צילום: Shutterstock
הקלישאה החבוטה מספרת כי אדם לא בוחר במי להתאהב, וכי לאהבה אמיתית אין דת, גזע או לאום. אלא שמשרד הפנים וממשלות ישראל לדורותיהן, כך נראה, פחות מתחברים למה שבמדינות רבות אחרות בעולם נתפס כמובן מאליו.
על הנייר, זוגות שנישאו או מנהלים חיים משותפים שנים רבות, בהם אחד מבני הזוג הוא אזרח ישראלי, בעוד האחר הוא אזרח זר ללא אזרחות ישראלית - זכאים להסדיר את מעמדם בישראל ולשמור על התא המשפחתי השלם, כך שבן הזוג הזר יקבל זכויות אזרחיות מלאות בישראל.
אך במציאות, כך מתברר פעם אחר פעם, הסדרת מעמד לבני זוג זרים בישראל היא מלאכה מורכבת, סבוכה, יקרה מאוד - ובמקרים רבים נדונה לכישלון. התנהלות משרד הפנים בקשר לבקשות כאלה מוכיחה כי מבחינת מדינת ישראל, כל מי שאהוב ליבם אינו מחזיק באזרחות ישראלית נחשב לאזרחים סוג ב' ואינו זכאי ליהנות מזכויות אזרחיות בסיסיות ביותר להן היו זכאים לו רק היו מתאהבים באדם הנכון.
על-מנת להסדיר מעמד של בן זוג שאינו בעל אזרחות ישראלית, נדרש אדם לעבור שבעה מדורי בירוקרטיה מתישים ומייגעים. זה מתחיל בהגשת בקשה רשמית ועבת-כרס למשרד הפנים, שחייבת לכלול מסמכים רלוונטיים רבים מתורגמים לעברית. אומנם פעמים רבות משרד הפנים דוחה את הבקשה כבר בשלב זה באמתלה כי התגלתה בעיה במסמכים של בני הזוג, אך למען ההגינות יש לומר כי לפחות עד כאן נראה שמדובר בדרישה סבירה, אפילו אם היא דורשת מבני הזוג להשקיע לא מעט משאבים. אלא שמכאן נכנס התהליך לשלב שעשוי לשבור את רוחם של בני הזוג.
בשלב הבא, כל אחד מבני הזוג עובר ראיון מעמיק ומקיף בנפרד, במסגרתו נבחנת בקפידה יתרה מידת האותנטיות של המסמכים שהגישו, וגם נבדק האם מרכז חייהם אכן בישראל. משרד הפנים בוחן מלפני ומלפנים את הקשר בין בני הזוג, ואף דורש לא פעם מבני הזוג לחשוף בפניו עדויות רגישות ואינטימיות לכנות הקשר, כמו למשל התכתבויות פרטיות ותמונות משותפות.
בשלב זה מחליט משרד הפנים פעמים רבות לדחות את הבקשה בטענה שלא הוכח כי מדובר בקשר כן ואמיתי, ונימוקיו לרוב לקוניים ולא ממצים. לא פעם מתברר שנים אחר-כך בערכאות משפטיות כי מדובר בהחלטות משוללות כל יסוד.
אלא שגם מי שצלחו בשן ועין את מסרקות הברזל של משרד הפנים, לא תמיד מקבלים את ההכרה המיוחלת. זאת, שכן בסמכותה של מחלקת האשרות לדרוש מבני הזוג ערבויות כספיות בלתי מבוטלות, שעשויות להאמיר עד לכדי 100 אלף שקל - מה שעלול לטרפד את הקשר הזוגי ולמנוע מבני הזוג להמשיך בהליך.
אם לא די בכך, הרי שההליך הבירוקרטי בלשכות השונות של משרד הפנים משתרע על פני תקופה ארוכה מאוד, לאור המחסור הקיצוני בכוח-אדם ממנו סובלות מזה שנים מחלקות האשרות במשרד הפנים.
מי שעדיין לא הותשו מהתנהלות משרד הפנים, יכולים לפנות לערכאות שיפוטיות כמו בית הדין ובתי המשפט, הליך שכמובן כרוך בהשקעת משאבים רבים, ובמיוחד כסף וזמן.
עיננו הרואות - מבחינתה של מדינת ישראל אזרחים ישראליים צריכים לעשות כל שאל ידם על-מנת שלא לפתח קשר זוגי עם מי שאינו אזרח ישראלי. ומי שבכל זאת לא שפר מזלו, כביכול, צפוי להיתקל בחומה בצורה בדרך להגשמת מה שאמור להיות זכות אזרחית בסיסית ומובנת מאליה.
הכותב מתמחה בדיני הגירה והסדרת מעמד