער, שנבדק שבועות ארוכים על ידי פסיכיאטרים ומומחים, נמצא כשיר לעמוד לדין, ונגזרו עליו עשר שנות מאסר.
אבל בשנים שחלפו מאז נשכח הרצח מהתודעה הציבורית, וכך גם א'. הוא ריצה שש שנות מאסר, לאחר שעונשו קוצר על התנהגות טובה, ובמשך כל הזמן הזה זהותו נשמרה תחת מעטה סודיות מתוקף ההגנה עליו בחוק הנוער, שמטרתו לאפשר לקטינים שיקום מבלי שהעבר ירדוף אותם.
א' למד לבגרויות בתקופת המאסר, לאחר השחרור המשיך לתואר ראשון בכלכלה ואז לתואר שני בטכניון. הקריירה שלו נסקה, והוא התקדם עד לתפקיד בכיר בחברה ציבורית גדולה. גם התחתן ובנה משפחה, וככל הנראה למעט בת זוגו איש מהקרובים אליו לא ידע על עברו. סיפור השיקום המושלם, אם תרצו.
אלא שבדצמבר האחרון עלתה לשידור הסדרה "המניע", והציפה את סיפורו הנשכח. זמן קצר לאחר מכן כבר דיברו על "הנער מעין כרם" בכל הרשתות, והחיפושים אחריו הפכו לאתגר החם. הרמזים על זהותו לא איחרו לבוא, תמונתו הופצה, וכך גם פרטים על מקום עבודתו. א' מצא את עצמו עומד שוב למשפט ציבורי.
בין אמת למניפולציה
"המניע", שעלתה לשידור ב־yes דוקו, שייכת לז'אנר הפשע האמיתי (True crime או "דוקו־פשע"), תחום שזוכה בשנים האחרונות להצלחה מסחררת בעולם. הוא כולל סדרות, סרטים ופודקאסטים שמתחקים אחר מקרי פשע אמיתיים ומאמצים מודלים חקירתיים כדי לנסות לפענח מקרים לא פתורים ולערער על החלטות משפטיות קיימות.
כתבה שפרסמנו לפני כחודש, עסקה באופן שבו הסרט "צל של אמת" שינה את חייה של א"ק, לאחר שטען שהיא הרוצחת של תאיר ראדה, זאת על בסיס מידע חלקי ובאמצעות מניפולציות קולנועיות.
בשונה מיצירות רבות בז'אנר הפשע האמיתי, יוצרי "המניע" טלי שמש ואסף סודרי לא עסקו בזהות הרוצח, שכן על העובדות לא הייתה מחלוקת, הם ניסו להתחקות אחר המניע למעשיו. בעת הרצח, שמש הייתה נערה בעין כרם וחוותה אותו באופן אישי. "לא הייתה אופציה מבחינתי לא לספר את הסיפור. זה בא ממניע מאוד אישי. שירה וענת היו חברות שלי, ושאר בני המשפחה קרובים מאוד ללבי. הקורבנות הם לא רק אלה שנרצחו".
לדבריה, רבים מהם הרגישו הקלה אחרי שהסדרה יצאה. "לקח 35 שנים לספר את הסיפור הזה. הוא היה סוד שמור, פצע שאסור לגעת בו, ויש משהו בזה שבן אדם עומד מאחורי המעשים שלו".
ואולם, המעבר מהחוויה האישית של שמש למדיום המשודר דרש לא מעט להטוטים קולנועיים. עקב שביתה של עובדי רשות השידור ושיטפון שמחק את צילומי השחזור של הנער בזירה, שמש וסודרי היו צריכים להסתפק בחומרי ארכיון חלקיים, וכדי להדביק את הפער הם ביימו וצילמו שחזורים עם שחקנים. מבחינת הצופים התוצאה מתעתעת: התמונות האמיתיות והמשוחזרות נשזרו אלה בתוך אלה, ומי שצופה בסדרה לא יודע להבדיל בין מה שאותנטי למה שעבר מניפולציה.
