בבית ספר קטן במרכז הארץ ניצחו את השיטה. מנהל בית הספר, שמתנהל על פי לוח השנה המוסלמי, גילה עובדה מתסכלת: חופשת האביב המסורתית, שאורכת שבועיים, מסתיימת ב־16 באפריל - בדיוק היום שבו מתחיל השנה חודש הרמדאן. אגב, אותה חופשה של שבועיים היא כאין וכאפס ליד לוח החופשות של החינוך הממלכתי, שלפיו בספטמבר 2021 יתקיימו רק תשעה ימי לימוד - שמגיעים אחרי חודשיים תמימים של חופשה.
למנהל, שביקש לשמור את פרטיו במערכת מחשש מארגוני המורים, היה רעיון יצירתי: במקום לצאת לחופשת האביב במועד המתוכנן, הם יחילו אותה על ימי הרמדאן, שבהם גם ככה לילדים קשה יותר ללמוד ולמורים קשה יותר ללמד. כך התלמידים לא יפתחו פער נוסף בחומר, שכבר נוצר בשל שנת הקורונה, והמורים יוכלו לבלות את הימים הקשים גם ככה בבית, במקום לצאת לעבוד.
"מי שעובד בבית ספר מבין שצריך לשמור היטב על ימי החופשה של המורים, בלעדיהם הם לא יישארו כאן", מספר המנהל, "אבל אפשר וצריך לעשות את ההתאמות". הוא פנה לכל המורים בהצעה להזיז את החופשה בשבועיים - וקיבל הסכמה גורפת כמעט. "מבחינתם הרמדאן הוא חודש חשוב. הם היו מעדיפים להישאר בבית עם הילדים במקום לעבוד. והכי חשוב: לא פגענו להם בימי החופשה".
בשל הזזת הימים חסרו לבית הספר שבעה ימי לימוד, אותם הם השלימו על חשבון שבוע נוסף בסוף השנה - ועוד יום שירד מחופשת החורף. "עבור מי שזה היה קשה לו", מסביר המנהל, "נגיד מורים שיש להם ילדים קטנים שהם צריכים להיות איתם בבית בחופשת החורף, הצענו לעשות קייטנה, והמורים הביאו את הילדים שלהם לבית הספר. רצינו שזה יהיה ממש רשמי, כל המורים חתמו, הייתה לנו הצעה קונקרטית. רצינו אישור מהפיקוח של המחוז ומארגון המורים, אבל לא הצלחנו לקבל, אז התוכנית יצאה לפועל רק באופן חלקי".
המנהל הוא לא היחיד שהבין שימי החופשה שמכתיבה מערכת החינוך, ואליהם הורגלנו, לא חייבים להיות גזירת גורל - בטח לא אחרי שנת קורונה. ההבנה הזאת נתנה אותותיה בשבוע שעבר גם במשרד החינוך, כשבצעד חריג בישר למנהלי בתי הספר התורניים על מתווה לקיצור החופש הגדול ופתיחת שנת הלימודים כבר באוגוסט - מה שעשוי היה להגדיל את מספר ימי הלימוד עד לחופשת ראש השנה, שאליה הם כבר יוצאים ב־6 בספטמבר. אלא שבשל התנגדות הסתדרות המורים - חזר בו מהחלטתו.
"מכיוון שהשנה החגים חלים ימים ספורים אחרי תחילת שנת הלימודים", מספר מקורב למשרד החינוך המעורה בפרטים, "אין מספיק זמן ללמד את הילדים. בציבור הדתי זה משמעותי, ולכן הגיעה דרישה מהשטח. לפי חוזר מנכ"ל משרד החינוך, לכל בית ספר שמקבל את הסכמת המורים וההורים מותר להקדים את פתיחת שנת הלימודים. אלא שלאחר שהמשרד אפשר זאת, הייתה התנגדות של הסתדרות המורים".
"בקורונה גילינו המון המון מקרים פרטניים של יצירתיות מופלאה אצל צוותי החינוך ומנהלי מוסדות החינוך", אומרת יערה ישורון, יו"רית עמותת "הורים עובדים לשינוי". "בתי ספר רבים ידעו לייצר את המענים המתאימים לקהלים שלהם. הדבר המופלא הזה שפגשנו יכול לבוא לידי ביטוי לא רק במה שמתרחש בתוך בתי הספר, אלא גם סביב עצם המסגרת, למשל בהתאמה תרבותית של מבנה שנת הלימודים לקהילה החרדית או הערבית או התאמת לוח החופשות למשפחות שיש בהן שני הורים עובדים.
