השקעות SPAC / צילום: Shutterstock
מיזם ה-SPAC הוא הנפקה ראשונית (IPO) בבורסה של חברה ללא נכסים או פעילות עסקית, המגייסת כספים מציבור המשקיעים לביצוע רכישה עתידית של פעילות עסקית תוך זמן מוגדר מראש. תמורת ההנפקה מוחזקת עד ביצוע הרכישה, ואם לא מבוצעת רכישה, החברה אמורה להחזיר אותה למשקיעים. הגורם המקדם את ה-SPAC ("היזם") מחזיק גם הוא במניות החברה וכעיקרון אמור ליהנות מפרי היזמות רק בתנאי שהחברה תבצע רכישה כאמור.
תופעת ה-SPAC הכתה גלים בשנה וחצי האחרונות בשוק ההון האמריקאי. עוד ועוד עסקאות בוצעו על-ידי חברות אלה, ובכלל זה רכישה של חברות ישראליות שמצאו דרכן לבורסות בארצות-הברית.
נראה כי טרנד זה לא יפסח על ישראל. רק לאחרונה קבעה רשות לניירות ערך תנאים (חלקם מחמירים) למתן היתר לפרסום תשקיף לביצוע הנפקת SPAC בישראל, אשר לשיטת הרשות "נועדו ליצור זהות אינטרסים בין היזם לבין המשקיעים, במטרה לחזק את מנגנוני ההגנה על ציבור המשקיעים". בכלל זה, נקבעו תנאים לגבי היקף גיוס מינימלי (400 מיליון שקל לפחות), השתתפות גופים מוסדיים (לפחות 70% מההנפקה), השקעה מינימלית מצד היזם (40 מיליון שקל לפחות), פרק הזמן לאיתור חברת מטרה והכנסת פעילות (עד שנתיים בשווי של לפחות 80% מסכום הגיוס), אופן השקעת תמורת ההנפקה עד הכנסת הפעילות, מגבלות לגבי תגמול היזם, הוראות לגבי גילוי ודיווח, כללים מיוחדים לגבי הרכב דירקטוריון ואישור הרכישה ועוד.
בעוד תופעת ה-SPAC זכתה לפרסום רב, לא נערך דיון רב בהערכה המתגברת מעבר לים כי תופעה זו עתידה להוביל למבול של ליטיגציה, וכי עניין זה צריך להילקח בחשבון על-ידי הגורמים הפועלים בתחום. הערכה זו אינה רלוונטית רק לארצות-הברית - ריבוי הליטיגציה המאפיין את שוק ההון הישראלי, לצד מאפייני חברות ה-SPAC, מעלה חשש ממשי כי אימוץ טרנד ה-SPAC בישראל עלול להוביל לליטיגציה בתחום ניירות הערך ודיני החברות, לגבי חברות ה-SPAC וחברות המטרה, בשורת נושאים, כגון נאותות הדיווחים ועמידת נושאי המשרה בחובותיהם.
כידוע, הגשת הליכים בישראל בנוגע לעסקאות מיזוג ורכישה אינה תופעה זרה. תופעה זו עלולה להתעצם בנוגע לחברות ה-SPAC , בעיקר על רקע חוסר הוודאות האינהרנטית הכרוכה בהשקעה בחברות אלה. חלק מהותי מהליכים אלה צפוי להתמקד בניגוד עניינים נטען בין היזם לציבור המשקיעים, ובכלל זה בשאלת מידת השפעת היזם על קבלת ההחלטות בחברה, בעיקר על בסיס טענה שאותו יזם מבקש לבצע השקעה "ויהי מה" לשם קטיפת פירות היזמות. מנגד, יהיה מקום להידרש למנגנונים שקבעה הרשות אשר נועדו לצמצם ניגודי עניינים פוטנציאליים, ובכלל זה להרכב דירקטוריון החברה ולחובת אישור רכישת הפעילות על-ידי האסיפה הכללית בנטרול הצבעות היזמים.
בתי המשפט עשויים גם להידרש לשאלות בנוגע לעמידת דירקטוריון ה-SPAC (אשר על-פי דרישת הרשות - רוב חבריו יהיו בלתי תלויים) בחובותיו. יש להניח כי טענות לגבי ניגוד עניינים וטענות אחרות תעלינה בניסיון שבתי המשפט יפעילו סטנדרט ביקורת מחמיר לגבי בדיקת עמידת הדירקטוריון בחובותיו, חלף הפעלת סטנדרט הביקורת של "כלל שיקול-הדעת העסקי", אשר לפיו בית המשפט אינו בוחן את סבירות החלטת ההשקעה לגופה.
אף שהתנאים שהציבה רשות ניירות ערך להנפקות SPAC נועדו לשיטת הרשות ליצור בסיס להסדרת התחום, אין ספק כי עדיין שאלות משפטיות רבות נותרו פתוחות, והן עתידות להתגלגל לערכאות בישראל. על כל המעורבים לקחת זאת בחשבון. בכלל כך, כדי לצמצם את החשיפה להליכים משפטיים, לצד עמידה בתנאיה של הרשות, ראוי כי גורמים אלה יתנו תשומת-לב לביצוע תהליך השקעה מסודר ומתועד הכולל גילוי ודיווח מתאימים, תוך צמצום ניגודי עניינים, ככל שקיימים. גם כתבי פטור ושיפוי, לצד כיסוי ביטוחי מתאים, יוכלו לסייע במידת הצורך.
הכותבים הם שותפים במשרד עורכי הדין ש. הורוביץ ושות'