היעד: ביטחון תזונתי למדינות העולם השלישי ● האמצעי: חיישנים באדמה, לוויינים בחלל וטכנולוגיה שמשלבת בינה מלאכותית וביג דאטה ● השותפות: חברה ישראלית קטנה בשם קרופקס וזרוע החקלאות של ענקית החלל נאס"א
תומר צח / צילום: איל יצהר
ההודעה של נאס"א, בשלהי חודש מרץ השנה, היתה אופטימית במיוחד. "השותפות האסטרטגית עם CropX תעניק לנאס"א תובנות חסרות תקדים על הקרקע, במסגרת מאמצי הניטור החקלאי העולמי שלה", נכתב. CropX הישראלית הוגדרה "מובילה עולמית באנליזת קרקע עבור חקלאות".
קרופקס נבחרה על-ידי NASA Harvest - התוכנית של סוכנות החלל האמריקאית להשגת ביטחון תזונתי בעולם דרך חקלאות נכונה יותר - להיות שותפתה לניסוי שבו הלוויינים הייעודיים של סוכנות החלל יוזנו בנתונים המגיעים מחיישני החברה הישראלית, שנעוצים בקרקעות חקלאיות ברחבי העולם.
"הם יצאו בקול קורא שאנחנו נענינו לו", מספר מנכ"ל קרופקס תומר צח. "בחנו שם הרבה מאוד חברות בתהליך מיון שארך כשנה, ובחרו בנו. אנחנו מתחילים בפיילוט, אבל כבר עכשיו מדברים איתנו על צעדי המשך, משמעותיים יותר, שגם עשוי להיות להם אימפקט כלכלי משמעותי".
בינתיים מדובר בניסוי של שנה שצפוי להתחיל בזמן הקרוב בחווה ליד פיניקס אריזונה, בפריסה התחלתית של 10 שדות, בשטח כולל של 5600 דונם. כביכול מדובר בפרויקט צנוע עבור קרופקס, שכבר מנטרת מיליוני דונמים של קרקע בעולם, אבל זה רק השלב הראשון, כך לפחות על פי ההודעה המבשרת על תחילת הניסוי.
מה נאס"א מצפים לקבל משיתוף הפעולה איתכם?
"הם רוצים לחבר בין המידע שמספקים הלוויינים שלהם ואינפורמציה שהחיישנים שלנו מספקים, כדי להגיע לתובנות בעלות ערך לחקלאי. למשל, להגיע באמצעות ביג דאטה למידע מדויק על כמות המים בקרקע, בשטחים גדולים מאוד. כך יוכלו לתת המלצות השקיה בסיסיות והמלצות דשן בסיסיות. ככל שיעבור הזמן והמידע יהיה מדויק יותר, אפשר יהיה להגיע לניהול השקייה מלווין - כאשר המידע יהיה פתוח לכל דורש. זה רלבנטי במיוחד לארצות מתפתחות, שבה לחקלאים אין אמצעים לפרוס טכנולוגיה מדויקת עם אוטומציה".
המיקוד בארצות מתפתחות אינו מקרי: ביטחון תזונתי עולמי הוא אחד העננים השחורים הגדולים בתחזיות על הכדור שלנו. כאשר החקלאות שואבת בערך 80% ממי השתייה העולמיים, מזג האוויר הפך לא צפוי, והאוכלוסיה הולכת וגדלה - מומחים מעריכים כי ללא שינוי דרסטי לא ירחק היום בו לא יהיו מספיק מים, חיטה, בשר, תירס, ומזון לכל אוכלוסיית העולם. בקרב ממשלות ברחבי העולם, וגם בגופים פרטיים, הולכת וגוברת ההבנה שחובה להשקיע בטכנולוגיה של חקלאות. החיפוש הוא אחר מודל חקלאות בת קיימא, כלומר כזו שמפחיתה את הנזק הנגרם מעודף שימוש במים, משימוש לא מבוקר בדשן ובהדברה שיוצרים זיהום סביבתי ובמי התהום, וכן הלאה.
בנאס"א רתמו בתחילה חלק מלוויני המחקר שלהם לנושא, אך כשרצו להבין איזו תרומה משמעותית הם יכולים לספק לעולם, הקימו ב־2017 את נאס"א הרווסט. עיקר הפעילות שלה נערכת בארצות הברית ובמזרח אפריקה, אזור הסובל מבעיות חמורות של רעב ויובש.