"אנחנו יודעים כבר שנים שזה אפשרי, אבל בקורונה גילינו שזה גם יכול לעבוד. האם הארגונים ומערכת החינוך יכולים לשאת את הדינמיות והיצירתיות של העובדים במערכת? אנחנו מאוד מקווים שכן".
אובדן של 120 מיליון שקל ליום
בספטמבר 2021, כשתחל שנת הלימודים הקרובה, ילמדו תלמידי ישראל רק תשעה ימים. כמה ימים הוריהם יעבדו? אמנם לא הרבה - בכל זאת חודש חגים - ועדיין כפול מילדיהם: 17, כולל ערבי חג.
החודש הזה ינקז לתוכו שני סוגי תסכול: האחד הוא שתלמידי ישראל לא מצליחים לחזור לתלם וללמוד רצוף עם כמה שפחות ימי חופש; השני הוא שההורים שוב יצטרכו להנדס את הלו"ז בסידורי סבתות וקייטנות כדי להצליח להגיע לעבודה. וזה אחרי שנה של סגרים ובידודים, שגרמה להחמצה גם ככה של אינספור ימי עבודה. כל החמצה של יום כזה, אגב, כרוכה באובדן של 250-120 מיליון שקל למשק במונחי תוצר, תלוי כיצד מחשבים (ראו מסגרת). "אנו מאמינים שהגיע הזמן לסנכרן בין לוח חופשות התלמידים לבין זה של המשק", כתבה לפני כחודש הנהגת ההורים הארצית לשר החינוך ח"כ יואב גלנט. "ישראל 'מצטיינת' בנוף הבינלאומי בחוסר הלימה משווע בין חופשות התלמידים מלימודים לבין חופשות ההורים העובדים במדינה".
וזה בדיוק המצב. עיבוד חדש לנתוני האיחוד האירופי לתשפ"א (2021-2020), שערכו באגף השכר במשרד האוצר בעבור "גלובס", מעלה שהפער בין ימי החופשה של ההורים לבין זה של התלמידים בישראל הוא מהגבוהים ביותר: 58 ימים, מקום שישי מהפסגה בבתי הספר היסודיים מתוך 37 מדינות, אחרי בולגריה השיאנית (65 ימים), ליטא (62 ימים), לטביה ויוון. הפער הממוצע הוא 48 ימים. בדנמרק הפער הוא הנמוך ביותר, 25 ימים בלבד. כשבוחנים את ימי החופשה בתיכונים בהשוואה לאיחוד האירופי, המצב חמור עד יותר: ישראל היא השיאנית עם 66 ימים, ואחריה אירלנד (63) וליטא (62). לשם השוואה, בדנמרק, צ'כיה והולנד למשל יש פער של כ־30 ימי חופשה.
"יש פער מאוד משמעותי בין החופש של הילדים מבית הספר לבין החופש שלנו", מספרת הדס (37) מתל אביב, אם לילד בכיתה ד' וילדה בכיתה א'. "אמנם ברוב מקומות העבודה מבינים את העובדה שבאוגוסט לא יכולים לצפות שנעבוד רגיל ומאפשרים לקחת ימי חופש, אבל גם אם אני לוקחת חופש, זה רק שבוע, ואז נשארים שבועיים של פער.
בשבועיים האלה אנחנו מלכי הקומבינות - אם זה קייטנת גלישה, קייטנת סוסים, קייטנת כדורסל, ומחיר לקייטנה כזו הוא בערך 1,300 לשבוע רק לילד אחד. אנחנו גם עושים סידור משותף עם ההורים בכיתה, מבקשים מהסבתות, נדרש לזה אקסל עם כמה לשוניות לכל ילד.
"אצל הגדולים יש את 'בית הספר של החופש הגדול', שנגמר כבר ב־20.7 בערך, והאמת היא שהילד שלי בכיתה ד' והוא לא שמח ללכת. צריך להבין שגם אם ילד בכיתה ד' יכול להישאר לבד בבית, עדיין אין לי שום רצון שהוא יהיה חודשיים שלמים תקוע מול האקס־בוקס או מרוח על הספה. ויש גם את העניין שבאוגוסט קצב העבודה במשק אטי מאוד. אני מקבלת ריפליי של 'מחוץ למשרד' לחצי מהמיילים שאני שולחת. אם אני צריכה להפיק אירוע אני בחיים לא אקבע לתקופה הזאת".
