המכון למחקר וירוסים בווהאן / צילום: Reuters, Koki Kataoka / The Yomiuri Shimbun
בסרט "12 קופים", מגפה קטלנית שמשנה את העולם מופיעה כאשר מישהו מפיץ באופן מכוון וירוס שעליו עובדים במעבדה ביולוגית. אבל לא מספור מדוע מלכתחילה עבדו על נגיפים מסוכנים כל כך באותה מעבדה, מי אישר זאת ומי קבע את תקני הבטיחות שלה. האם גם בעולם האמיתי רוחשות מעבדות סודיות בווירוסים קטלניים שאיננו מכירים?
כדי להפיץ מגפה צריך רק גמל שיעשה אפצ'י
עדויות חדשות שנחשפו ב"ניו יורק טיימס" ערערו את הביטחון בקהילה המדעית שנגיף הקורונה נוצר בטבע ולא ביקר במעבדה לפני שהחל להתפשט בווהאן. חוקרים ברחבי העולם מוטרדים פחות מההשלכות הפוליטיות של הגילויים ועסוקים יותר בשאלה אם אנחנו צריכים לשנות את הגישה למחקרי מעבדה בתחום הווירולוגיה.
חוקרים מוטרדים במיוחד ממחקרי Gain of Function, מחקרי הוספת תכונות, שבהם מתערבים באורגניזם כדי לשפר את תכונותיו. בתחום הווירולוגיה, מדובר בדרך כלל בהוספת תכונות שיכולות להפוך את הנגיףלמידבק ואלים יותר.
"לו הייתי רוצה ליצור מגפת קורונה חדשה", אומרת ד"ר טל רוה, חוקרת במכון לרפואה משקמת באוניברסיטת סטנפורד, המתמקדת באימונותרפיה לסרטן ומחלות זיהומיות, "לא בעיה לעשות זאת ללא הנדסה גנטית אלא רק בדרך של העשרה גנטית וברירה טבעית דרוויניסטית. אפשר לדוגמה לנסוע לסעודיה, למצוא גמל חולה ב-MERS, מחלה קשה שלמזלנו לא כל כך מידבקת בין בני אדם, לחכות שיתעטש, ואז לאסוף דגימה ובמעבדה לגדל את הנגיף בתרביות תאים מדרכי הנשימה של בני אדם. חלק קטן מאוד מהתאים יידבק, הנגיף יעבור מוטציות וייצור וריאנטים, וכיוון שהוא בסביבת תאים אנושיים בלבד, תהיה עדיפות לנגיפים שצברו מוטציות שהופכות אותם מידבקים יותר בתאי אדם".
הסיבה שסארס ומרס נשארו מגפות מקומיות בלבד היא שהנגיפים היו לא יעילים בהדבקת בני אדם, ולא מספיק נדבקו כדי לאפשר את תהליך האדפטציה הממושך יחסית. במעבדה אפשר עקרונית לעשות זאת הרבה יותר מהר, ונגיף הקורונה הנוכחי היה מידבק מאוד בבני אדם מיד עם התפרצות המגפה. לכן השאלה היא היכן ומתי התרחשה האדפטציה של הנגיף שהפכה אותו לכל כך מידבק ואפשרה לו להתפשט בעולם במהירות מסחררת?
מחקרים לא רק לצרכים תמימים
מדוע בכלל להביא לעולם וירוסים כאלה? מחקרי הוספת תכונות מבוצעים במעבדה דווקא כדי להבין איך וירוס או חיידק עלול להתפתח בתגובה ללחצים אבולוציוניים אמיתיים, כדי לוודא שאנחנו מוכנים אליהם. מחקרים כאלה בתחום הקורונה, למשל, עשויים לעזור לנו לאתר מוטציות אפשריות שיש להיערך אליהן עם חיסון מתאים.
"מחקרים של הוספת תכונות מבוצעים מאז תחילת ימי הווירולוגיה", אומר פרופ’ עמוס אדלר, מנהל המעבדה המיקרוביולוגית בבית החולים איכילוב. "למשל, הופכים חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה כדי לזהות תרופות שיכולות לפעול עליהם. המחקרים האלה נעשים לא תמיד רק לצרכים תמימים". כלומר, יש להניח כי במכוני מחקר ביולוגי צבאיים ברחבי העולם נערכים מחקרי הוספת תכונות כדי לפתח נשק ביולוגי, וגם כדי להיערך לנשק ביולוגי שהאויב עלול לפתח עם חיסונים מתאימים.