"עולם שמשווע לטכנולוגיה"
ראשית סיפורה של קרופקס ב־2014, דווקא בניו זילנד. היזם הסדרתי יצחק (צחון) בנטואיץ', שזה עתה מכר חברה שיסד, נסע לטייל קצת. במקום להתמסר למראות הטבע המופלא, מה שלכד את תשומת לבו היה שיטת "השקיית פיבוט": ממטרות בגובה שלושה מטרים הנעות על ציר מעגלי, בו כל אחת מכסה שטח של לא פחות מ־500 דונם, ויוצרת גשם מלאכותי, מעונת הזריעה ועד עונת הקציר.
איזה בזבוז וחוסר דיוק, חשב בנטואיץ. למה לא לעשות את זה עם חיישנים ותוכנת ניהול, ולשלב את מילות הקסם "ביג דאטה" עם "בינה מלאכותית" - כך שהממטרות לא ישקו את כל השטח באופן אחיד ועיוור, אלא לפי כמות המים הנדרשת בכל חלק של הקרקע, מזג האוויר שעומד להגיע או שלב החיים של היבול.
בנטואיץ חבר לגוף מחקר בניו זילנד וביחד הקימו חברה שמשקיעיה הראשונים היו ניו זילנדים. בסבב הגיוס הראשון הצטרפו משקיעים גדולים כמו אריק שמידט, לשעבר מנכ"ל גוגל (דרך קרן Innovation Endeavors שלו) ופלטפורמת ההשקעות OurCrowd, לצד Finistere Ventures, ו-Greensoil Investments. השילוב של חומרה, תוכנה, חיישן, דאטה וענן, דיבר אליהם - אבל לא רק הוא, אלא גם הנזק האדיר של השקיה מעגלית לא ממוחשבת. למשל, רק בארצות הברית, יש 250 אלף מתקני השקיה מעגלית, שעובדים רצוף ארבעה וחצי חודשים בשנה, ושואבים מיליון וחצי גלון מים ביום לצורך ההשקיה. "כל האקוויפר המרכזי בארצות הברית", אומר צח, "מהרי הרוקי ועד המיסיסיפי, כבר מדולדל ללא תקנה".
ב-2015 הוקמה קרופקס מחדש בישראל, וב-2016 יצא המוצר הראשון לדרך - ועמו תקלות בחומרה ובחיישנים. הדירקטוריון החליט אז להחליף את ההנהלה. ב-2017, צייד ראשים הציע את התפקיד לתומר צח, המנכ"ל הנוכחי. צח לא היה המועמד הקלאסי לתפקיד. "פנתה אלי הד האנטרית וסיפרה לי על חברת אג־טק שמחפשת מנכ"ל. לא ידעתי כלום על אג־טק. תירס בשבילי היו הגרגרים מקופסאות השימורים בצבא", הוא צוחק. "נכנסתי לאינטרנט והתחלתי ללמוד. גיליתי עולם שמשווע לטכנולוגיה".
צח עשה את התואר הראשון שלו בתחום מדעי המחשב, אך לדבריו "לא הייתי טוב בזה ולא אהבתי את זה". במשך ארבע שנים עבד באינטל במת"מ בתור מהנדס תוכנה, אך אז התפטר ובמשך שנה חיפש את עצמו בשלל כיוונים. "עשיתי את המבחנים של רשות ניירות ערך לייעוץ השקעות וניהול תיקים, הגשתי מועמדות לאל על ומשכתי אותה חזרה, ואפילו התקבלתי לבית הספר לרפואה, אבל הבנתי שעד שאסיים את המסלול אהיה באמצע שנות הארבעים שלי".
לקראת סוף אותה שנה, הוריו של צח אמרו לו, שפגשו בטיול מישהו מאיזו קרן הון סיכון, שסיפר להם שמחפשים מנהל השקעות לקרן. הקרן, יורופאנד, היתה שייכת למשפחת פדרמן (בעלת השליטה באלביט ובמלונות דן), צח התקבל, וסוף סוף מצא מקום שבו נהנה. "הייתי מגיע בלילה למי שמאוחר יותר הפכה אשתי והייתי אומר לה, הפראיירים משלמים לי כסף, אבל אני כל כך נהנה שהייתי עושה זאת בחינם. אחרי שנתיים בקרן ידעתי להגיד מה מתאים לי: ארגונים קטנים, שבהם יש לי יחסית משקל סגולי גבוה".