מעבר לחמישה ימים בשבוע
אז ממה נובע הפער? לפי החוק, עובד בישראל זכאי ל־12 ימי חופשה בשנה (לכל הפחות), ולזה נוספים תשעה ימי חג שמקנים חופש. סך הכול מדובר ב־21 ימי חופשה במשק בשנה הנוכחית. מספר ימי החופש במערכת החינוך השנה, לעומת זאת, עמד השנה על 79 בבתי הספר היסודיים ו־87 ימים בתיכונים, שהחופש הגדול שם ארוך יותר.
באיחוד האירופי למשל מספר ימי החופשה המינימליים לעובד הוא 20 בשנה בממוצע, שזה אולי טוב יותר מישראל, אבל לא היה משפר את מצבנו בהרבה, שכן עדיין הפער מול ימי החופשה במערכת החינוך גדול.
סיבה נוספת לפער היא חוסר הסנכרון בין החופשים, שכן לא רק שיש הבדל בכמות הימים, הם גם לא מתואמים בין ההורים לילדים: דווקא בימי שישי, שבהם ההורים בבית, הילדים לומדים, ומנגד יש 12 ימים במהלך השנה שבהם הילדים בחופש אבל ההורים עובדים - חופשות החגים. התוצאה היא אובדן של ימי עבודה או הוצאות ניכרות על סידור לילדים וכמובן הרבה כאב ראש.
בתוכנית שהכינו בעמותת "הורים עובדים לשינוי" עוד ב־2011 הם מציעים לוח חופשות שבו מספר ימי הלימוד זהה לזה הקיים היום, אך ימי החופשה של הילדים מסודרים "באופן מיטבי", לטענתם. לפי ההצעה שלהם, 37 מימי שישי שבהם תוכננו לימודים (שהם ימים קצרים) יוסבו ל־23 ימי לימוד רגילים על חשבון החופשים. כלומר, הפסקת הלימודים בימי שישי באופן רשמי וקיצור של יותר משלושה שבועות חופשה.
מעבר לשבוע לימודים של חמישה ימים כפתרון לפער ימי החופשה בישראל הוא כבר די קונצנזוס בידי שלל גורמים - הממשלה, ציבור ההורים ואפילו בנק ישראל. בסקר שערכו ד"ר יוסי מרגונינסקי וד"ר קובי ברוידא מחטיבת המחקר של בנק ישראל בקרב 1,200 הורים לילדים בני 12-4, כמחציתם טענו שהחופשות משפיעות עליהם לרעה בעבודה, ותומכים בביטול הלימודים בימי שישי כדי להגדיל את הסנכרון בין חופשות ההורים לחופשות התלמידים. לפי בנק ישראל, פער ימי החופשה משפיע ישירות על 28% ממשקי הבית בישראל (משפחות עם ילדים בני 11-3 בניכוי עובדי הוראה). סך הכול מדובר בכ־2.7 מיליון ישראלים.
גם שרת החינוך המיועדת, ח"כ יפעת שאשא ביטון, שהיא אף דוקטור בחינוך, מנתה את המעבר לחמישה ימי לימוד בשבוע כאחת מהבטחות הבחירות שלה - ועשויה לממש אותה בממשלה הבאה.
"מותר לנו להתפרנס בכבוד"
הטענה הניצחת על שינוי התוכנית המוצעת היא שהמורים מתנגדים לכך. אך מורים ששוחחנו איתם דווקא רואים את היתרונות שבשינוי. "מבחינתי התוכנית יכולה לעבוד", אומרת יעל (36), מחנכת בחטיבה העליונה בבית ספר לחינוך מיוחד בפתח תקווה, "ויהיו הרבה מורים שלא תהיה להם בעיה עם זה, בהנחה שמספר ימי החופשה שלנו לא משתנה. הבעיה היא שהמתווה הזה לוקח מהמורים את יום החופש באמצע השבוע, שמאפשר להם ללמוד ולהתפתח".
לרוב העובדים במשק אין כל כך הרבה ימי חופשה. זה לא מוגזם?
"וכמה הם מרוויחים? יש להם איפה להניח את התיק כשהם מגיעים לעבודה? יש להם משרד? כשאומרים למורים 'אתם עושים שליחות', מטשטשים את העובדה שזו גם העבודה שלנו. מותר לנו להתפרנס בכבוד".
ובכל זאת, חודשיים רצופים של חופשה בקיץ.