אם כך, האם כל מעבדות הווירולוגיה בעולם הן פצצות מתקתקות של וירוסים מסוכנים? בארה"ב ובאירופה יש רגולציה שאמורה לדאוג שהפצצה לא תתפוצץ. ועדות מיוחדות, הן במוסדות האקדמיים והן ברמת המדינה, אמורות לפקח על מחקרים שעלולים להיות מסוכנים. ראשית, הוועדות בוחנות היטב את הצורך בניסוי לפני שהן מאשרות אותו, ולאחר מכן על כל ניסוי כזה מפקח אדם בלתי תלוי, שאינו חלק מצוות החוקרים של הניסוי.
הניסוי שגרם לממשל אובמה לעצור את המימון
בינואר 2020, בתזמון מעניין, התכנסה ועדה אמריקאית שתפקידה לבחון מתי חובה לחשוף לציבור שמתקיים ניסוי כזה ולאיזה צורך. במקרים ספורים בלבד הובילו מחקרי הוספת תכונות למאמרים שהתפרסמו לציבור. כשמחקרים כאלה כן מגיעים לידיעת הציבור, הביקורת לא מאחרת לבוא.
ב-2013, קבוצה של חוקרים בהובלת הואלן צ’ן, ראש המעבדה הסינית לחקר שפעת העופות, בחנה אילו גורמים יובילו להעברה מוצלחת יותר (מבחינת הווירוס) של שפעת העופות בין בני אדם. המחקר נערך בחזירי ים. הניסוי עורר ויכוח גדול בקהילת הווירולוגים. היו שטענו כי מדובר בניסוי לא בטיחותי, שלא היה בו צורך ממשי. אחרים, ביניהם נציג ארגון הבריאות העולמי, טענו שמדובר במחקר משמעותי וחשוב, אפילו קריטי, להבנת הסיכון בשפעת העופות וההיערכות נגדו.
זה לא קורה רק בסין. מאמר שפורסם ב-2012, על מחקר בהובלת סנדר הרפסט מאוניברסיטת ארסמוס בהולנד, הראה כיצד ניתן להפוך את שפעת העופות לנישאת באוויר (במקום רק טיפתית). החוקרים שמחו להדגים שהווירוס הזה רגיש לתרופות אנטי-ויראליות מסוימות - מידע חשוב לטיפול אם וכאשר ניתקל במחלה כזאת בעולם שמחוץ למעבדה, אבל נשמעה ביקורת רבה על הבטיחות של עצם הניסוי. המחקר הזה היה כה מטריד, שנשיא ארה"ב ברק אובמה החליט אז לעצור את מימון הממשל למחקרים של הוספת תכונות בשפעת ובנגיפי קורונה מסוג SARS ו־MERS.
גם אם הווירוס ברח, זה לא היה בזדון
האם מגפת הקורונה היא תוצאה של מחקר דומה שהשתבש? מעבדת ווהאן בסין נחשבת מובילה במחקר של נגיפי הקורונה מעטלפים. היא חוקרת אותם משום שעטלפים כבר הביאו לנו את וירוס הסארס, והיה ברור שזה רק עניין של זמן עד שדבר כזה יקרה שוב, בטבע. "הסינים טוענים שהמעבדה מעולם לא עבדה על הווירוס שגרם לקורונה", אומר אדלר, "אז השאלה היא אם אנחנו מאמינים להם".
המעבדה בווהאן אפילו קיבלה מימון קטן מה-NIH, מכון הבריאות הלאומי בארה"ב. אולם ד"ר אנתוני פאוצ’י, היועץ הבכיר לקורונה בארה"ב ומי שהיה ועדיין אחראי על החטיבה שהעניקה את המימון הזה, טוען שהכספים לא תמכו במחקרי הוספת תכונות. זה היה אחד התנאים של המענק.
"כש-NIH נתן למכון בווהאן את המענק, נשלחה ועדת פיקוח מטעם המכון לסין והם בדקו את המעבדה ודיווחו שהם לא עובדים בסטנדרט בטיחות גבוה מספיק", אומרת רוה. "אז גם אם בסוף יתברר שהווירוס לא הגיע מהמעבדה, זה כנראה תרחיש שהיה יכול לקרות. לא הגנו מפניו מספיק".
גם אם לא במימון אמריקאי, במעבדת ווהאן נערכו מחקרים כאלה כנראה. מאמר שפורסם ב-2015 על ידי חוקרים מהמכון הביולוגי בווהאן זיהה וירוס בעטלפים שרכיב הספייק שלו יכול להיקשר לקולטנים של בני אדם - בדיוק כמו וירוס הקורונה "שלנו". כדי לבדוק אם רק רכיב הספייק דרוש להדבקה או הווירוס כולו, הספייק נותק מהווירוס המקורי וחובר לווירוס של עכברים. כעת נוצר וירוס קורונה עם ספייק מסוכן, שלא היה קיים קודם. כלומר, הוספת תכונה.