מאז אותה החלטה עבד צח עבד בכמה סטארט־אפים, גם כאלה שנמכרו בסכומים נאים, עד שהחליט לצאת מעולמות האינטרנט. "רציתי משהו עם מהות, עשיית טוב. חיפשתי משהו שקשור לטכנולוגיות רפואיות". כשהגיעה ההצעה מקרופקס, הוא מיד התחבר. "זה תחום אמיתי, של מהות, כמו שחיפשתי".
תחת ניהולו של צח גויסו משקיעים נוספים, כגון קרן הון הסיכון האירופית ארמדה, וכן משקיעים אסטרטגיים, כגון כי"ל וסומיטומו היפנית, תאגיד מסחר בסחורות שמתעניין בדאטה שיכולה לחזות למשל את מחירו העתידי של התירס. ההשקעה של המשקיעים מהסוג הזה אינה גדולה, מיליון דולר בממוצע, והיתרון הוא השותפות האסטרטגית עם גוף שיכול לשלב את המוצר בהצעה שלו לחקלאים.
יש לא מעט חברות שמגייסות דאטה לטובת חקלאות. במה קרופקס שונה מהן?
"יותר מ־90% מחברות האג־טק אוספות את המידע רק מלמעלה - לווינים, רחפנים ועוד. פחות מ־10% מהחברות נוגעות באדמה, אבל שם החקלאות מתרחשת ומשם הכי קשה להביא מידע בעלות כלכלית הגיונית. המידע שמגיע מלמעלה, מגיע לפעמים מאוחר מדי. צמח שלא מקבל מספיק מים או דשן שואב כל מה שהוא יכול מהשורשים והגבעול כדי להמשיך לשרוד, ולוקח זמן עד שרואים איזו בעיה מעל פני הקרקע. אצלנו בזכות החיישן באדמה יודעים שצמח לא הולך לקבל מספיק מים או דשן, עוד לפני שהצמח יודע".
המשקיעים של קרופקס דחפו למודל בו הניסויים ייערכו על ידי הלקוחות ולא על ידי החברה, במטרה להגביר את אמינות המוצר. ב־2018 נערך ניסוי כזה, בשיתוף עם חברת ההשקעות IAF, המחזיקה בשטחי אדמה גדולים באריזונה, בהם היא מפעילה מיזמי חדשנות חקלאית. בניסוי, נלקח שטח גידול אספסת של 500 דונם עם מערכת השקיה מעגלית אחת, שחולק כמו עוגה ל־20 "פרוסות" שוות. חלק מהפרוסות קיבלו השקיה רגילה, והאחרות - השקיה שנוהלה על ידי המערכת של קרופקס.
הניסוי נערך במשך שנה, עם תשעה מחזורי יבול, ותוצאותיו היו שהפרוסות של קרופקס הגיעו לחיסכון של כ־40% ממי ההשקיה ולעלייה ביבול של כ־10%. הניסוי הזה הוזכר בהודעה של נאס"א הרווסט על המיזם המשותף, וככל הנראה היווה חלק מהרצון שלה לשתף פעולה עם קרופקס. ניסוי נוסף, הפעם עם תירס, נערך על ידי חברת ביטוח יבולים שחיפשה שותף מדייק כדי להקטין את הסיכונים שלה. לדברי צח, הם השוו את קרופקס עם שש חברות אחרות בתחום ניהול החווה, וקרופקס יצאה הכי מדויקת.
יתרון נוסף של קרופקס הוא החלטה שהם קיבלו בתחילת הדרך, לייצר חיישנים שהחקלאי בשדה יכול להתקין לבד, ללא טכנאי מטעם החברה. ההחלטה הזאת התגלתה כקרש הצלה משמעותי בשנת הקורונה. רוב המתחרים נאלצו לעצור חלק ניכר מהפעילות כיוון שלא יכלו לשלוח - לעיתים במטוסים מארץ אחרת - את האגרונומים שלהם לבצע התקנות. דווקא עבור קרופקס זו היתה "השנה הכי טובה שלנו", כדברי צח. "לנו היו התקנות חדשות בסנגל, בליז, אורוגוואי, פרגוואי, תאילנד, יפן ועכשיו גם דובאי".
