מודעות דרושים בעיתונים / צילום: תמר מצפי
בטיול קצר ברחובות הראשיים בערים ניתן להבחין במספר הרב של מודעות דרושים, בהם מעסיקים מחפשים נואשות אחרי מוכרים, מלצרים, שומרים, סייעות בגני ילדים, ועוד.
ראשי המשק ובעלי תאגידים מתלוננים על מחסור בכוח-אדם שנובע בגלל תשלום דמי חל"ת, אחרים מאשימים את הערכים של הדור הצעיר שאיננו רוצה לעבוד. בין אם מדובר בבעיה שמקורה בחל"ת או בערכים, הרי שאחד האתגרים המרכזיים שעומדים לפתחה של הממשלה החדשה היא התמודדות עם מחסור בכוח-אדם ומציאת פתרון למצב החדש.
מעסיקים רבים דורשים מהממשלה להפסיק את דמי החל"ת, מתוך אמונה שעובדים הנסמכים על דמי אבטלה ימהרו ויחזרו לשוק התעסוקה. עם זאת, יש לזכור כי המשק הישראלי היה בתעסוקה מלאה עוד לפני משבר הקורונה.
לפיכך, יתכן כי בטווח הקצר הפחתת תשלומי חל"ת תוביל לגידול במספר העובדים, אולם רק הפחתה בדמי האבטלה לא תספק את הדרישה לתוספת כוח-אדם בטווח הארוך, שכן עובדים רבים ניצלו את תקופת המשבר בכדי ללמוד, להתמקצע בתחומים חדשים ולפתוח עסקים עצמאיים.
אותם עובדים לא ימהרו לחזור למשרות בשכר נמוך, שמאופיינות בחוסר בטחון תעסוקתי ובתנאי עבודה שאינם אופטימליים. פתרון אחר הוא להעלות את שכר העובדים לרמה אטרקטיבית שתמשוך עובדים חדשים לתחום. זהו פתרון אופטימלי לטווח הקצר, אולם החשש מעליית שכר העובדים היא שאותה עליה תגדיל את האינפלציה, שתוביל לדרישה נוספת לעליית שכר וחוזר חלילה.
כבר היום מורגשת עלית מחירים בתחומים שונים, ובראשם במחירי הדלקים, שצפויה לחלחל הלאה אל חומרי הגלם ואל מחירי המוצרים והשירותים. לפיכך, עלית שכר לא בהכרח תטיב עם הארגונים לטווח הארוך.
יתכן כי התשובה לבעיית הארגונים היא בבחינה מחודשת של מטרות הארגון, וההתאמה בינן ובין כוח-האדם שעומד לרשות החברה. במקום להתגונן באמצעות עליה בשכר העובדים זה הזמן לחשוב מחדש, ובאופן יצירתי, כיצד מנצלים באופן יעיל וחכם את כוח-האדם. צעדים ראשונים נראו כאשר חלק מהארגונים עברו ממכירה פיזית למכירה באינטרנט.
כעת, על החברות ללכת צעד אחד נוסף להתייעלות. לדוגמה, חברות יכולות להקטין את מספר העובדים המלקטים באמצעות הסתמכות על רובוטים או פסי ייצור חכמים. בדומה לכך בתחום שירות לקוחות יש לתכנן מעבר לבוטים "חכמים" שיתנו מענה טוב ויעיל בלא שיעוררו אנטגוניזם מצד הלקוחות.
בנוסף, מקומות עבודה שהסתמכו על כוח-אדם זמני ומתחלף, דוגמת מסעדות או חברות שמירה, נדרשות להבין כי העובדים מחפשים פרופסיונליות ויציבות תעסוקתית בצד שכר הולם. במקום להסתמך על כוח-אדם זמני יש לתכנן מהלכים שיגדילו את המחוברות של העובדים והנאמנות שלהם לחברה, וישלבו פיתוח עובדים ובניית מסלולי קריירה ארוכי טווח.
בימים אלו אנו חווים טלטלה הן בהיבט הפוליטי והן בהיבט הכלכלי-תעסוקתי. עם זאת, מדובר בתקופת ביניים שבה העסקים והממשלה יידרשו לבחון מחדש את הנחות היסוד ביחס לעולם התעסוקה העתידי. לא צריך להיבהל מהשינוי אלא להבין כי מדובר בהזדמנות ליצירת כלכלה חדשה ומבנה תעסוקה שונה, שבו חלק מהעבודות ייעלמו, אולם עבודות אחרות יתייעלו ויאפשרו עבודה מגוונת, עצמאית ובעלת ביטחון תעסוקתי.
על הממשלה להתגייס לטובת הארגונים ולסייע להם להתייעל באמצעות הדרכות לעובדים ולמנהלים, עזרה במימון מעבר לפעילות באינטרנט, סיוע בפיתוח העובדים באמצעות הכשרות מקצועיות ופרופסיונליות ועוד. וכך, כאשר המשק יחזור ליציבות נוכל לראות עולם תעסוקה חדש ומתאים יותר לעידן פוסט-קורונה.
הכותבת היא חוקרת ומרצה במחלקה לכלכלה ומנהל עסקים, אוניברסיטת אריאל