אבטלה בימי הקורונה / צילום: כדיה לוי
שוק העבודה בישראל ספג פגיעה חדה יותר משוק העבודה האירופי והאמריקאי במהלך משבר הקורונה - כך עולה מסקירה חדשה שמפרסמת הכלכלנית הראשית במשרד האוצר על "הפגיעה בשוק העבודה בישראל בשנת 2020 בהשוואה בינלאומית וביחס למשברי עבר".
מדובר בפעם הראשונה בה נבחנת הפגיעה בשוק העבודה בישראל ביחס למדינות ה-OECD, לאור המשבר התעסוקתי שנוצר כתוצאה מנגיף הקורונה. מהסקירה עולה כי בחודשים אפריל-דצמבר 2020 חלה בישראל פגיעה משמעותית ומעט גבוהה בהשוואה בינלאומית בפעילות שוק העבודה.
בסקירה צוין כי "משבר הקורונה פגע בשוק העבודה בישראל במידה ניכרת, גם בהשוואה למשברים משמעותיים קודמים. שיעור התעסוקה (לא כולל חל"ת) במשבר הנוכחי ירד ב-7.9 נקודות אחוז בשנת 2020 לעומת 2019. זאת, בעוד שבמשבר הדוט-קום והאינתיפאדה השנייה (2000-2003) ירד שיעור התעסוקה ב-1.7 נקודות אחוז בלבד, ובעוד שבזמן המשבר הפיננסי העולמי (2008-2009) חלה ירידה אף צנועה יותר (0.9 נקודות אחוז). בנוסף, הירידה בשיעור התעסוקה בישראל במשבר הנוכחי חדה יותר גם בהשוואה לירידה המשמעותית שחלה בשיעורי התעסוקה בארה"ב ובמדינות ה-OECD במשבר הפיננסי העולמי, שהשפעותיו על ישראל היו כאמור מצומצמות יחסית".
על-פי הכלכלנית הראשית, סך שעות העבודה בישראל ברבעונים השני עד הרביעי לשנת 2020 ירד בכ-8.2% ביחס לתקופה המקבילה אשתקד; זאת לעומת ירידה ממוצעת של 7.6% במדינות ה-OECD שבאיחוד האירופי וירידה חציונית בגובה 6.8%. כמו כן, ישראל מדורגת במקום ה-16 מהסוף מתוך 27 המדינות שנבחנו בשיעור ירידת שעות העבודה בתקופה הנבחנת.
עוד עולה מהסקירה כי הירידה המעט חדה יותר בשעות העבודה בישראל בהשוואה למדינות אירופה חלה בעיקר ברבעון השני ובאופן מעט מתון יותר ברבעון השלישי; בעוד שברבעון הרביעי הירידה בישראל הייתה מעט פחות חדה באופן יחסי.
הסיבה לירידה המתונה יחסית ברבעון הרביעי נובעת בעיקר מעלייה בשעות העבודה בחודש אוקטובר ביחס לחוג=דש המקביל בשנה הקודמת (8%) - דבר הנובע מהבדלים בתקופת החגים ביחס לשנה הקודמת. לעומת זאת, בכל אחד מהחודשים נובמבר ודצמבר 2020 סך שעות העבודה ירד בכ-7% ביחס לשנה בקודמת.
האם מודל החל"ת הוביל לפגיעה בשוק התעסוקה?
במסגרת הסקירה מתייחסת הכלכלנית הראשית לשאלה האם למנגנון החל"ת שיישם שר האוצר ישראל כ"ץ, אשר העניק דמי אבטלה גורפים לכל מי שנפלט משוק העבודה בשל משבר הקורונה, הייתה השפעה מהותית על הפגיעה בשעות העבודה במשק ביחס למנגנונים לשימור עובדים שהונהגו במדינות אחרות ובפרט מנגנונים ברוח short term work (שהמוכר מבניהם הוא ה"מודל הגרמני") - אך הסקירה לא מספקת תשובה לשאלה זו.