"השקענו בשחזורים המון, הם היו כל כך אמינים כי עשינו אותם בצורה כל כך מדויקת", אומרת שמש בתגובה. "מלכתחילה החלטנו שנעשה משהו שיגרום לצופה להישאר בחוויה, ומשום מה זה הפריע להרבה קולנוענים. אבל את הקהל הרחב זה לא עניין. השתמשנו בתמונות ושחזרנו דברים שלא יכולנו להראות או שנעלמו - הכול אחד לאחד. איש המז"פ היה בטוח שאלה חומרים שהוא צילם".
עבור שמש זו הייתה חוויה מטלטלת: "כל השנים זה היה רק בדמיון שלי, אבל כשראיתי את התמונות של מה שקרה שם באמת, החלטנו שצריך להראות בדיוק את מה שקרה. רק ככה נראה את הניגוד בין הנער העדין, ילד טוב ירושלים, למה שהוא עשה".
"מצאנו אותו ועוד איך"
אבל עם שידור הסדרה, העלילה הסתבכה, וכשהתקשורת הצטרפה לסערה א' כבר לא יכול היה להמשיך להסתתר. "מישהו יכול לנחש מה עושה היום למחייתו הנער שרצח את כל משפחתו בעין כרם?" צייץ בטוויטר גיא לרר, מגיש "הצינור", כשבוע אחרי ש"המניע" עלתה לאוויר.
לרר הבטיח לחשוף פרטים חדשים על הרוצח, ובהמשך החליטו בצינור גם להגיע אליו: "הערב, לראשונה, הילד מעין כרם שרצח את כל משפחתו מול המצלמות שלנו. רבים חשבו שהוא עזב את הארץ, הוא ממש כאן בתוכנו", צייץ לרר. "עורך הדין שלו הימר שאף אחד לא ימצא אותו. אמיר שואן מצא ועוד איך", כתב בציוץ נוסף.
ב"צינור" גם החליטו לאתר את מקום עבודתו של א', אך כששואן הופיע שם הוא נתבקש לעזוב. "האיש מסתובב עם חיוך זחוח כמעט קבוע על פניו, טון קולו מתנשא ומעצבן, וכשהוא מדבר הוא מרים את סנטרו במעין שחץ גועלי", כתב בתגובה בעמוד הפייסבוק שלו. "האמת? לא ציפיתי לראות משהו אחר ממי שרצח וירש. רצח וירש. רצח וירש".
בפוסט הארוך חשף שואן פרטים נוספים על א', וטוען כי "קיצרו לו שליש למרות שלא הביע חרטה, וכשהשתחרר ירש את כל רכושם של ההורים שקטף במו ידיו". עוד כתב: "אם לא היה מדובר בעבירה פלילית, הייתי שמח לפרסם את שמו ותמונתו בראש חוצות".
שואן אמנם לא פרסם את שמו ותמונתו, אך זמן קצר לאחר מכן פוטר א' ממקום עבודתו.
השאלה המרכזית שעולה בעקבות "המניע" היא האם למי שפשע והשתקם יש את הזכות להישכח, או שמא ליוצרים קולנועיים או לחילופין לעיתונאים, יש זכות בלתי מוגבלת להעלות סיפורים באוב?
משפטו של א' התנהל בדלתיים סגורות בבית המשפט לנוער בירושלים. הוא הואשם ברצח, אבל חתם על עסקת טיעון שבה הודה במעשיו בתמורה להפחתת האישום מרצח להריגה. בדומה לכל הליך משפטי שמתנהל נגד קטינים, גם כאן אסר החוק לפרסם את שמו. חוק הנוער אף מטיל עונש פלילי של שנת מאסר על מי שמפרסם את שמו של קטין או דבר העשוי לרמוז על זהותו או להביא לזיהויו.
שמש וסודרי חוזרים ואומרים כי לא תכננו להביא לחשיפתו. ואכן, השניים לא הציגו שום פרט שיכול להביא לזיהוי של א'. אבל נשאלת השאלה עד כמה אפשרי היום לעשות כזו סדרה בלי להביא בחשבון את ההד הציבורי.
