חינוך לגיל הרך / צילום: shutterstock
הצעת החוק לחינוך חינם מגיל לידה, שעברה בוועדה המסדרת של הכנסת ואשר תקודם להצבעה במליאה, מאפשרת לנו הצצה למהלכים החברתיים העמוקים שחברי ממשלת השינוי יכולים להוביל, למען כלל אזרחי ישראל, למען ההורים הצעירים שקורסים תחת הנטל ובעיקר למען שכבת הגיל המופקרת ביותר במדינה - גילי אפס עד שלוש.
באופן סמלי, מהלך זה נעשה כשאנו עומדים לציין עשור לקיץ 2011 ולמחאת העגלות שהובלתי יחד עם חברותיי. מחאה ארצית בה השתתפו למעלה מ-100 אלף אימהות ואבות בכ-18 מוקדים שונים, ואשר ביקשה לקדם חוק חינוך חינם והצליחה להרחיבו גם לגיל שלוש.
לפני עשור, חוק חינוך חינם חל רק על ילדים בני ארבע ומעלה. אני לא חושבת שאימהות כיום זוכרות מה זה להעביר שנה נוספת בגן שהעלות השנתית שלו משתווה לשכר לימוד של שנה אחת במכללה פרטית. שנה נוספת במסגרת לא מפוקחת - שיכולה להיות מדהימה, אבל עלולה גם להתגלות כסיוט, כי כל אחד יכול לפתוח פעוטון, גם ללא הכשרה וללא בדיקת עבר פלילי.
גם אימהות שאולי לא יזכרו שפעם גם ילד בן ארבע היה מחוץ למעגל החינוך בישראל, בטוח יזכרו מי היה אז ראש הממשלה. אז - כמו היום - זה היה בנימין נתניהו.
ראש הממשלה נתניהו לא אהב את המחאה שלנו, כמו שלא אהב אף מחאה שדרשה השקעה מהמדינה.
במחאה ההיא, לפני עשור, רק לחץ מסיבי מהציבור גרם לראש הממשלה להיכנע ולסטות מהמשנה הניאו-ליברלית שבה הוא מאמין, ולהרחיב את אחריות המדינה לאזרחיה. מאוד מרענן לראות עכשיו את השינוי הזה מגיע כעת מנבחרי הציבור עצמם.
השיח התקשורתי בזמן מחאת העגלות כלל לא מעט הרמות גבה וביקורת על כך שאנו "מגזימות", שאנחנו לא יודעות כמה זה יקר, לא מבינות בכלכלה, ושעד שלא נסביר בפירוט מי אמור לשלם על כל זה - עדיף שנישאר בבית. עם העגלה ועם הילד.
אחרי שניקינו את הסבטקסט המיזוגני מהביקורת, ענינו שאנחנו דווקא יודעות כמה זה יקר - כי אנו אלה שמשלמות על זה, כל חודש. העלות למשפחה צעירה בישראל של ילד בשנותיו הראשונות בגן פרטי עומדת על לפחות 100 אלף שקל. ועוד לא דיברנו על העלות הבריאותית והנפשית הנובעת מההיעדר המוחלט של פיקוח על אותה שכבת גיל.
מחקרים הוכיחו שאנחנו מבינות לא רע גם בכלכלה. לפי נתוני הבנק העולמי, כל דולר המושקע בגיל הרך יניב החזר של בין 6-17 דולר. ולמרות זאת, ישראל משקיעה בגילאים הללו רק שליש מהממוצע במדינות ה-OECD.
על השאלה מי ישלם על זה, ענינו שכבר בשנותיה הראשונות והעניות, מדינת ישראל הבינה שעל-מנת לכונן פה חברה חזקה ומשגשגת, עליה להשקיע בתשתית חינוך ציבורית. את מה שעשתה גם כשלא היה לה שקל בקופה, ודאי שהיא יכולה לעשות כיום, כשהיא מתהדרת בכינוי "אומת הסטארט-אפ".
השקעה בגיל הרך חשובה לחברה ולדור העתיד שאנו רוצים לגדל פה. מחקרים רבים מצביעים על כך שהגיל הרך הוא השלב החשוב ביותר בהתפתחות. קיים קשר הדוק בין השקעה בילדים בגיל זה להתפתחותם האישית בהמשך החיים.
במחאה ההיא, לפני עשור, רק לחץ מסיבי מהציבור גרם לראש הממשלה לאפשר הרחבת חוק חינוך חינם גם לגיל שלוש.
בהעברת חוק חינוך חינם לגילי 0-3, אותתו לנו נבחרי הציבור, מרב מיכאלי וניצן הורוביץ: אנו פה כדי להחליף לא רק את נתניהו, אלא גם את השיטה הכלכלית הרעה בה הוא מאמין. להשקיע במקום לקצץ, לקחת אחריות במקום להותיר את ילדי הגיל הרך לחסדי השוק הפרטי. אנו פה כדי לעשות תיקון ולהכניס תחת המעטפת של חוק חינוך חינם גם את שכבות הגיל הצעירות והמופקרות ביותר בישראל - ילדות וילדים עד גיל שלוש.
העברת החוק בוועדה המסדרת פתחה לכולנו צוהר לדמיין מציאות אחרת. מציאות בה מהלכי מדיניות מקודמים כי הם מוסריים, חברתיים וגם כלכליים. ומי יודע? אולי בעוד עשור לא נזכור שפעם לגדל פה פעוטות היה יקר כל-כך להורים ומופקר כל-כך בכל הנוגע לאחריות המדינה כלפי הגיל הרך.
הכותבת היא מנהלת הזירה הציבורית של קרן ברל כצנלסון ומיוזמות צעדת העגלות