עלינו להבין שבעקבות מגפת הקורונה - מה שהיה הוא לא מה שיהיה
משבר הקורונה הביא איתו אתגרים חדשים. אחד האתגרים הידועים הינו עבודה מרחוק. דרך זו אמנם כבר הייתה מוכרת בשני העשורים האחרונים, בהם עלה בהדרגה שיעור המועסקים המבצעים את עבודתם ללא הגעה פיזית למקום העבודה, וההתפתחות הטכנולוגית תרמה ואף אפשרה זו. אך בשנה האחרונה נראה שמגפת הקורונה כפתה, ללא יכולת בחירה, על מקומות עבודה רבים להתנהל בצורה זו באופן גורף ומיידי. כמו בכל אתגר, גם כאן יש לחפש את ההזדמנויות השונות שתהליך זה טומן בחובו.
עולם ההייטק, שהוא עולם גלובלי, מהווה כמובן את ראש החץ בהסתגלות לעבודה מרחוק. המעבר לעבודה מהבית במהלך תקופת הקורונה איפשר עבודה מאומצת אינטנסיבית ורצופה, ללא הפרעות, ללא טיסות, ללא "בלאי" של זמן. עסקאות טרנסאטלנטיות נסגרו בזמן קצר יותר מהרגיל. והוכיחו, לעולם ההייטק, ולעולם העסקי בכלל, שהדברים אפשריים.
יותר נוחות, יותר יעילות
מצד העובד, נחסך ממנו זמן הנסיעה למקום העבודה. וכן, הפקקים, הסרבול והעייפות הנלווים לנסיעה. עובדים מדווחים כי הגמישות שבעבודה מהבית משפיעה לטובה על תפוקת העבודה שלהם, ועל שביעות רצונם. גם תחושת האמון שהמעסיק מביע בעובדים שלו, מעצם העבודה מרחוק, מעצימה והופכת את העובד לפרודוקטיבי יותר.
מצד המעסיק, ניכרת יעילות העובדים בהספק ובהישגים. העלויות הכלליות הצטמצמו באופן משמעותי, בצמצום שטח השכירות, תחזוקה והפעלת מבנה.
בנוסף, עבודה מרחוק מאפשרת שוויון הזדמנויות לתושבי הפריפריה שהתקשו, עד כה, להיכנס לשוק הממוקם, רובו ככולו, במרכז הארץ. כך גם יגיעו מועמדים נוספים ראויים וטובים, שיתכן והתפספסו קודם. התוספת תאפשר מגוון אנושי רחב והטרוגני יותר, שיעשיר ויקדם את הצוותים המקצועיים. שינוי זה אף עשוי לקדם תהליך של צמצום הפערים בין הפריפריה למרכז מבחינה תעסוקתית ואף להקלת העומס בכבישים.
אסור לזלזל בחשיבות הסמול טוק
יחד עם זאת יש לזכור את הדברים החשובים ואף הקריטיים הקיימים בעבודה מקרוב. הזדהות העובד עם החברה תלויה גם בהגעה פיזית למקום העבודה. שיתופי פעולה, סיעור מוחות וחדשנות מגיעים לרוב, באינטראקציה פיזית. יש צורך גם בסמול טוק, בשיחות מסדרון, במפגש ובאנרגיה אנושית כדי להרגיש חלק, שייך ומחויב. וכן, על מנת למנוע מצב תודעתי של פרילנסר או של מישהו שיושב על הגדר. קשה מאוד לרתום עובדים ולהחזיק עובדים מלאי דרייב לאורך זמן, בהעדר מפגש מקרוב.
לאור הנאמר, יש לעשות הבחנה בין עבודה אישית/פרטנית לבין מפגש. בין מרחב עבודה אישי למרחב עבודה משותף. הרעיון הוא ליצור מודל היברידי. השואף לקחת את הטוב מכל העולמות ואת היתרונות של שתי צורות העבודה - מהבית ומהמשרד, וליצור מודל מיטבי המשלב ביניהן.
צוותים מתוכננים להגיע למספר ימי עבודה מרוכזים בשבוע, בהם ירוכזו משימות קבוצתיות, ועבודה צוותית. הימים של עבודה מהבית, יתמקדו בעבודה יחידנית ובמפגשי זום ממוקדים ועניינים. גם הרוח הנושבת מהעובדים מובילה למודל גמיש ואדפטיבי זה. העובדים מעוניינים להמשיך בעבודה חלקית מהבית, ומצד שני גם מבינים את החשיבות ורוצים בקיום המפגש הפיזי.
עלינו להבין שבעקבות מגפת הקורונה - מה שהיה הוא לא מה שיהיה. אל לנו להתעלם מהתהליכים המואצים ומהשינויים שהתרגשו לפתחנו עם המגפה, בכל תחומי החיים. בני אדם נוטים לחזור לאזורי הנוחות ותמיד ינסו בכל כוחם להחזיר את המצב לקדמותו, אך חזרה לשגרה שהייתה טרם המגפה, כאילו לא היה כלום, היא טעות קשה ופספוס הזדמנות להתייעלות רבתית. תחזית של חברת Upwork תומכת בדעה זו וגורסת שעד 2028 כ-73% מכל המחלקות הארגוניות יכללו עובדים מרחוק. במילים אחרות, שילוב העבודה מהבית נהפך לנורמת העבודה החדשה של המאה ה-21, ויש להבין את הקווים לדמותה כדי לשלב אותה בארגונים בחוכמה.
זהו בדיוק הזמן לעשות את השינויים הנדרשים, לדייק את עצמנו למקום נכון יותר לתקופה החדשה, תקופת פוסט-הקורונה. כך גם נדע שלמדנו משהו והשתכללנו כתוצאה מהמגפה. כך מעז ייצא מתוק.
הכותב הוא מנהל חברת אבטחת המידע אימפרבה (Imperva) ישראל ומנהל ארגון המו"פ העולמי