נתונים אחרים מחזקים את התיאוריה שלפיה מחקרים דומים שנעשו במעבדה אולי הובילו לנגיף הקורונה. לפי "ניו יורק טיימס", שלושה עובדים במעבדה אושפזו עם קורונה בשלבים מוקדמים מאוד של המגפה. "דליפה של וירוס ממעבדה מתרחשת בדרך כלל לא דרך הביוב, אלא על ידי הדבקה של עובד שלא התמגן כראוי", אומר פרופ’ יעקב נחמיאס, מהמכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית ומייסד חברת Tissue Dynamics.
הנחות קודמות נבחנות מחדש בווהאן
במרץ 2020, ערך פרופ’ קריסטיאן אנדרסן ממכון סקריפס בארה"ב בדיקה גנומית של וירוס ה־SARS-Cov2, וקבע שיש סבירות נמוכה כי הווירוס הונדס גנטית. לדברי נחמיאס, כעת הקביעה הזאת נבחנת מחדש. "יש שם חלק ברצף שנראה חשוד", הוא אומר.
לזכות הסינים ייאמר שאף שהסתירו את המחלה בתחילת הדרך - דבר המקשה להתחקות אחר מקורותיה - הם מיהרו לחשוף את הרצף הגנטי של הווירוס, כך שאולי הם חשבו שבהקשר הזה אין להם מה להסתיר.
יש לזכור גם שהמעבדה חקרה את הווירוסים האלה דווקא משום שהייתה סכנה ברורה ומוחשית שאחד מהם יגיע מהטבע, באזור הספציפי הזה של העולם. ייתכן שזה מה שקרה, אבל את העטלף או הפנגולין החולים בקורונה של בני אדם עוד לא מצאו בסביבה של ווהאן.
רוה, שכיום מוצאת תימוכין רבים לתיאוריית המעבדה, בכל זאת מעלה גם אפשרות אחרת: "אולי וירוס קורונה של עטלף, שלא מאוד מידבק בבני אדם, הדביק אדם עם כשל חיסוני, ובתוכו הוא עבר את המוטציות שהפכו את הנגיף למחלה שאנחנו מכירים. הרי כבר ראינו באותו חולה שאצלו נוצר הווריאנט הבריטי המפורסם שאצל אנשים עם כשל חיסוני הווירוס יכול לצבור תוך זמן קצר מקבץ של מוטציות".
בכל מקרה, המרואיינים בכתבה זו אינם סבורים שהווירוס נוצר במזיד.
יש מעבדות שלא מקימים באמצע ניו יורק
רפובליקנים בארה"ב מבקרים היום את פאוצ’י על התמיכה שהועברה לווהאן ועל תמיכתו באופן כללי במחקרי הוספת תכונות, אך ביטול קטגורי של מחקרים כאלה עשוי להיות בעייתי למדע הווירולוגיה. השאלה האמיתית היא כיצד אפשר לוודא שהם ייערכו תחת פיקוח ובשקיפות גם במדינות שלא נהוג בהן פיקוח כזה כיום.
מעבדות ויראליות מסווגות לפי רמות בטיחות. רמות 1 ו-2 מיועדות לווירוסים שאינם מסכנים בני אדם או שאינם מידבקים בקלות (לדוגמה, מחקר על HIV נעשה ברמת בטיחות 2, כי כמעט בלתי אפשרי להידבק בו מדגימה), רמה 3 נועדה לווירוסים מסוכנים לאדם המועברים בדרכי הנשימה, ורמה 4 היא לווירוסים מאוד מסוכנים ומידבקים, כמו אבולה ואנתרקס.
רוה מספרת כיצד נראה ביקור שלה במעבדה ברמה 4, "בשומקום במונטה". "כל מי שנכנס עובר בידוק של ה-FBI מחשש להדלפה מכוונת של וירוסים, ובדיקות מקיפות ביציאה. העבודה נעשית במיגון מלא, בתאים אטומים, עם כפפות, ולמבנה יש מערכת סינון אוויר וביוב נפרדת. ביציאה, עוברים חיטוי מלא. לא מקימים מעבדה כזאת באמצע ניו יורק". או באמצע ווהאן, ליד השוק.
אחת הטענות נגד המעבדה בווהאן הייתה שהיא עבדה על נגיפי קורונה במעבדה ברמה 2, במקום במעבדה ברמה 4.