"החופשים הם הפרזה, זה ברור לכולם. אבל אל תשכחי שעד אמצע יולי כולנו בבית הספר, בגרויות, סוגרים שנה. גם ביסודי המורים מכינים תעודות, מתכנסים לסכם. העיפרון ממש לא נופל ב־30 ביוני. ומאמצע אוגוסט אנחנו כבר מכינים את השנה החדשה, בית הספר מתחיל לעבוד - כיתות, ציוד, מקבלים חוו"דים מהגנים, עושים חלוקה לכיתות. אז נותר לנו חודש - אפשר לדבר עליו. אתם רוצים שנבוא לעבוד? תשלמו. בחינוך המיוחד זו אפשרות ואנשים רבים על זה כי הם מקבלים ככה שכר על שעות נוספות.
"הרעיון של יום חופש בשישי הוא לא רע, המורים הוותיקים רוצים לדבר על זה. אבל עיקר הבעיה הוא שהמייצגים שלנו לא עושים עבודה טובה".
ואכן, לפי כל הדיונים בהסתדרות המורים וארגון המורים בשנים האחרונות, בחופשות - לא נוגעים. "מורה חבר ארגון יוכל לעבוד בתשלום ובאופן וולונטרי בלבד בחופשים הקיימים", אומר רן ארז, יו"ר ארגון המורים, "אך לא יוכלו לכפות זאת עליו".
יפה בן דויד, שנבחרה השבוע מחדש לכהן קדנציה נוספת כמזכ"לית הסתדרות המורים, כבר פוסלת את ההצעה על הסף. "לא נסכים לפגיעה בעובדי ההוראה. כדי לשמש בייביסיטר, בית הספר של החופש הגדול הוא אלטרנטיבה טובה ומענה מצוין להורים. לא מתקנים עוול בעוולה. ימי החופשה לעובדים בישראל הם מהנמוכים במדינות ה־OECD. בזה צריך לטפל. מעולם לא שמעתי שהורים בגרמניה למשל פונים לאיגוד המקצועי של המורים ומבקשים שחופשת חג המולד תקוצץ, כי היא באה להם בעיתוי לא נוח.
"המעסיק של עובדי ההוראה הוא המדינה באמצעות משרד החינוך. לאחר הרכבת הממשלה בכוונתנו לקיים משא ומתן עם משרדי האוצר והחינוך כדי לגבש הסכם קיבוצי שישפר משמעותית את תנאיהם של עובדי ההוראה. עיקרי ההסכם יהיו העלאת שכר משמעותית, צמצום מספר התלמידים בכיתה ומתן אוטונומיה בית־ספרית".
"ארגוני המורים עושים את עבודתם על הצד הטוב יותר, זו שלמות", אומרת בציניות ישורון. "בשנת הקורונה המורים והגננות בחלקם עבדו הרבה פחות, לא נגעו להם בפסיק בשכר, וברור שגם בחופשות לא נוגעים. מה רע? כארגון עובדים, שאפו. הייתי מתה לארגון עובדים כזה. הכול מתבטל מול ארגון עובדים".
אחת הטענות נגד ההצעה לעבור לחמישה ימי לימוד באה בעבר דווקא מצד ההורים - והיא שככה למעשה נלקחים מהם ימי שישי, שבהם הם יכולים לבלות זמן ללא הילדים ולעשות סידורים. אולם לדברי ישורון, לאחר תקופת הקורונה נקודת המבט השתנתה. "נכון שבעבר הייתה טענה חזקה נגד התוכנית הזאת, והיא שההורים לא מעוניינים בה כי יום שישי הוא הזמן היחיד שיש להם לעצמם, אבל אז פרצה הקורונה וכל מה שאמרנו עד היום התברר כנכון: ההורים לא מתעלפים כשהילדים לא לומדים בימי שישי, זו לא דרמה. כשהשבוע מראש מאוזן יותר כי עובדים מהבית, אז גם הכמיהה ליום שישי כיום חופשי פחות גדולה. הורים שרוצים את הזמן הפנוי שלהם ביום הזה יכולים לקנות אותו בכסף, הם יכולים לשלם לבייביסיטר על ארבע שעות. אבל כשהילדים שלי בלי מסגרת באיסרו חג, אני צריכה לשלם לבייביסיטר עבור שמונה שעות".