עסקי קקי
כחלק מההצלחה, דווקא בשנת הקורונה בחרה קרופקס לרכוש שתי חברות אחרות. האחת היא מתחרה מלב החקלאות של נברסקה, חברת קרופמטריקס (CropMetrics), שנוסדה לפני כ־13 שנה "עם חזון מאוד דומה לקרופקס", מסביר צח. "הם ראו שחקלאים משקים בצורה עיוורת, על פי הרגל או כמו שלמדו מאבא. הבעיה של החברה הזו הייתה שהם מעולם לא פיתחו חיישן משל עצמם, את התוכנה עשו עם צד שלישי, וביחד עם התקנות וכל השאר הם הגיעו למערכת שלהם עצמם עולה 1700 דולר. הם גדלו לאט לאט, תוך כדי יצירת קשרים אישיים באזור נברסקה וקנזס, ובסוף נתקעו כי לא יכלו לגדול יותר".
למה אתה צריך חברה שהמוצר שלה, לדבריך, נחות משלך ויקר משלך?
"קרופקס חדשה בשוק - רק שלוש שנים - והקשרים שלהם מאיצים אותי מבחינת מסחרית, וגם קיבלתי צוות שהוא עכשיו של קרופקס".
חברה אחרת שנרכשה היא ריג'ן (Regen) מניו זילנד, שעוסקת במה שבחברה מכנים בבדיחות הדעת "קקי מנג'מנט" - איך להשתמש בדשן טבעי מפרות, זה שנאסף ליד הרפת, בלי שחלק ממנו ייזל ויזהם את מי התהום. למרות הכינוי המבודח, מדובר בבעיה סביבתית של ממש. באירלנד 30% ממי התהום מזוהמים בשל זליגה שכזו, ובהולנד שחטו בשנים האחרונות 200 אלף פרות חלב כדי לווסת את הנזק. לפני כשלוש שנים, קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל עצמה הביעה בפני צח את דאגתה בנושא. היה זה בעת ביקורה בארץ, כשקרופקס הוצגה בפניה. אז, לא היה לצח לא פתרון מעשי לספר עליו. כעת יש ברשותו חברה המשתמשת בחיישנים כדי לראות מתי האדמה הגיעה לספיגה מלאה של הדשן לפני שהוא מחלחל למי התהום. עבור קרופקס זה פתח שוק חדש, של תעשיית החלב. "זה לא טריוויאלי שסטארט אפ קונה סטארט אפ", אומר צח בחיוך, "ועוד בשנת קורונה, ועוד בזום. ואולי השנה נודיע על עוד רכישות".
קרופקס כבר רווחית?
"לא. זה חלק מהתוכנית, אבל במובן הזה אנחנו לא שונים מכל סטארט אפ בתחום. יש לאג־טק מנקודת מבט המשקיעים המון יתרונות, כי זה שוק ענק שמשווע לטכנולוגיה, וכאשר יש אקזיטים הרוכשות הן חברות ענק כמו ג'ון דיר, מונסנטו וסינג'נטה, והסכומים נמדדים במאות מיליוני דולרים. אבל התעשייה הזאת היא איטית. הזמן הממוצע מהתחלה לאקזיט הוא 12־13 שנה, וגם הרווחיות מגיעה לאט.
"מדובר בתחום בו המשתמשים הם חקלאים, אנשים שלא בדיוק חובבי טכנולוגיות חדשות. בנוסף, זה תחום שבו המכירות עונתיות - על פי העונות בחקלאות. בארה"ב, העונה מתחילה עכשיו ונגמרת בעוד ארבעה חודשים (הקציר). לכן היה לנו חשוב להגיע ללקוחות בחצי הכדור הדרומי, כדי למתן את העונתיות.
"המון חברות נופלות על האטיות הזאת. היתה תקופה שהיה הייפ באג־טק. כשאני נכנסתי לתעשייה ראו המון קרנות הון סיכון כלליות שכל אחת רצתה שיהיה לה איזה אג־טק מחמד בפורטפוליו. אבל אז הבינו את פרקי הזמן הארוכים, וההתלהבות הצטננה. מה שרואים בשנים האחרונות שאמנם ההשקעות באג־טק עלו, אבל משקיעים בחברות יותר בוגרות".
תומר צח
אישי: בן 49, גר בזכרון יעקב, נשוי לאורלי, עורכת דין בתחום דיני העבודה, ואב לשלושה.
השכלה: B.Sc במדעי המחשב
מסלול: החל כטייס תובלה בחיל האוויר, ואז מהנדס תוכנה באינטל, לאחר מכן מנהל השקעות קרן ההון-סיכון יורופאנד, כיום מנכ"ל קרופקס