רוב נגיפי הקורונה שעליהם עבדה המעבדה בשגרה יכלו להיחשב לווירוסים מרמה 2, ואולי מישהו לא שם לב לרגע שבו נחצה הקו בין וירוס שעלול לגרום למעט שיעול לבין וירוס שישתק את העולם. "אבל גם ממעבדה ברמה 2 לא אמורים לדלוף וירוסים", אומר נחמיאס. גם רוה לא עושה הנחות. "ברגע שרואים שזה מסוגל להדביק בני אדם, אמורים לעבור לרמת בטיחות גבוהה. הרי בשביל זה המחקר בוצע, למנוע את המגפה", היא אומרת.
מי מפקח על המעבדות בישראל
ומה קורה אצלנו מתחת לאף, בישראל? במשרד הבריאות אמרו לגלובס כי בשנת 2008 נחקק חוק הסדרת מחקרים במחוללי מחלות ביולוגיים, שלפיו "כל מחקר בפתוגן שהוגדר כמחולל מחלה קשה בבני אדם מחייב קבלת היתר ופיקוח". הנהלים נקבעים על ידי משרד הבריאות, אבל "הבקרה היא של הגופים שבהם מתבצע המחקר ובאחריותם".
המכון הביולוגי לא כפוף לחוק הסדרת מחקרים
לגבי מחקרי הוספת תכונות, נמסר שעל פי החוק "לא יערוך אדם מחקר שתכליתו הבלעדית גרימת מחלה או החמרתה או פגיעה ביכולת למנוע מחלה או לטפל בה". החוק חזה מראש את מה שייתכן שקרה בווהאן: "אדם שערך מחקר שאין חובה לקבל אישור לעריכתו... ובמהלך המחקר גילה ממצאים שיש בהם כדי לגרום להגברת האלימות של מחוללי המחלות, או יכולת ההעברה שלהם או כדי לשנות את טווח המאכסנים (להפוך מחלה של החי לכזו המידבקת אדם), יפסיק את המחקר ויפעל לפי ההוראות האלה: יגיש בקשה... להמשך המחקר, ואם ראתה הוועדה כי הנזק הצפוי למחקר עולה על החשש לפגיעה בשלום הציבור, רשאית היא להנחות את עורך המחקר באשר להמשך עריכתו".
אלא שמערכת הביטחון ויחידות הסמך של משרד ראש הממשלה, ובהם המכון הביולוגי, אינם כפופים לחוק הסדרת מחקרים. מי אמון על הפיקוח במקרים האלה? "ביחידות הסמך של משרד ראש הממשלה או במוסד שאישר ראש הממשלה - המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה. במשרד הביטחון, ביחידות הסמך שלו או במוסד שאישר שר הביטחון - המנהל הכללי של משרד הביטחון, ובצבא הגנה לישראל - על פי פקודות הצבא כהגדרתן בחוק השיפוט הצבאי".
קריאות להעביר את המכון למקום פחות מיושב
תפקידו של המכון הביולוגי הוא בין היתר לפתח אמצעי הגנה נגד נשק ביולוגי. על פי האמנה הבינלאומית למניעת הפצת נשק ביולוגי, אסור לייצר וירוסים מאיימים, אך לא ברור כיצד ניתן לייצר אמצעי הגנה בלי להחזיק במקור שנגדו מתגוננים. "במכון הביולוגי יש מאות דוקטורנטים. מה את חושבת שהם עושים שם?", אומר לא לייחוס גורם מהקהילה הרפואית הישראלית. גורמים שאינם חלק מהמכון לא ידעו לומר אם יש שם מעבדה ברמת בטיחות 4, אולם ידוע שהמכון ניסה בעבר לייצר חיסון לאנתרקס, ואם היה בידיו גם האנתרקס עצמו, כנראה הייתה נדרשת מעבדה ברמת בטיחות כזאת. ישנם גורמים הקוראים להעביר את המכון הביולוגי לאזור פחות מיושב.
ייתכן שגם מעבדות אחרות עוסקות במחקר עבור המדינה, אם כי הן אמורות להיות מפוקחות גם על ידי המוסדות האזרחיים שאליהם הן קשורות.
ד"ר אהוד מרום, מנכ"ל ומייסד החברות MAPI ופארמה טו בי, שהציע בעבר למדינה את המפעלים של החברות הללו לשם ייצור חיסונים נגד קורונה, אומר היום: "אי אפשר לשלול שאחת המדינות האויבות שלנו תנסה לייצר וירוס דומה עם יכולות קטלניות יותר ולהפנות אותו רק לישראל. במקרה כזה, אנחנו צריכים לייצר את ההגנה בעצמנו". זה כאמור תפקיד המכון הביולוגי, אולם מרום מציע לשלב את היכולות שלו בתחום הפיתוח של תרופות בשלבים מאוחרים יותר, והוא נמצא במגעים עם המדינה סביב הצעה זו.