"הרעת תנאים משמעותית"
לשאלה הזאת יש חשיבות כלכלית דרמטית. לפי מחקר של ד"ר מרגונינסקי וד"ר גיא סגל מחטיבת המחקר של בנק ישראל, מעבר ללימודים של חמישה ימים בשבוע יוכל לחסוך 29 ימים בשנה ובכך 4.6-3.5 מיליארד שקל למשק. במאמר שפרסמו השניים ב־2019 הם מציעים להורים שעובדים בשישי (כ־8% מהמשפחות בישראל) או שפשוט רוצים יום חופשי מהילדים מסגרת שהם קוראים לה "שישונים", שבה יבלו הילדים ארבע שעות תמורת כ־45 שקל ליום. לפי חישוב שערכו, הפתרון שלהם מיתרגם לחיסכון של 3.3-2.5 מיליארד שקל בשנה, סכום ששקול להקמה של שני בתי חולים בישראל (ראו מסגרת).
עוד הם מציעים במאמרם שאנשי ההוראה יעבדו ארבעה ימים בשבוע במקום חמישה, אך את אותו מספר שעות - פשוט בפריסה שונה. "כך אפשר לקצר את חופשות התלמידים ללא עלות כספית נוספת למערכת החינוך", הם מסבירים. "המעבר לארבעה ימי לימוד בשבוע גם עשוי להקטין גם את השחיקה של המורים".
אתם מציעים לגעת בקודש הקודשים של המורים, החופשים. זה ריאלי?
"אני אופטימי כי המצב הקיים הוא בלתי נסבל עבור הורים רבים, והפתרון שלנו הוא בגדר win win לכולם", אומר ד"ר סגל. "ויש עוד עניין: חופשים ארוכים משפיעים לרעה על חינוך התלמידים. ראינו זאת גם בתקופת הקורונה, במיוחד בקרב תלמידים המגיעים מרקעים חלשים יותר. לפי מחקרים שונים, בחזרה מחופש של חודשיים הפיגור בלימודים הוא שווה ערך לפיגור של ארבעה חודשים. קיצור חופשות עשוי לצמצם גם פערים חברתיים".
באוצר אומרים שאין תקדים לציבור שעובד ארבעה ימים בשבוע.
"אין לזה תקדים", אומר ד"ר מרגונינסקי, "אבל גם אין תקדים בעולם לשבוע לימודים של שישה ימים, כי אין בכך שום היגיון כלכלי או חברתי. אני מקווה שההצעה שלנו תהיה תשתית למשא ומתן עם ארגוני המורים".
לא בטוח שהמורים יסכימו לכך. לדברי דניאל (38), מורה בחטיבה באזור השרון, שבית הספר שהוא מלמד בו עובד גם כך חמישה ימים בשבוע, מעבר לעבודה של ארבעה ימים בלבד הוא "הרעת תנאים משמעותית ויומיומית. לפי הסכם העבודה, מורה במשרה מלאה צריך לעבוד 36 או 40 שעות בשבוע. על פני ארבעה ימים מדובר בתשע־עשר שעות עבודה ביום. זה אומר שהמורים, שגם ככה נדרשים לעבוד בבית כדי לעמוד במשימות שלהם ויש להם הרבה מאוד עבודה שחורגת מהשעות המשולמות להם בפועל - איזה זמן יישאר להם? אם במהלך היום אתה עובד יותר שעות, אתה מגדיל את העומס, מגדיל את הקושי. אני אישית עובד ארבעה ימים בשבוע, אני לא על 100% משרה, ואין לי רגע פנוי. הוראה היא לא עבודה משרדית, יום כל כך ארוך ייצור שחיקה.
"מלבד זאת, לחופשת הקיץ יש משמעות. מורים עושים השתלמויות, זו הדרך שלהם להתפתח. אין להם ימי חופש שהם יכולים לקחת כשהם רוצים. אין ספק שהזמן הזה הוא ארוך, אבל כשמורים באים ומוכנים לתת מעצמם הרבה בשביל תגמול נמוך מאוד ביחס למשק, אז צריך לשקלל את זה בתמורה. ברגע שיורידו גם את חופשת הקיץ, יהיו מורים שיפסיק לרצות להיות חלק מהתחום".
