שדה דב / צילום: משרד הביטחון
מכה לבעלי הקרקעות של שדה דב: שמאי מכריע קבע כי הם יפוצו על ידי המדינה ב-28.9 מיליון שקל על האיחור בפינוי השדה. זאת, בעוד שהם העריכו את הפיצויים המגיעים להם ביותר מפי עשרה. כך קבע שמאי מכריע שמונה לבדוק את גובה הפיצויים המגיעים לבעלים, בגין שימוש היתר בשדה.
שדה דב, ששטחו 766 דונם, נמצא בבעלות מדינה על כ-60% מהקרקעות ובעלות פרטית של כ-40%. את קרקעות "הגוש הגדול", ובהן השדה, מנהלים חמישה מנהלים מטעם בית המשפט המחוזי בתל אביב: עורכי הדין אליהו מינקוביץ, משה ליפקה, גלית רוזובסקי, רחל זכאי, וד"ר מיכאל שפטלר. השדה הופעל במשך עשרות שנים על הקרקעות מבלי שהמדינה שילמה דמי שימוש.
ב-2007 התחייבה המדינה לפנות את השדה, בתמורה לכך שתקבל מחצית מזכויות הבנייה שיאושרו על הקרקעות הפרטיות; לפני תשע שנים נקבע בהסכם עקרונות בין משרד האוצר, מינהל מקרקעי ישראל, רשות שדות התעופה ומשרד הביטחון לפינויו של השדה, כי השדה יפונה עד ליוני 2016, מאוחר יותר הוחלט כי מועד הפינוי יגיע למרץ 2017. ניסיונות המדינה להאריך את המועד - נדחו על ידי בג"ץ.
איחור של שנתיים בפינוי
ואולם במסגרת המאבקים נגד פינוי השדה, שניהלו בזמנו מספר גורמים ובראשם עיריית אילת, יזמו מספר ח"כים חוק שהתיר את המשך הפעילות האזרחית בשדה דב, עד סגירת השדה הצבאי ב-2019 או עד להעמדת תחליף ראוי. מנהלי הגוש הגדול הודיעו, כי הם רואים בצעד הפרת ההסכמים עימם הגישו תביעה של יותר ממיליארד שקל מהמדינה.
התביעה בסופו של דבר לא התקבלה, ואולם החוק להמשך ההפעלה תוקן באופן שחייב את המדינה לשלם לבעלי הקרקעות דמי שימוש בעבורן על כל הימים שבהם שדה התעופה המשיך לפעול בחריגה מהתאריך המוסכם, סוף מרץ 2017. שדה התעופה פונה לבסוף בתחילת יולי 2019, ועל כן נקבע בחוק, כי לאורך התקופה הזו המדינה חבה לבעלי הקרקעות תשלום דמי שימוש, שאת גובהם, כך נקבע, צריך לקבוע שמאי מכריע.
את בעלי הקרקע הפרטיים ייצגו השמאים שאול רוזנברג ויוסי ברק, ועל פי השומה שלהם, המדינה צריכה לשלם לבעלי הקרקעות 356.4 מיליון שקל. לעומתם גרסה השמאית מטעם המדינה, כי הפיצוי צריך להיות 21.2 מיליון שקל בלבד, כלומר פער של פי 16 התגלע בין שתי השומות.
הבדלים באופן החישוב
הסיבה לפער האסטרונומי בין הצדדים היא שוני בחישוב שטח הקרקע הרלוונטי ובעקרונות החישוב השמאי שצריכים להפעיל. שמאי הבעלים קבעו את הפיצויים כמתבססים על שווי השוק של רוב השטח, מהם נגזרה תשואה שהייתה אמורה להיגזר על הקרקע, לו הייתה מפותחת למגורים בתקופה האמורה. לעומת זאת, השמאית מטעם המדינה קבעה את דמי השימוש הראויים לפי דמי השכירות החודשיים הנהוגים בשוק לשימוש של אחסנה פתוחה בשטח המסוים שתפס שדה התעופה מתוך שטח חלקה. באופן זה גם השטח שאותו חישבה השמאית לצורך הפיצוי היה נמוך בהרבה, וגם דמי השימוש.
השמאי המכריע שדן בסוגיה היה אייל יצחקי. בהחלטתו כתב, כי לא השתכנע כי המשך השימוש בקרקע כשדה תעופה מנע או האט את תכנון הקרקע, כפי שטענו שמאי הבעלים. עוד קבע, כי השטח שיש להחשיב כחלק מהפיצוי, יגיע לכ-110 דונם וכמו כן כי שווי השטחים ייקבע לפי שימוש של קרקע לתעשייה. כך קבע כי הפיצוי אותו יקבלו בעלי הקרקעות יגיע ל-28.9 מיליון שקל, שקרובים מאוד לשומה של המדינה, ורחוקים מאוד מחישובי השומה שהגישו בעלי הקרקעות.
מנהלי הגוש הגדול ובעלי הקרקע יכולים לערור על השומה המכריעה שהגיש יצחקי לבית המשפט.
****גילוי מלא. עדנה בר און, מבעלות השליטה בגלובס, היא בעלת זכויות זניחות יחסית בקרקע בגוש הגדול