מראש היה לנו ברור שלא ניתן שום פרט מזהה על הנער. לא היה לנו רצון להגיע אליו ולחשוף אותו. הלכנו בצורה הכי חוקית", אומרת שמש. "מנגד, לקחנו בחשבון שאנחנו נמצאים בתקופה של רשתות חברתיות ויש אנשים שיודעים מי זה. ידענו שזו חבית חומר נפץ אבל לא דמיינו עד כמה. לא חשבנו שיפטרו אותו מהעבודה וגם לא רצינו שזה יקרה, אבל הסיפור הזה היה צריך להיות מסופר ואני לא מתחרטת לרגע".
גם בתוכנית "הצינור" נועצים את חשיפת א' ברשתות החברתיות. "שמו ותמונתו של הנער שרצח את משפחתו נחשפו באופן נרחב בפייסבוק, בוואטסאפ ובהמון טוקבקים", אמרו לנו בתגובה. "זה קרה מיד עם שידור הסרט, בטרם הפרסום שלנו. הדרך מחשיפת שמו ותמונתו ועד גילוי מקום עבודתו הייתה קצרה. הפרטים החדשים שחשפנו לגביו הגיעו ישירות מעורך דינו, והניסיון שלנו לשמוע את גרסתו נעשה בטשטוש מלא. ההקפדה הייתה יתרה והיכולת לזהות אותו רק מהפרסום הזה היא אפסית.
"אנחנו תמיד בודקים את ההחלטות שלנו ואת התוצאות באופן מדוקדק, וכך היה גם לפני הפרסום הזה. לא הייתה שום כוונה לפגוע במסלול חייו, אבל עושה רושם שככל שהייתה פגיעה כזו היא נגרמה בעקבות העניין הרב שעורר הסרט והפרסומים ברשת שבאו בעקבותיו".
מה אומר החוק?
"התפיסה של החוק היא שככלל אדם לא אמור לגרור את השלכות העבר הפלילי שלו כל חייו", אומרת עו"ד גבריאלה פיסמן ממחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים. "במקרה הזה מדובר באדם שביצע עבירות כשהיה קטין, והעבר שלו רודף אותו באופן שפוגע בפרנסה שלו עשרות שנים לאחר שסיים לרצות את עונשו מעבר לתקופה ולנסיבות שלהן כיוון המחוקק". זאת, לדבריה, מבלי להתחשב בשאלה איזה תהליך שיקומי עבר, כמה זמן חלף והאם מיוחסות לו עבירות נוספות. "כל אלה בטלים ואותו אדם מאבד ברגע את יכולת הפרנסה שלו".
פיסמן אחראית לניסוח חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, שצפוי להיכנס לתוקף בינואר 2022 ונועד להחליף את החוק משנת 1981. לדבריה, הוא מגדיר מחדש את נקודת האיזון הראויה בין ההגנה על שלום הציבור וביטחונו לבין האינטרס לאפשר את שיקומו של אדם.
"הכוונה בחוק היא לאסור לא רק את שקילתו של מידע פלילי פורמלי שנמסר ממשטרת ישראל, אלא גם פרסומים ברשתות חברתיות ובאינטרנט, כדי להגן על זכותו של אדם לרהביליטציה", אומרת פיסמן. "המטרה היא למנוע מבעלי הרישומים הפליליים להיות נתונים למשפט שדה באופן שבו עברם הפלילי הבלתי רשמי ירדוף אותם לעד, ויגזול מהם את הזכות לשיקום או את חזקת החפות".
נכון לעכשיו, ארבעה חודשים אחרי שפוטר בעקבות ההדים שעוררה "המניע", א' רוצה להישכח שוב. "זו בושה למעסיק שככה הוא נוהג בו", אומר עורך דינו יוסי ארנון. "הוא רק רוצה שהעניין ייגמר ולא להישאר בכותרות".