הכלכלנית הראשית מציינת בעניין זה כי בעוד שישנו ויכוח לגבי התועלות של המודלים השונים וההתאמה שלהם לתקופה של מגפה, "לפחות מבחינה תאורטית לא אמורה להיות השפעה מהותית על שעות העבודה המצרפיות בטווח הקצר, כשישנם טיעונים לכאן ולכאן לגבי כיוון ההשפעה, אם בכלל". זאת, היא מסבירה, משום שההחלטה (לפחות בעסקים גדולים) האם להשאיר מספר עובדים במשרה מלאה או מספר כפול של עובדים במשרה חלקית היא שקולה מבחינת סך השעות המצרפיות. בעסקים קטנים ייתכן כי הגמישות להעסיק מספר עובדים חלקי קטנה יותר, אך מנגד ייתכן כי ההחלטה להוציא עובד לחל"ת היא פחות פשוטה מבחינת המעסיק (עקב הסיכון להיפרדות של העובד), ולכן לפחות בחלק מהמקרים סביר שאף מנעה הפחתת שעות עבודה של עובדים שהכדאיות להעסקתם הייתה גבולית בתקופת המשבר.
"לא ברור האם מנגנון החל"ת שהונהג בישראל השפיע במידה מהותית לאיזשהו כיוון על סך שעות העבודה ביחס למדינות אירופה בטווח הקצר. בחודשים הבאים יהיה מעניין לבחון את השפעת המנגנונים השונים על התעסוקה בטווח היותר ארוך (שהוא כאמור המשמעותי יותר), דבר שכעת מוקדם עוד לקבוע", צוין בסקירה.
על-פי הכלכלנית הראשית, הירידה החדה בשעות העבודה בישראל אינה מפתיעה על רקע ההגבלות הבריאותיות החמורות יחסית שהוטלו לאורך שנת 2020, ו"סביר שהגבלות התנועה והפעילות העסקית שהמדינות השונות נקטו כדי לעצור את התפשטות המגפה השפיעו באופן משמעותי על הירידה החדה בשעות העבודה במשבר. לכך מתווספים גם שינויי התנהגות, שנובעים בין היתר מחשש להדבקה, שהשפיעו על הביקושים ועל המוטיבציה או היכולת של עובדים להמשיך לעבוד בתקופה מאתגרת זו".
חומרת ההגבלות על הפעילות בישראל לאורך שנת 2020 הייתה גבוהה ביחס למדינות ה-OECD. עם תחילת הגל הראשון של התפשטות המגפה (מרץ 2020) הושתו בישראל הגבלות מחמירות יחסית, ועד חודשי הקיץ ישראל הייתה ממוקמת בעשירון העליון של חומרת ההגבלות. בסגר השני חומרת ההגבלות בישראל חזרה להיות גבוהה יחסית, ולאחריו שבה לרמה מתונה יותר - סביב החציון של מדינות ה-OECD; עד לעלייה נוספת לקראת סוף השנה (תחילת הסגר השלישי). לאחר הסגר השלישי ועם התרחבות מבצע החיסונים בתחילת שנת 2021 רמת ההגבלות בישראל פחתה באופן משמעותי, גם בהשוואה בינלאומית.
ירידה בשעות העבודה של בעלי מלאכה בתעשייה ובינוי
עוד על-פי הסקירה, הירידה בסך שעות העבודה בישראל בולטת יותר בקרב עצמאים קטנים (שאינם מעסיקים): 13.4%- בישראל לעומת 9.8%- באירופה. על-פי הכלכלנית הראשית, נתון זה קשור, בין היתר, להגבלות שהוטלו בישראל על פעילות ומתן שירותים של יחידים (אחד על אחד) בחלק מהתקופה.
עוד נמצא כי הירידה בסך שעות העבודה בולטת יותר בקרב בעלי מלאכה בתעשייה ובבינוי, עובדי משרד, והנדסאים וטכנאים - זאת על רקע ההגבלות שהוטלו בחלק מהתקופה גם על מקומות עבודה שאינם מקבלים קהל. מנגד, במשלח-היד של עובדים מקצועיים בחקלאות חלה בישראל עלייה מרשימה ויחסית ייחודית בשעות העבודה (16.1%), זאת במקביל לירידה בתעסוקת פלסטינים בענף באותה התקופה.
מהסקירה עולה עוד כי הפגיעה בתוצר בישראל הייתה נמוכה יחסית להיקף הפגיעה בשוק העבודה, בין היתר בזכות עלייה ביצוא (בעיקר הייטק) ופערים גדולים ביחס ל-OECD בפריון בין ענפים שהושבתו יותר וכאלה שפחות, דבר שצפוי להגדיל את אי-השוויון בהכנסות בישראל.