"להפוך לשותפים, לא ליריבים"
אז איך בעצם מחוללים פה את השינוי המיוחל אבל גורמים לכל הצדדים להיות מרוצים? "במקום לבוא למורים בגישה לעומתית, כמו שעושים היום משרדי החינוך והאוצר", אומר נחום בלס, חוקר ראשי וראש תוכנית מדיניות החינוך במרכז טאוב, "אפשר לנהל את זה באופן שמכבד אותם. החוכמה היא להפוך אותם לשותפים, לא ליריבים. המורים רוצים לשמור על הזכויות הסוציאליות שלהם, וזה בסדר גמור. זו תכליתו של ארגון עובדים. צריך לומר להם: לא נפגע לא בשכר שלכם ולא בשעות העבודה, אלא רק נארגן מחדש של השעות. זה עשרות שנים אני מציע שיתקיים בישראל בית ספר שפתוח כל השנה, Year-round school. יהיה חופש גדול אבל הוא לא חייב להיות לכל הילדים באותו הזמן".
גורם בממשלה המצוי בנושא מוסיף: "למה יש מדינות כמו הסקנדינביות, צ'כיה ואסטוניה שלא עצרו כמעט כלל את הלימודים בבתי הספר בקורונה, ואילו אצלנו זו הייתה שנה אבודה? עם יותר גמישות מצד ארגוני המורים, חשיבה יצירתית ואומץ אפשר לעשות את זה אחרת. לציבור כבר ירד האסימון שאפשר ללמוד חמישה ימים בשבוע. כדי שזה יקרה הממשלה ושר החינוך צריכים לרצות להתמודד עם ההשלכות מול ארגוני המורים".
לפי אותו הגורם, העברת סמכויות ממשרד החינוך לרשויות המקומיות גם היא תוכל לתרום לצמצום פער ימי החופשה. "כיום משרד החינוך הוא גם המעסיק וגם הרגולטור, גם מתעסק בפיתוח מדיניות וגם בשימועי מנהלים, והוא לא יכול להפנות מספיק תשומת לב לאיכות החינוך. ראשי ערים יותר מחויבים, כי הם צריכים לתת דין וחשבון לתושבים. אם הרשויות המקומיות יהיו המעסיק של המורים, ולא משרד החינוך, הן יוכלו לנהל את התקציב בעצמן. משרד החינוך יישאר הרגולטור".
בלס דווקא לא חושב שהרשויות המקומות צריכות לקבוע את תנאי העבודה של המורים ולקבל את הסמכות לפטר ולגייס, אבל בתחומים אחרים הגדלת האוטונומיה שלהן מבורכת, וזה הוכיח את עצמו בשנת הקורונה: "הקורונה חשפה את כשלי משרד החינוך, אבל גם הכריחה אותנו לעשות מהלכים שהתגלו כבכלל לא רעים ושכדאי לאמץ באופן קבוע: מעבר לשבוע קצר יותר, לימוד בכיתות קטנות יותר וצמצום מספר בחינות הבגרות. לכן אני מאמין ששבוע לימודים של חמישה ימים - בסוף זה יקרה".
החיסכון למשק: לפחות 2.5 מיליארד שקל בשנה
כל יום עבודה אבוד להורים בישראל נאמד לפי בנק ישראל ב־80-60 מיליון שקל (במונחי שכר ברוטו), סכום שמכפיל את עצמו במונחי תוצר ומגיע ל־160-120 מיליון שקל. זו הערכה סולידית לעומת הערכה גבוהה יותר של האוצר, שלפיה מדובר באובדן של 250 מיליון שקל לכל יום.
כיצד הגיעו בבנק ישראל למספרים האלה? לפי ד"ר גיא סגל מחטיבת המחקר, לא כל ההורים נאלצים להפסיד יום עבודה בעת שהילדים בחופשה. "לחלקם יש עזרה חינמית מהמשפחה וחלקם לוקחים עמם ילדים לעבודה. כאן אין הפסד בתוצר. הורים אחרים משלמים על עזרה, או שהורה אחד לפחות נאלץ להישאר בבית. הנחנו שההורה שנשאר בבית הוא מקבל השכר הנמוך, למרות שזה לא תמיד כך".
לפי המחקר, מעבר לשבוע לימודים של חמישה ימים יוכל לחסוך 29 ימי חופשה בשנה ובכסף המשמעות היא 4.6-3.5 מיליארד שקל. אם מתייחסים לפתרון שמוצע היום להורים ולילדים, שהוא בתי הספר של החופשים (שמכסים חלק מחופשת הקיץ וכן את פסח וחנוכה) - הפתרון הזה חוסך שמונה ימי פער וכמיליארד שקל בשנה. לפי הצעתם של החוקרים, בתי ספר אלה מתייתרים, ולכן בהשוואה למצב כיום, ההצעה שלהם חוסכת למשק לפחות 2.5 מיליארד שקל בשנה.
